צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שכל זה קורה בעמאן, בירת ירדן, באמצע צום הרמדאן: בצהרי היום, בבית-קפה Books@Cafe בשכונת ג'בל עמאן היוקרתית, מגישים לתיירים מחויכים ולצעירים מקומיים קפה הפוך משובח לצד בירה מהחבית. בדומה למקומות כמו "תמול שלשום" בירושלים ו"תולעת ספרים" בתל אביב, המקום המיוחד הזה משלב בין בית קפה לחנות ספרים. מחוץ לחלל המעוצב והממוזג, 33 מעלות בצל. עמאן מתעלפת מחום.
הרחובות הקטנים של שכונת ג'בל עמאן מזכירים את שכונת רחביה בירושלים: בתי דירות בנויי אבן, חצרות ירוקות, משרדי ממשלה לצד מכוני מחקר ונציגויות זרות. תוך-כדי שיטוט אני נקלע לחנות שדלוקה בה טלוויזיה, וצופה בדיווחים חיים ממצרים: עשרות הרוגים ופצועים, מצב חירום, חשש ממלחמת אזרחים. כמה רחוקה נראית מכאן קהיר. הרעש שבוקע מהמסך רק מדגיש עוד יותר את השקט מסביב.
השקט הזה מרגיע, אבל ייתכן שהוא גם מטעה. בשנתיים האחרונות התקיימו בירדן עשרות הפגנות בדרישה לרפורמות כלכליות ופוליטיות, ובכמה מקרים אף הצליחה האופוזיציה להוציא עשרות אלפים לרחובות. העיתונות משמיעה יותר ויותר ביקורת על שלטונו של המלך עבדאללה, ואל מתנגדיו מקרב האוכלוסייה הפלסטינית במדינה הצטרפו השבטים הבדואיים ה'מקופחים' של דרום ירדן, שמבחינה גיאוגרפית ואידיאולוגית קרובים יותר לסעודיה הקיצונית מאשר לירדן המתונה.
בירדן, וגם בישראל, נשמעות שתי גישות בנוגע למצבה של הממלכה. הפרשנות האופטימית גורסת שהעובדה שההפגנות לא גלשו לאלימות, מוכיחה ששלטונו של המלך עבדאללה יציב כלומר, שהירדנים לא רוצים מהפכה ומסתפקים ברפורמות שהמלך הבטיח לבצע. הפרשנות הפסימית מזהירה שההפגנות הן רק ההתחלה, ושאחרי מצרים, סוריה ולבנון, ירדן בהחלט עשויה להיות השכנה הבאה שלנו שתשקע באנרכיה.
"מהפכה רק עניין של זמן"
ד"ר ריאד ח'ורי, כלכלן ירדני יליד נצרת ואחד מבכירי הכלכלנים בעולם הערבי, משתייך לאסכולה האופטימית. כאשר שאלתי אותו השבוע כיצד השפיע האביב הערבי על ירדן, הוא השיב בלי לחשוב פעמיים: "האביב הערבי ייזכר בעתיד בתור הדבר הטוב ביותר שקרה לנו". לדבריו, המהפכות במדינות השכנות מאלצות את המשטר בירדן להשתפר, כדי למנוע תסיסה מבית. "המלך עבדאללה חייב להפוך את ירדן לדמוקרטית וליברלית יותר, וככל שהזמן יעבור התהליך הזה יילך ויתרחב", צופה ח'ורי.
למרות התמונות הקשות שזורמות מקהיר, ח'ורי דווקא מאמין שהאירועים במצרים נושאים בשורה חיובית עבור ירדן. "העלייה של האחים המוסלמים לשלטון במצרים יצרה מצב מעוות שבו כביכול צריך לבחור בין הדמוקרטיה לבין החירות האישית", אומר ח'ורי. "בעקבות נפילת מורסי, מתחיל השלב הבא של האביב הערבי, שיוביל לדמוקרטיה אמיתית. זו תהיה בשורה חשובה לכל האזור, ובמיוחד לירדן. ירדן לא תזדקק למהפכה כמו במצרים, יהיה תהליך הדרגתי ובריא של מעבר לדמוקרטיה".
ד', עיתונאי ירדני בשנות השלושים לחייו, הסכים להיפגש איתי בקניון סמוך למקום מגוריו, אבל בניגוד לד"ר ח'ורי סירב שאפרסם את שמו. הוא מצדו רואה את הדברים באור הרבה יותר פסימי. לטענתו, זה רק עניין של זמן עד שבירדן תפרוץ מחאה נרחבת וזה יקרה על רקע המצב הכלכלי. "הבעיה הגדולה בירדן היא האבטלה בקרב הצעירים", הוא אומר. "באופן רשמי אחוז האבטלה בממלכה הוא 12%, אבל האחוז האמיתי קרוב יותר ל-30. חצי מחברי הילדות שלי לא עובדים, או עובדים בעבודות שלא תואמות את הכישורים שלהם".
