תזרום, בוא לגנוב סוסים

לפני כמה ימים שוחחתי עם שכנים על שורה של פרשיות באזור מגורינו, המעידות על מנהל בלתי תקין במקרה הטוב, ושחיתות בוטה במקרה הפחות טוב. השכנים, אנשים ישרים וטהורים השייכים למעמד ה"ריקי-כהנים" שמחזיק את המשק של מדינת ישראל כמו אלונקה על הכתפיים (ונטחנים בדרך על ימין ועל שמאל), הגיבו במשיכת כתף טיפוסית, מלווה בטיעוני ה"כך עושות כולן" המוכרים היטב: "מה אתה חושב שבחברת החשמל / הנמלים / הבנקים / שאר הרשויות המקומיות / השלם את החסר לא קורה אותו הדבר?". ככה זה, הם הפטירו, ככה כל המדינה היום.

סקר השחיתות של ארגון השקיפות העולמי שהתפרסם בשבוע שעבר הוא מתכון לדיכאון לאומי, ולהאנגאובר מתמשך. הוא ממסמר סופית את המוסכמה התרבותית ש"ככה זה": העם היושב בציון מושחת, פקידיו מושחתים, התרבות הארגונית שלו מושחתת. אין דבר נורא יותר מההכרזה שכוחות האופל העברייניים הכריעו את הצדקנים שממשיכים לקרקר "מנהל תקין, מנהל תקין" כמו תרנגולות לפני שחיטה. המגניבים ניצחו את החנונים, הפרטצ'ניקים הביסו את הייקים, "כוחות השוק" היכו שוק על ירך את המוסרניים המפלבלים בעיניהם.

יש כאן, לכאורה, פרדוקס: למרות כל הקיטורים (המוצדקים) שלנו, מדינת ישראל חזקה ומשגשגת מאי פעם. אוכלוסייתה צעירה ותוססת (בוודאי מול האוכלוסיה המזדקנת של אירופה), המערכות הדמוקרטיות והמשפטיות שלה בדרך כלל מתפקדות, המערכות הכלכליות רבות עוצמה, ומערכת הביטחון עדיין מעוררת קנאה אצל הגויים. דווקא תרבות השפע והקידמה של שני העשורים האחרונים הייתה אמורה למגר מעט את השחיתות, שמאפיינת מדינות עולם שלישי המסוכסכות עם עצמן, תלויות במדינות אחרות או תקועות במקום. ואז בא הסקר הזה ומצביע ש-12% מהישראלים מודים בפה מלא שנתנו שוחד בשנה האחרונה, כדי לקדם את ענייניהם. זהו נתון בלתי נתפס, וכמו תמיד בשאלונים על מעשים שמתבצעים במחשכים - סביר להניח שהנתון האמיתי גבוה משמעותית.

האנשים האלה כבר לא מתביישים, ולא ממש מתרגשים. הם מקבלים, כעובדה קיימת, בלתי ניתנת לשינוי, שאין ברירה אלא להשתתף במשחק. השחיתות לא נצרבה ב-DNA שלהם, ולא נצרכה בינקות מחלב אימם. הם לא היו מושחתים "עוד באירופה", והוריהם בפולניה או בתימן לא חינכו אותם לרמות, לגנוב או לשקר. אין מנוס מהכרה שהגישה המושחתת שלהם לחיי היומיום בישראל היא תוצאה של הסתגלות לסביבה, אבולוציה מתחייבת כאקט הכרחי של הישרדות, מתוך הבנה שהדינוזאורים בג'ונגל הישראלי הם דווקא אלה שכן מקפידים על הכללים.

שאר הנתונים בסקר תומכים בתזה הזאת. על פי הממצאים, כמעט כל הישראלים (96%) סבורים שיש חשיבות להפעלת כוח או לקשרים אישיים כדי להתניע תהליכים במגזר הציבורי; קרוב ל- 90% הצהירו שקשרים אלה "חשובים מאוד" להתנעת אותם תהליכים; 73% סבורים שגופי השלטון מנוהלים על ידי קומץ בעלי עניין או אינטרסנטים; ו-63% חושבים שרמת השחיתות בישראל גברה בשנתיים האחרונות. רוב מכריע, 71%, לא מאמינים ביעילותן של פעולות הממסד למיגור השחיתות.

הנתון האחרון מצביע על פסימיות מוחלטת. הישראלי הממוצע נואש מתיקון המצב. על מחיר הקוטג' הוא (אולי) עוד מוכן לצאת לרחובות, אבל נגד הפשע הממסדי המאורגן, או למען ניקוי האורוות המצחינות של הרשויות המקומיות, הוא לא. הוא מכיר בכך שכל אותם משפטים שאמרנו פעם חצי-בצחוק ("אם יש קשרים - לא צריך פרוטקציה") הפכו למציאות ממסדית עצובה שחייבים לשתף איתה פעולה, או שנשארים מאחור. אם אין לך קרוב משפחה שהוא ראש מחלקה בבית החולים, סביר להניח שהטיפול הרפואי שתקבל יהיה נחות; אם לא תדאג ליצור קשר טוב במינהלת המחוז - תקבל "טופס ארבע" אולי בעוד ארבע שנים; אם הקבלן שלך מבטיח איקס ומקיים וויי - האשמה שלך, בגלל שהיית נאיבי והאמנת להבטחותיו הנלהבות והלקקניות. השיטה המסואבת כבר עובדת כל כך טוב, אז למה לעשות גלים? עדיף לשלם ולשתוק.

אין כמעט ז'אנר תרבותי ברחוב הישראלי המודרני שלא מתאים לממצאים של הסקר הזה. יש את ה"תזרום" המוכר, שמכתיב עצימת עין מול עוולה. יש את ה"לא מחרבנים איפה שאוכלים" הדוחה - שמדביק תג של "מלשינונים" לחושפי שחיתויות אמיצים במקום עבודתם. יש את התיוג החינני-לכאורה ש"אפשר לגנוב איתו סוסים" - המוענק כאות הוקרה לפקיד שאינו קרציה, לא נדבק לנהלים, ולכן מוכן להעלים עין מסדרי מנהל תקינים.

וכמובן - השחיתות הממסדית הטבעית כל כך, המלווה מכרזים, מינויים או סתם דיונים ציבוריים. ההתחככות הבלתי נסבלת של הרגולטור עם הגורם המבוקר על ידו, הדלת המסתובבת שבמסגרתה פקיד הציבור העני משתלב עם סיום תפקידו בצמרת ההון, וכמובן – שלטון השוחד והאתנן של השלטון המקומי. כבר מזמן קיבלנו כעובדה מוגמרת את מצעד ראשי העיריות שצועדים לחקירות במשטרה על קבלת שוחד מקבלנים, ואנו מתייחסים למעגל השחיתות המלווה את המועצות והעיריות כעקיצת יתוש טורדנית, שמגרדת אבל לא מתים ממנה. לכן גם באוקטובר הקרוב יצביעו האזרחים לראש העיר שקידם את הטיילת או שתל הרבה פרחים בכיכר, ואם בדרך הוא קיבל כמה מיליונים לכיס, אז זהו תג מחיר קטן שצריך לשלם בדרך לשיפור פני העיר.

אם הדג מסריח מהראש, אז האשמים הישירים בסקר השחיתות הזה הם קודם כל הפוליטיקאים הבכירים בישראל. כל אותם ראשי ממשלה שצעדו לתוך חדרי החקירות, והצהירו שילדיהם ניהלו את עסקי התרומות שלהם, או מנהלת הלשכה חתמה בשבילם על הצ'קים. כל אותם מנהיגים שמעסיקים מערך עצום של יחסי ציבור ועורכי דין כדי להסביר לנו בחלקלקות שהם בעצם קורבן של הפרקליטות, ובראשה הצורר הגדול ביותר שקם פה - פרקליט המדינה. פעם איש הציבור הישראלי "לא יכול היה לשאת את החרפה" של קבלת שוחד, והיה מתאבד. היום הוא בסך הכול צריך יועץ אסטרטגי טוב ורואה חשבון ש"זורם", "יודע לגנוב סוסים", והכי חשוב - לא מחרבן איפה שהוא אוכל.

לכל הטורים של אבר הופשטיין בוואלה!

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il