שבע שנים לאחר שהחליטה דורית להתגרש מבעלה האלים, הגיע הגט המיוחל - אך לא בלי מאבק עיקש מצדה, שכלל חוקרים פרטיים, תצפיות וצו מעצר מיוחד. הבעל, שברח לארצות הברית במהלך דיוני הגירושים בבית הדין, נתפס במבצע מיוחד של אגף העגונות בבתי הדין והמשטרה, לאחר שנודע כי שב לארץ. ביום חמישי שעבר הוא הובא בפני הדיינים והסכים לחתום על הגט.
יום חמישי, 11:30. בבית הדין בירושלים, דורית (שם בדוי), בת 30 המתגוררת באזור העיר, ממתינה עם אמה ועם עו"ד הדס גרוסמן, המייצגת אותה מטעם ארגון "מבוי סתום", לרגע בו יובא בעלה על ידי שירות בתי הסוהר לתוככי הבניין ויועמד בפני הדיין. היא מקווה שלאחר שבע שנות ציפייה לגט בעקבות התנהגות אלימה מצד בעלה, ולאחר חמש שנות עגינות, מרגע שברח לארה"ב, היא תצא לדרך חדשה. דורית, אישה חרדית חייכנית, שמעידה על עצמה כאופטימיסטית, מצליחה כמעט להסתיר את החרדות שמקננות בתוכה - אבל בהתבוננות יסודית מהצד, אותות החרדה ניבטים מעיניה. ולא פלא - על פי היהדות, את הגט הבעל צריך לתת, אי אפשר לחייב אותו לעשות זאת. עד לרגע בו התהליך מושלם, היא עדיין נתונה בידיו, לשבי או לחופש.
כמו בסיפורים דומים רבים, גם במקרה שלה, ההתחלה הייתה מבטיחה. כמנהג החרדים, ההיכרות ביניהם הייתה במעין שידוך, בהמלצת חברים. "הכירו ביננו", היא מתארת. "לא היכרתי אותו בכלל. הלכתי לרב שלו, והוא מיד נתן את ברכתו - ולאחר ארבעה חודשים התחתנו. שלושה שבועות לפני החתונה אמא שלי ביקשה ממני לבטל את החתונה, אך לא הקשבתי בקולה. היא כנראה זיהתה כבר אז את האלימות שלו, אבל אני לא הסכמתי לשמוע על כך והתעקשתי לדבוק בתוכנית". עו"ד גרוסמן מציינת שבהרבה מקרים, ההורים מצליחים לזהות את הבעייתיות בקשר, אך לא מצליחים להשפיע על ילדיהם.
עשרה חודשים אחרי החתונה, נולד בנם הבכור - ומיד לאחר מכן החלה ההידרדרות. "אף שהוא חוזר בתשובה ולמד בכולל, אחרי הלידה הוא התחיל לשתות בצורה קיצונית, ולבסוף זה הוביל אותו להתמוטטות", מספרת דורית. "הוא הופנה לבית חולים הדסה עין כרם וקיבל כדורים, אבל חזר לשתייה. זה הפחיד אותי ולא ידעתי מה לעשות אבל אחרי שלושה חודשים החלטתי לתת צ'אנס נוסף".
החיים המשיכו, ולאחר זמן קצר הגיע ההיריון השני. "נכנסתי שוב להיריון והייתי חייבת להיות בשמירה. פניתי אליו ואמרתי לו שאני חייבת עזרה והסברתי לו שאו שהוא מפחית את הלימודים בכולל ועוזר לי עם הילד, או שאחותי תבוא לגור אצלנו כדי לא לסכן את ההיריון. הוא בחר באופציה שתאפשר לו להמשיך בחייו השגרתיים, ואחותי עברה לגור אצלנו. לאחר זמן קצר הוא התחיל להתרגז וטען שאין לו פרטיות בבית וזה מפריע לו. משם זה עבר גם לאלימות, הוא זרק לעברי נעליים, צעק והתעצבן כל הזמן".
האב שכנע את בתו להתגרש
מי שהצליח להוציא לבסוף את דורית מהבית היה אביה. "אבי הגיע יום אחד לבקר לאחר אחת ההתקפות שלו", היא נזכרת. "הוא ראה את הבן הגדול שלי בוכה, שאל מה קרה והוא הצביע לעברי. אבא שאל אותי מה קורה, ועניתי שהכל בסדר אבל למזלי הוא לא קיבל את זה ואמר לי שאני מיד עוזבת. רק למחרת הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות. הלכתי להתייעץ עם אחד הרבנים וגם הוא אמר לי שאם אין גמילה אין על מה לדבר וצריך להתגרש".
דורית פתחה תיק ברבנות ודרשה להתגרש. הדיונים התארכו על פני תקופה, ובמהלכם היו ניסיונות לשלום בית - אך היא הייתה נחרצת בדעתה. לפני חמש שנים, לאחר אחד הדיונים, הוא קם ועזב בלי להודיע לארה"ב. כעבור שנתיים התיק הועבר לאגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, בראשותו של הרב אליהו מימון. "התיק הועבר אלינו וניסינו במשך תקופה להפעיל לחצים דרך רבנים ובני המשפחה של הבעל, אך שום דבר לא הועיל", מתאר מימון את ההתנהלות. "לפני כחודש חלה ההתפתחות. בעקבות הקשר עם אמו היא אמרה לנו בשיחה שהיא מוכנה לממן לו כרטיס ולהביא אותו לארץ. ביום בו הוא אמור היה לנחות דיברנו איתה והיא אמרה שהכל השתבש והיא הפסידה את הכסף והכרטיס והוא לא בא. זה לא נשמע לנו כל כך אמין ולכן בדקנו בנתב"ג, ולשמחתנו גילינו שהוא נכנס ובשמו הרשמי, כיוון שאנחנו יודעים שהוא החליף כמה פעמים זהויות. מיד שלחנו חוקרת לאביו, שאמר שבנו יכול להיות או אצל אחותו באחד מיישובי השומרון או באזור הישיבה בה הוא למד".
תצפיות הוצבו בשני המקומות הללו כדי לנסות לאתר את הבעל. לאחר 48 שעות רצופות של תצפית הוא זוהה בבית אחותו, אף שהוא נראה אחרת לגמרי מהתמונות שהיו בידי חוקרי האגף. מצוידים בצו מיוחד המאפשר לעצור את האדם על סמך זיהוי של החוקר ולא על סמך תעודה מזהה ובליווי המשטרה הבעל נתפס ונעצר ביום רביעי האחרון.
למחרת, המתינה דורית בקוצר רוח בתוך בית הדין עד שבעלה הובל אזוק ברגליו ובידיו לתוך האולם. רב בית המעצר, הרב ישראל אברג'יל, תיאר במהלך הדיון כיצד הוא דיבר על ליבו של הבעל הסרבן במשך שעתיים בבוקר הדיון כדי שייתן לאשתו את הגט. בבית הדין הכול נעשה בזריזות - כדי לא לאפשר לאיש להתחרט על נתינת הגט. לבסוף הגט נכתב ונמסר לדורית ולאחר שעה היא חופשיה להינשא לכל אדם, כפי שהדיין מסביר לה. הבעל מובל לבית המשפט כדי לשחרר אותו מהמעצר ודף חדש מתחיל. "אני לא מעכלת את העניין", אמרה דורית. "זה לא יאומן. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן וזהו זה קרה, אני ממש מאושרת".
"בית הדין לא פוסק כפיית גט שלא בנוכחות הבעל"
סיפורה של דורית הוא אחד מני רבים מדי שנה. לנוכח העובדה שההלכה היהודית מחייבת את כלל אזרחי המדינה היהודים בנושא הנישואים והגירושים, לא מעט נשים מוצאות את עצמן תלויות בחסדיו של בעליהם לצאת לחופשי. למזלה של דורית, תיקה הועבר לאגף העגונות שבסמכותו להפעיל סנקציות חריפות נגד הבעלים המעגנים וכן להפעיל חוקרים פרטיים בארץ ובחו"ל כדי לאתר את הבעל. על אף שבימים כתיקונם ארגון "מבוי סתום" נמצא בעימות מול בתי הדין הרבניים, במקרה זה לעו"ד הדס גרוסמן יש מילים טובות לומר על התנהלות אגף העגונות. "האגף באמת השקיע מאמצים רבים כדי לסגור את הסיפור הזה והוא פעל כמו שצריך. יש הבדל גדול בין מהירות הטיפול בעגונות לבין מסורבות גט".
עם זאת, יו"ר "מבוי סתום", עו"ד בתיה כהנא, מסבירה שהסיפור היה יכול להסתיים הרבה יותר מהר. לדבריה, ההחלטה של בית הדין לכפות את הגט על הבעל יכלה להתקבל מוקדם בהרבה. "רק לקראת סוף שנת 2012 ניתנה ההחלטה. הגשנו את הבקשה לאחר שנפגשנו עם ראש אגף העגונות הרב מימון וקיבלנו אותה לאחר שש שנים שהיא רצתה להתגרש וארבע שנים לאחר שהוא עזב את הארץ. כפיית הגט מאוד חשובה כיוון שרק החלטה כזו מאפשרת לדיינים לתפוס את הבעל ולהכניסו לכלא. אחת הבעיות המרכזיות היא שיש הרבה עגונות שמשום שהבעל בורח בית הדין נמנע מלפסוק כפיית גט שלא בנוכחותו וכך נוצר מצב אבסורדי שיש נשים עגונות ללא פסק דין לגט בכלל. למעשה ישנם תיקים כאלו, בהם הבעל לא נמצא ואין דיונים ופשוט אין פעילות בתיק לאורך זמן רב". כהנא מוסיפה כי "היה ראוי שכל הרכב של בית דין רבני שנתקל במקרה עגונות יפנה באופן אוטומטי למחלקת עגונות לטיפול, על אף שזה כרוך במשאבים כספיים".
"דורית הייתה פה השחקנית הראשית שכן היא לא נחה לרגע ולא הרפתה", מוסיפה עו"ד כהנא על מי שהניעה את הפרשה. "היא דיברה עם מחלקת עגונות והממונים עליה לפחות שלוש פעמים בשבוע וזה אכן עבד לטובתה. יש בזה מסר לנשים שלא להרפות לרגע וכמובן לא להתייאש".
למרות ההירתמות של כל הגורמים והסיום הטוב, עדיין נשארת תלויה ועומדת השאלה האם כך צריכים הדברים להתנהל בשנת 2013 במדינה מערבית. מדוע גורמים רבים כל כך צריכים להפעיל אמצעים כדי לשכנע אדם אחד לוותר ולתת גט לאשתו ולה אין את היכולת להתגרש עד שהבעל הסרבן יתרצה. ככל שזה תלוי באנשי ההלכה המצב יימשך ולא ניתן לעשות שינוי בנושא.
עוד באותו נושא:
סחטנות בחסות בית הדין: "40 אלף שקל או שאין גט"
סירבה לקבל גט 15 שנה - ותשלם 250 אלף שקלים
סיפורה של אישה עגונה: מאהבה גדולה לחובות כבדים
לפניות לכתב: sben72@walla.com
(עדכון ראשון: 20:02)