בעשורים האחרונים השקיעה ירדן משאבים אדירים במערכת החינוך שלה, אבל המשק הירדני לא נערך בהתאם לקליטת מאות אלפי בוגרי אוניברסיטאות, שהשקיעו את כספם ושנותיהם בתואר אקדמי אבל לא מצליחים לפתח קריירה. "כרגע הצעירים לא יוצאים להפגין, בין-השאר כי הם רואים לאילו אסונות הובילו המהפכות במצרים וסוריה", אומר ד', "אבל אם לא יהיה שיפור כלכלי משמעותי, הם עשויים לאבד את הסבלנות.
"בינתיים רק האחים המוסלמים מפגינים נגד המלך, ואיתם קל לו להתמודד. לעולם לא אכפת מהאחים המוסלמים, ראינו את זה בתגובות לטבח שביצע בהם הצבא המצרי. אבל ביום שבו ירדנים צעירים ודוברי אנגלית יתחילו להפגין, למשטר תהיה בעיה. וככל שהמצב הכלכלי מתדרדר, היום הזה הולך וקרב".
הפליטים הבריחו את התיירים
הנסיעה מהמרכז היוקרתי של עמאן, על הקניונים הממוזגים וחנויות המותגים, אל העיר הצפונית אירביד, אורכת שעה וחצי בלבד, אבל מרגישה כמו מסע בין עולמות. בדרך חולפים על-פני מחנות הפליטים הפלסטינים שמקיפים את עמאן כמו טבעת חנק. במחנה "בקעה" מצטופפים קרוב לתשעים אלף איש. המחנה יושב בתוך עמק נמוך ומעליו חולפת אוטוסטרדה מהירה שמחברת את עמאן לצפון ירדן. במבט מלמעלה לא רואים עצים, וגם לא חצרות בין הבתים, רק בנייה אפורה ודחוסה. ממחנה הפליטים הזה יצאו בשנתיים האחרונות עשרות פעילי ג'יהאד עולמי שהצטרפו לשורות המורדים בסוריה. שניים מהם חזרו הביתה בארונות, וזכו להלוויות מפוארות.
מחנה אחר שאנחנו חולפים על פניו מכונה "מחנה שנלר" ממש כמו בית החולים הצה"לי הידוע לשמצה בירושלים. מבירור קצר מתברר ששני המחנות, הישראלי והירדני, קרויים על שם אותו שנלר כומר גרמני שביצע פעילות מיסיונרית בקרב ערביי ירושלים. במחנה הזה מצטופפים "רק" כעשרת-אלפים איש. מחנה שנלר הצה"לי נחשב למקום שאף אחד לא רוצה להגיע אליו, ואפשר להגיד את אותו הדבר על מקבילו הירדני.
הפליטים הפלסטינים נחשבים זה שנים לאתגר, ויש שיגידו לאיום, הגדול ביותר מבחינת הממלכה. אלא שמאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, נאלצת ירדן להתמודד עם זרם נוסף של פליטים, שמכביד כמו משקולת אדירה על הכלכלה הירדנית. על פי נתונים של האו"ם, בירדן שוהים כיום כחצי מיליון פליטים סורים, שנמלטו מאימת הקרבות בין אסד למורדים. רובם חיים במחנות פליטים סמוך לגבול עם סוריה, אחרים מצטופפים במרכזי הערים בצפון ירדן.
אירביד היא העיר השנייה בגודלה בירדן, והמרכז העירוני החשוב ביותר בצפון הממלכה. קצת יותר מעשרה קילומטרים מפרידים בינה לבין גבול ירדן-סוריה, והעיר מוצפת בחודשים האחרונים בפליטים סורים. כאשר מדברים עם תושבים מקומיים על הפליטים, קשה שלא לחשוב על הוויכוח הסוער שמתקיים בישראל בנוגע למהגרי העבודה שמציפים את דרום תל אביב. מוהנד, סוחר בשנות הארבעים לחייו, אומר ש"המלך מקיים את חובתו כמוסלמי להגיש סיוע למוסלמים אחרים שנמצאים תחת איום. אנחנו חייבים לתת להם מקלט".
