וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בממלכה של שלי: מי מסוגל עליה?

לירון מרוז

17.7.2013 / 13:37

הפריימריז ייערכו בנובמבר - ובסביבת יו"ר העבודה בטוחים שהניצחון כבר בכיס. כבל ומרגלית, מעריכים שם, לא באמת מסכנים אותה. ובוז'י? הוא עוד צריך לחשוב טוב איפה הוא עומד

תשעה ימים לאחר הבחירות האחרונות לכנסת, כשבנימין נתניהו מחזר אחריה במרץ, מצאה לנכון יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', להכיר לחבריה בפייסבוק את אלינה קמינסקי, בת 32 מפתח תקוה, שזה עתה התפקדה למפלגת העבודה. למחרת היה זה תומישל, חייל משוחרר בן 22, שגר בדירת שותפים בבאר שבע. גם הוא התפקד למפלגה בשבוע שלאחר הבחירות וזכה לסטטוס משלו. מקורב ליחימוביץ' שהובעה בפניו באותם ימים פליאה על עיסוקיה של מי שאולי תהיה או-טו-טו שרת האוצר, הסביר: זאת שלי. היא לא מפסיקה אף פעם לעשות פוליטיקה.

שבע שנים נמצאת יחימוביץ' בפוליטיקה. בכל מפגש פוליטי שהיא מקיימת - גם היום היא מקיימת בממוצע שלושה מפגשים פוליטיים מסוגים שונים בשבוע - עובר דף בין הנוכחים, ובו השאלה: "רוצה לעזור לשלי?". אנשיה מספרים כי בדרך הזו היא הצליחה להרכיב עד כה רשימה של 70 אלף כתובות מייל. ברור שלא כל האנשים שברשימה אכן יעזרו לשלי ביום פקודה, אבל העובדה שהרשימה הזו בלבד מונה כ-15 אלף איש יותר מסך המתפקדים למפלגת העבודה מעמידה את היו"ר בעמדה נוחה לקראת ההתמודדות בנובמבר, שעליה הכריזה השבוע.

נקודת הפתיחה בקרב על ראשות העבודה מוזרה. על פי רוב, חצי שנה לאחר הפסד בבחירות, הייתה מוטלת גופתו הפוליטית של המנהיג התורן על הרצפה, כשהסכינים לא נעוצים רק בגבה אלא גם בבטנה ובפרצופה. חיים רמון לא חיכה הרבה כדי לחסל את אהוד ברק, שמעון פרס נכנס חיש מהר לנעליו של עמרם מצנע לאחר בחירות 2006 - וכל זאת, כשהמפלגה כמעט תמיד בקואליציה. עכשיו, למרות הישיבה באופוזיציה, אף אחד לא רוצה בחירות. לא חברי המפלגה, לא חברי הכנסת, לא המתמודדים נגד יחימוביץ' ואפילו לא יחימוביץ' עצמה. הראשונים עסוקים בבחירות המוניציפאליות, הבאים בתור אינם רוצים להזדהות בשלב כה מוקדם עם מחנה זה או אחר, המתמודדים טרם הספיקו לגבש תמיכה ולפקוד מספיק חברים, ואילו ליו"ר המפלגה עצמה סתם נעים ונחמד בתפקיד יו"ר האופוזיציה.

איתן כבל,  בכנס סיום מערכת הבחירות של מפלגת העבודה בסמינר הקיבוצים, ספטמבר 2011. נמרוד סונדרס
איפה הזפת והנוצות? איתן כבל/נמרוד סונדרס

ליריביה של יחימוביץ' - יצחק (בוז'י) הרצוג, איתן כבל ואראל מרגלית - יש תחמושת לא רעה נגדה. התוצאה המאכזבת בבחירות, הכישלון עד כה במיתוגה של המפלגה כאופציה שלטונית, חוסר הבהירות המדינית והטענות על חוסר שיתוף החברים בעשייה, יכולים לשמש כר פורה ויעיל להתקפות חוזרות ונשנות. לפחות שניים מבין השלושה כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים לעשות פוליטיקה. ועדיין, משהו לא נדבק שם. ואם אצלם זה לא נדבק - מה הפלא שהם לא מצליחים להדביק ליחימוביץ' את הזפת והנוצות.

הספין התקלקל

העובדה שבקרבת היו"ר בטוחים בניצחונה, לא הופכת את מקורביה לפחות מיליטנטים ביחס למתחרים, שמבקרים בעיקר את העובדה שהיא מסרבת לדחות את ההתמודדות - ובכך לאפשר ליותר אנשים להתפקד למפלגה ולהשתתף בהצבעה. "הם כל הזמן איתגרו אותה, עם 'בואי נלך לבחירות, בואי נלך לבחירות', וכשהיא כבר הולכת לבחירות - אז הם מפחדים", אומרים בסביבתה של יחימוביץ'. "היא ניסתה כבר להציע בחירות חודש או חודשיים אחרי הבחירות הכלליות, והם גם לא רצו. אין כאן שום הפתעה. היא לא הקדימה את הבחירות, ונותנת זמן התארגנות של ארבעה חודשים. בליכוד, כשנתניהו החליט להקדים, הוא עשה את זה בתוך חודש. בארבעה חודשים אתה יכול לחרוש את הארץ ולעשות כל מה שאתה רוצה. השלושה האלו (המתמודדים נגדה - ל"מ) המון זמן בשטח, והוכיחו או לא הוכיחו את יכולתם המנהיגותית. הם יכלו לעשות מפקד כל הזמן. מה יעשו בחודשיים (הנוספים שהם מבקשים - ל"מ)? יקנו את המתפקדים של קדימה שמחפשים קונה?".

