פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פיתרון לבעיה שלנו - או שנמות

      אחרי שנה במתקן סהרונים ושבוע של שביתת רעב - כותב מבקש מקלט במכתב שהגיע לידי וואלה!: "לא יודעים מה פשענו, איבדנו כל תקווה. כבר עדיף לחזור לאריתראה, שם נוצא להורג"

      אני מעריך את תשומת לבכם למכתבי מראש.

      176 אריתראים עצורים באגף 3. פתחנו בשביתת הרעב ביום ראשון בבוקר, 23 ביוני 2013, והמשכנו לשבות במשך שבוע, עד ל-30 ביוני. בתקופה הזאת, רבים באיתנו איבדו את ההכרה או התייבשו. לא ניתן לנו כל טיפול רפואי, למעט לאלו בינינו שמצבם הבריאותי החריף.

      מצבי הבריאותי הידרדר עד מאוד, בין היתר בשל בעיות רפואיות קודמות, וכמעט שהפך קריטי. ביום שני, 24 ביוני, ביקרו אותנו פקידים מרשות ההגירה. כמה אריתראים אמיצים בינינו אמרו להם: "נרדפנו והפכנו קורבנות במולדתנו, ולא ידענו מהי דמוקרטיה. לא יכולנו לחיות בשלווה. רבים מאיתנו עונו ונאנסו בסיני. כשהגענו למדינת ישראל הדמוקרטית, לא ציפינו לעונש כה קשה. עדיין איננו יודעים מהו הפשע שביצענו, שבעטיו אנו סובלים תקופה כה ממושכת בכלא. איבדנו כל תקווה, ואנו כה מתוסכלים מהמצב. אנו מבקשים מכם שתמצאו פיתרון לבעייתנו - או תשלחו אותנו חזרה למולדתנו. לא משנה מה יהיה גורלנו שם, גם אם נוצא להורג על ידי המשטר האריתראי.

      כלא סהרונים יולי, 2012 (יותם רונן)
      (צילום: יותם רונן)

      פקידי ההגירה ניסו להרגיע אותנו, ויעצו לנו להמתין בסבלנות. הם ביקשו שנחזור לאכול - אך אנו החלטנו להמשיך בשביתה עד המוות, כך במשך שמונה ימים.

      ביום ראשון, 30 ביוני, בשעות הבוקר, כשכמה מאיתנו שכבו מותשים במיטות ואחרים התייצבו לספירה, קשרו שוטרים את ידיהם באזיקוני פלסטיק ולקחו אותם. לא ידענו לאן לקחו אותם אך שמענו מאוחר יותר ש-24 מהם הועברו לאגף 7. אנחנו נלקחנו לכלא קציעות. אז נאמר לנו להיכנס למשרד, בזה אחר זה, ואולצנו לאכול באיומים שנילקח לכליאה בבידוד.

      שביתת הרעב הייתה מאוד קשה ומסוכנת לחיינו. אני עד לכך שכולם איבדו כל תקווה וסבלנות. לכן בחרנו בהחלטה הקשה הזאת: להשיג פתרון לבעייתנו - או למות.

      כותב הטור (פרטיו שמורים במערכת) נמלט משירות צבאי באריתראה, המוכר בעולם כשווה ערך לעבדות לכל דבר. מכיוון שהוא נחשב עריק בארצו, הוא אינו יכול לחזור למולדתו למרות שהשאיר את בני משפחתו מאחור. עריק שחוזר לאריתראה נידון מיד לכליאה למשך שנים בתנאים קשים, מתחת לאדמה ותוך עינויים (רבים מתים כתוצאה מהעינויים, הצפיפות, המחלות והחום הכבד). הוא נכנס לישראל לפני שנה, ב-7 ביולי 2012. מאז הוא כלוא ללא משפט, מתוקף החוק למניעת הסתננות, המתיר לכלוא אותו עד שלוש שנים.

      המכתב תורגם לעברית מהשפה הטיגרינאית.

      עוד בנושא:
      הזכות להפקיר בני אדם בשם הדמוקרטיה / יותם גדרון

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il