עם זאת, הוא מודע גם למחיר שאירוח אלפי הפליטים גובה מהעיר. "הם העלו את מחירי הדירות, כי הם מוכנים לשלם סכומים גבוהים בשביל לא לגור במחנות הפליטים על הגבול", הוא אומר, ומוסיף: "הם מציפים את בתי הספר שלנו, עד כדי כך שהעירייה נאלצה לפתוח להם כיתות נפרדות ולהעסיק את המורים בשעות הערב כדי שיספיקו ללמד את כולם". מוהנד מודאג גם בהיבט הביטחוני. "יש ביניהם מרגלים מטעם חיזבאללה ומשטר אסד, שמגיעים לכאן במסווה של פליטים ובעצם מתכננים לפגוע בירדן, כנקמה על כך שהיא תומכת במורדים. זה מסוכן. אם ארצות הברית לא תתערב ותסיים את המלחמה בסוריה, ירדן היא שתשלם את המחיר".
דברים דומים אומר יאסר, סטודנט למשפטים. "אירביד היא עיר צעירה ושמחה, יש כאן ארבע אוניברסיטאות ואלפי סטודנטים. חיי הלילה כאן טובים יותר מאשר בעמאן, אבל המלחמה בסוריה הביאה לכאן בעיות שלא חשבנו שנצטרך להתמודד איתן", הוא אומר. "כל יום מגיעים עוד כמה עשרות פליטים, ולא נראה שזה עומד להסתיים בקרוב. רובם אנשים טובים וישרים שזקוקים לעזרה, אבל יש ביניהם גם אנשים אלימים וקיצוניים. המצב נפיץ".
טוסקנה פינת סוריה
בעיה נוספת שמטרידה את התושבים היא ההשפעה השלילית של המצב בסוריה בכלל, ושל זרם הפליטים בפרט, על התיירות, שהיא נדבך מרכזי בכלכלה הירדנית. רוב התיירים שמגיעים לירדן מתמקדים בדרום המדינה פטרה, המדבר, מפרץ עקבה - אבל הנופים של צפון ירדן מיוחדים לא פחות, והם נהיים יפים ומסקרנים יותר ככל שעולים צפונה ומתקרבים לגבול. בשנים האחרונות הממלכה השקיעה תקציבים רבים בפיתוח התיירות באזור, ויזמים פרטיים הקימו בתי מלון ומקומות בילוי באירביד ובסביבה. המצב בסוריה הרס למשקיעים את התכניות.
עלא, נהג מונית מקומי, אומר בגאווה שהכפר שלו, שנמצא על הכביש הפנימי מאירביד לעיר ג'ראש, "יפה כמו כפרים באיטליה". נסיעה בין הכפרים הקטנים במחוז הצפוני מחזקת את דבריו: כמעט על כל בית משתרגת גפן סמיכה, והעיניים נשטפות בירוק - שדות, יערות וגבעות. על הפסגות הגבוהות, בין כפר לכפר, יושבים ארמונות נופש מפוארים שבנו מיליונרים ממדינות המפרץ, שבאים להתקרר כאן בחודשי הקיץ. "זה האזור הכי יפה בירדן", קובע עלא. "חבל שהתיירים חוששים להגיע לכאן בגלל הדיווחים בחדשות".
את הדיבורים על מתיחות בירדן עלא פוטר כ"המצאות של אל-ג'זירה", רשת הטלוויזיה הקטארית שלקחה חסות על האביב הערבי. "יש בעיות בירדן. הצעירים כועסים, הפלסטינים כועסים, הדתיים כועסים. אבל בהשוואה לרוב מדינות ערב, המצב שלנו לא כל כך גרוע. אנחנו לא עשירים כמו הסעודים אבל גם לא מסכנים כמו המצרים. תמיד אמרו שבירדן תהיה מלחמת אזרחים לפני סוריה ומצרים. האנשים שאמרו את זה לא מכירים מקרוב את הירדנים. אנחנו אנשים פשוטים, רוצים להתפרנס ולחיות בשקט, זה הכל".
כששוקלים על המאזניים את מצבה של ירדן, ברור שהאבטלה, הפגיעה בתיירות, המתיחות בין הפלסטינים להאשמים, זרם הפליטים מסוריה וגל המהפכות באזור כל הגורמים הללו יוצרים יחדיו חבית חומר נפץ, שרק מחכה לגפרור שידליק אותה. נכון להבוקר, הממלכה ההאשמית היא עדיין אי של יציבות בים סוער. אבל מה יקרה מחר? אי-אפשר לדעת. מבחינת ישראל, אין דבר מסוכן יותר מאי-הידיעה הזו.