גורמים במפלגה אומרים כי אם עניין תאריך הבחירות לא היה על הפרק, אז הסוגיה המרכזית על סדר היום הייתה "למה שלי חוסמת את גבי אשכנזי". לדברי הגורמים, זה היה מוקד הקמפיין שתכננו נגד היו"ר, אבל "בסוף הגישו תקנון שיאפשר לכל אחד להתמודד, גם אם יש לו צינון. רוצה - שיתמודד. לא משנה מי - גבי אשכנזי, מיכה לינדנשראוס, עמוס ידלין, כל שם שהוזכר. היא קראה לכל אדם להתמודד נגדה. זה היה אמור להיות הספין. מה לעשות, התקלקל הספין. לא חשוב מה שלי תעשה, יש דבר מאוד פשוט: הם לא רוצים פריימריז. נקודה. לא עכשיו, לא בעוד חמישה חודשים, לא במרץ ולא בכלל, כי הם יודעים שהם יפסידו. היא עושה הכול לפי החוקה, בלי מחטפים. הם פשוט נלחמים על חייהם הפוליטיים".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל

בוז'י על פרשת דרכים

המלחמה הקשה ביותר על החיים הפוליטיים מונחת לפתחו של הרצוג. אם יתמודד ויפסיד - זה יהיה ההפסד השני שלו בבחירות לראשות העבודה. אם יוותר - הוא עלול לאבד את בכירותו במפלגה. תגובתו למהלך של יחימוביץ' השבוע הייתה מדודה. "שואלים אותי כל היום אם אני מתמודד", הסביר. "אני כמובן אבחן הכול ברצינות ואתייעץ עם פעילים וחברים, ואמתין לכינוס הועידה ולהחלטות שיתקבלו בה. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: אם אחליט להתמודד, זו לא תהיה התמודדות לשם התמודדות. זו תהיה התמודדות שנועדה להחזיר את מפלגת העבודה למקום הראוי לה".

בסביבת יחימוביץ' מעריכים את הרצוג. רואים בו פוליטיקאי יותר רציונלי וחזק משני המתמודדים האחרים, שאותם מכנים "הערות שוליים". גם כוחו במפלגה, מעריכים שם, גדול וממשי יותר מזה של כבל או מרגלית. ולאחר הגזר - מגיע המקל. "יש לבוז'י מעמד מיוחד", אומרים מקורבי היו"ר. "שלי הביאה אותו להיות יו"ר סיעה. אמנם היו בחירות, אבל היא תמכה בו באופן מובהק. היום, באופן בסיסי, הוא נהנה מ'סניוריטי'. היא מפרגנת לו, נותנת לפתוח את ישיבות הסיעה, מאוד לארג'ית איתו. אבל אם הוא יילך נגדה, זה לא יהיה. אנשים למדו שמי שהולך עם שלי מתוגמל. כשאבישי (ברוורמן - ל"מ) הלך איתה, היא נלחמה שהוא יהיה יו"ר ועדת הכלכלה בהתמודדות מול כבל. היא לא שייכת לז'אנר של המנהיגים שמתגמלים את מי שעושה להם דברים רעים כדי לקרב אותם ושוכחים את מי שעשה להם דברים טובים".

יש עררים בירושלים

דרך אלגנטית מצאו להם שרי הממשלה לנהל את המריבות הקואליציוניות שלהם. קוראים לזה "ערר". במה דברים אמורים? עוברת לה הצעת חוק בממשלה או בוועדת השרים לענייני חקיקה. יכול שר להגיש למשרד המשפטים או ללשכת ראש הממשלה ערר על ההחלטה, ובכך לתקוע את ההצעה עד שיוחלט לטפל בה.

בבית היהודי, למשל, לא אהבו את הצעת החוק של אלעזר שטרן לשינוי בגוף הבוחר של הרבנות. ההצעה רק עברה את ועדת השרים לענייני חקיקה, והופ - הוגש ערר. חשבתם ששרת המשפטים ציפי לבני פראיירית? פחחח. חיש מהר הגישה השרה ערר על הצעת החוק של נפתלי בנט בעניין הרפורמה בשירותי הדת. 1:1 בקרב בין השניים, 0:2 לממשלה נגד הציבור.

עד כה, מאז קום הממשלה, הוגשו שמונה עררים כאלה, לממשלה או למשרד המשפטים - כמות לא מבוטלת בשביל קצת פחות מארבעה חודשים. במשרד המשפטים, שם מבקשים לקדם את השקיפות בנוגע להצבעות השרים, הגיבו ביעילות לבקשתנו ומסרו פירוט מדויק של העררים שהוגשו: שרת המשפטים על הצעה של חברת הכנסת שולי מועלם; שר הבינוי על ההחלטה להתנגד להצעות חוק של אורית סטרוק ואילן גילאון; והשרה לקליטת עלייה סופה לנדבר על ההחלטה להתנגד להצעת חוק של חברת מפלגתה, אורלי לוי-אבקסיס. סה"כ שלושה עררים. בלשכת ראש הממשלה המתנו כשבועיים לתשובה בנושא. בסופו של דבר נמסר לנו שהוגשו עד כה חמישה עררים: שניים הוסרו, שניים ממתינים לדיון, אחד נדחה. במה עסקו הצעות החוק הללו? בלשכה סירבו לפרט. מי הגיש אותם? לא מוסרים. שאלתנו לסיבת הסירוב אפילו לא זכתה למענה.

פוסט פוליטי - לכל הטורים של לירון מרוז

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully