בגלגול הקודם של המאמצים להחיות את תהליך שלום, הממשל האמריקני היה מגיב בחריפות על כל "הפתעה" שציפתה לבכירים שבאו לבקר בארץ - דיווחים על אישורי בניית יחידות הדיור בהתנחלויות. השבוע, החדשות על אישור ועדת המשנה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים של 69 יחידות דיור בהר חומה לא ריגשו את וושינגטון. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, הזכיר את המילה "settlement" פעם אחת במסיבת העיתונאים המשותפת עם עמיתו הכווייתי - והוא לא דיבר על התנחלויות, אלא על יישוב המשבר בסוריה. בתדרוכי משרד החוץ, זה כבר הפך בשנתיים האחרונות לתקליט שחוק. אז מה עם הבנייה בהתנחלויות? שואלים העיתונאים. הבנייה לא עוזרת לתהליך, משיב הדובר, ואמרנו את זה כבר הרבה פעמים. אבל העיקר להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן, בזה מתרכזים כעת.
בשבוע שבו יצא השר קרי לביקורו החמישי במזרח התיכון, בא השליח הדיפלומטי של מועצת יש"ע, היו"ר לשעבר דני דיין, לוושינגטון עם משימה משלו - שורה של מפגשים עם נציגי הממשל, אנשי הקונגרס, מכוני מחקר ועיתונאים - במטרה להבהיר שמתנחלים הם לא שוליים פנאטיים, אלא שחקן מרכזי בפוליטיקה הישראלית. "עד לפני שנה, כל העולם היה מקום אבוד מבחינתנו", הוא אומר. "כל הקהיליה הדיפלומטית הייתה בעד המדינה הפלסטינית, ואנחנו לא היינו רלוונטיים. עכשיו לפחות יש ספקות, אם שתי המדינות זה באמת הפתרון. אנחנו בצומת - קרי אומר שצריך להמשיך בו ישר, ואילו אנחנו טוענים שהפתרון הזה קרס וצריך אלטרנטיבה - ועד אז, צריך לתחזק את המצב, לפחות 20 שנה, עד שהפלסטינים יתפקחו מאשליות אוסלו".
הוא לא מצפה שבבית הלבן יאמצו את העמדה שלו, אבל מצפה שיבינו שם שהמתנחלים הם לא קבלן של ממשלת ישראל. "פעם כולם דיברנו עלינו, לא אלינו. נתפסנו כשלוחה של ממשלת ישראל, הם מיישבים ומפנים אותנו. באתי להבהיר שאנחנו לא משיחיים ופנאטים, אלא קבוצה מגוונת, קבוצה הכי מציאותית במזרח התיכון, שהמדיניות שלנו היא היחידה שמיושמת מדי יום בשטח, ושעברנו את נקודת האל-חזור עם ההתנחלויות. אנחנו אזרחים נאמנים של ישראל, אבל יש לנו מנוף השפעה עצום במגרש הביתי בישראל. אלה שסירבו להיפגש אתנו בעבר, יושבים עכשיו לארוחת צהריים בלי בעיה". שמות? את זה הוא לא יגיד, "לבקשתם".
קרי, לדעת דיין, בחר באפשרות גרועה ביותר מבין שלוש האפשרויות שעמדו לפניו: לאתחל את השיחות, במקום לא לעשות כלום או לשים בצד את התכנית של ההסכם הפוליטי ולהתמקד בשלב זה בשיפור רמת החיים של הפלסטינים בגדה, ולקדם זכויות האדם - כולל של המתנחלים. "זה שהבת שלי צריכה לנסוע לבית הספר באוטובוס משוריין - זו גם פגיעה בזכותה לחיות בביטחון", הוא אומר. "ומה עם שיפוץ מחנות הפליטים לדור החמישי של הפליטים הפלסטינים? אני גם בעד שרשויות אכיפת החוק יהיו קשים יותר עם אלה המבצעים פעולות אלימות נגד הפלסטינים - זה פוגע בתנועה שלנו יותר מכל דבר אחר. אני מתבייש בזה שלא מענישים אותם".
לדבריו, בסוף לכולם יצטרכו להיות זכויות שוות - ואחרי סיבוב גדול, השיחות יחזרו לרעיונות של מדינה פלסטינית שתכלול את ירדן. ומה אם המצב יידרדר לאינתיפאדה? "אז נצטרך לדכא אותה", הוא אומר. "לא יפחידו אותנו עם אלימות. הפלסטינים כבר הגיבו באלימות בעבר. ולא, אין לי ייסורי מצפון, כי הפלסטינים היו אלה שדחו שוב ושוב את חלוקת הארץ. זה כן משחק סכום אפס, ואני לא ניטרלי - אני מקדם אינטרס של העם שלי".
כולל, למשל, טענות שהעלה בקונגרס על מניעת ההשקעה באוניברסיטת אריאל. "יש תכניות מחקר משותפות שיכולות לסייע לפלסטינים - אז את מי בדיוק הם מענישים?". המגעים של הפלסטינים עם האמריקנים היו טעונים. הוא מכבד את השאיפות הלאומיות שלהם, אבל לא מעוניין במדינה פלסטינית, הבהיר להם. וזה שהוא יליד ארגנטינה לא גורם לו להרגיש פחות יליד מהם.
"אין לדיין סיכוי לשנות את עמדת הממשל"
הדיפלומטים הישראלים לא ממהרים להגיב על מסע ההסברה של דיין. יש בקרבם החושבים שהוא פוגע במדינת ישראל בעצם הטענה הפומבית שלפתרון שתי המדינות אין סיכוי, אחרים יגידו שהמשלחות של מועצת יש"ע אינן שונות מכל קבוצת לובי אחרת שבאה להציג את עמדתה בוושינגטון או בבירות אירופה - כל עוד הם לא טוענים שהם נציגיה הרשמיים של ממשלת ישראל.
רוברט דנין, מומחה למזרח התיכון במועצה ליחסי החוץ, לא חושב שלדיין יש באמת סיכוי לשנות את גישת הממשל כלפי המתנחלים. "העובדה שהוא הצליח להיפגש עם אנשים בוושינגטון לא מעיד על שינוי עמדת הממשל כלפי התרחבות ההתנחלויות, שהיא מאוד ברורה - מדובר בפעילות לא לגיטימית", אומר דנין. "אולי הטקטיקה של ההתמודדות עם הסוגיה השתנתה, אך לא המדיניות של חלוקת הארץ, שארצות הברית מצדדת בה מאז 1948. אני מניח שמטרתו של מר דיין היא יותר לשנות את התדמית של המתנחלים בתור קיצונים דתיים, ולהוכיח שהם אנשים שפויים שניתן וצריך לדבר אתם".
לדעתו, אם ממשל אובמה יאבד עניין במזרח התיכון, המתנחלים, בתור מי שקובע עובדות בשטח, ירוויחו מכך. אך בינתיים, הוא לא רואה את זה קורה, ולטענתו הביקור החמישי של קרי והמאמץ להכריז על חידוש המשא ומתן זו הוכחה נוספת לכך.
הקבלן סנודן והגנרל קארטרייט
אי אפשר למנוע הדלפות ב-100% מהזמן, כך הודה השבוע הרמטכ"ל האמריקני, מרטין דמפסי, (שכהונתו הוארכה השבוע בשנתיים נוספות) בהופעתו במכון ברוקינגס בוושינגטון. "אי אפשר למנוע את הסיכון, אפשר לצמצם אותו". איך? על ידי איחוד הרשות הממוחשבות במערכת הביטחון וצמצום מספר מנהלי המערכות שנהנים מגישה רחבה למידע.
אז כמה נזק באמת גרם אדוארד סנודן בהדלפות שלו? שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, והגנרל דמפסי אומרים שהרבה. השגרירה באו"ם, סוזן רייס, שתיכנס ביום שני לתפקיד היועצת לביטחון הלאומי של אובמה, ניסתה בראיון לסוכנות AP להכניס את הדברים לפרופורציה ומזכירה שארצות הברית נשארה "המדינה הכי משפיעה, חזקה וחשובה בעולם" - ושהיא לא חושבת שההשלכות הדיפלומטיות של הפרשה "כל כך משמעותיות". "נעבור את זה", היא סיכמה.
לאחר הנזיפות כלפי סין, ש"קיבלה החלטה מודעת" לאפשר לסנודן לעזוב את הונג-קונג, עשו בוושינגטון כל מאמץ לגלות הבנה כלפי חוסר שיתוף הפעולה של רוסיה בעניין הסגרתו של סנודן. אנחנו מבינים שאין בין רוסיה לארצות הברית הסכם הסגרה רשמי, אמרו במשרד החוץ, אבל מקווים ששיתוף הפעולה ההדוק בין המדינות בתחום אכיפת החוק יעזור לרוסיה להחליט לפחות לגרש אותו ממוסקבה - במסלול הכי קצר לארצות הברית, שביטלה את הדרכון שלו. אבל זה לא מה שצריך לפגוע ביחסים בין המדינות.
באחד מתדרוכי הבית הלבן השבוע, כתב של סוכנות הידיעות הממשלתית של רוסיה, איטאר-טאס, התעמת עם הדובר ג'יי קרני. "מה בדיוק ההבדל בין סנודן למתנגדי המשטר שאמריקה כל כך אוהבת לתמוך בהם ברחבי העולם?", תהה. "מה ההבדל בין ברדלי מנינג לאסירים הפוליטיים?". קרני הבהיר שמבחינת הממשל האמריקני, העבירות של סנודן אינן פוליטיות, כי מדובר במסירת מידע מסווג ללא רשות, ו"יש הבדל בין משטר למשטר".
בבייג'ין ובמוסקבה מחככים ידיים בהנאה
זו בדיוק הנקודה שבמוסקבה ובבייג'ין שמחים לחלוק עליה: מבחינתם, ארצות הברית מומחית בסטנדרטים כפולים, ולא יכולה להתלונן על מרגלים והאקרים, כשהיא עצמה מרגלת אחרי אזרחיה, ואזרחים זרים, כולל פוליטיקאים בכירים. בוושינגטון ממתינים להחלטה הסופית של הרוסים - ומעירים בשיחות הסגורות שלמוסקבה בהחלט הייתה אפשרות להגיב בסגנון המלחמה הקרה - לכנס מסיבת עיתונאים ראוותנית ולהעניק לסנודן מקלט מדיני. יש שאלות גדולות יותר על הפרק ביחסים בין שתי המדינות, אומרים בממשל. מאז ראשית כהונתו השנייה של אובמה, אמריקה כבר השקיעה לא מעט הון פוליטי בניסיון להמריץ את הדיאלוג בין וושינגטון לקרמלין, עם שורה של ביקורי בכירים במוסקבה ופגישות בין קרי למקבילו סרגיי לברוב. לקראת הפגישה של הנשיא פוטין עם אובמה בספטמבר, כבר צריך להיות ברור באיזה כיוון בחרה מוסקבה, ואם הרטוריקה האנטי-אמריקנית של פוטין משמשת בעיקר לצרכים פוליטיים פנימיים, או שהוא באמת מאמין בזה, ואז ממשל אובמה יצטרך להוריד את שיתוף הפעולה למקום נמוך יותר ברשימת סדר העדיפויות שלו במדיניות החוץ.
נשיא קרן וושינגטון להגנה על הדמוקרטיות, קליפורד מיי, חושב שעמדתו של פוטין "עוינת בצורה חד-משמעית", ש"אתחול" היחסים נכשל, ושאין לו ספק שאדוארד סנודן נחקר על ידי שרותי הביון הרוסים ותוכן המחשבים הניידים שלו נסרק. אבל זאת לא אשמתם של הרוסים שרוצים לנצל את המתנה שנפלה לידיהם, הוא אומר. עיקר האשמה, לדעתו, מונחת בכל זאת לפתחם של האמריקנים שלא ידעו למנוע גניבה של המידע הסודי - בדיוק כמו במקרה של ברדלי מאנינג, או חוסר היכולת לאתר בזמן את החפרפרות הסובייטיות בסי-איי-איי ובאף-בי-איי, אלדריץ' איימס ורוברט האנסן, לקראת סוף המלחמה הקרה.
לא ממש ברור מה היו המניעים האמיתיים של מאנינג וסנודן בהדלפת המידע - אם מדובר בנרקיסיזם של "מילניאלס" קלאסיים, אידאליזם, או שנפלו קרבן למניפולציות של מייסד "וויקיליקס", כפי שטען השבוע אביו של סנודן, לוני. אך למערכת הביטחון האמריקנית עשויה להיות בעיה לא רק עם טוראים דוגמת מאנינג או קבלנים דוגמת סנודן. משרד המשפטים האמריקני חוקר את הגנרל בדימוס ג'יימס קארטרייט, בחשד שהוא עמד מאחורי ההדלפה של המידע הרגיש על תקיפת הסייבר האמריקנית-ישראלית נגד מתקני הגרעין של איראן בעזרת הווירוס "סטוקסנט" ל"ניו יורק טיימס". גרג קרייג, פרקליטו של הגנרל קארטרייט, שפרש לפני שנתיים מתפקיד סגן הרמטכ"ל, קרא לחשדות נגדו "מגוחכים", וטען כי מדובר ב"גיבור אמריקני ששירת את ארצו בהצטיינות במשך יותר מארבעה עשורים". אך לרוב, כשנציגי הממשל מדליפים מידע מהסוג הזה על עמית לשעבר - סימן שבקרוב התובע הכללי עומד להכריז על פריצת דרך בחקירת ההדלפות שנפתחה ביוני 2012. מעניין מה הייתה אומרת על זה השגרירה רייס? "נעבור גם את זה"?.
הרפובליקנים ורפורמת ההגירה
על נקודת התפנית ביחס הרפובליקנים למהגרים הבלתי חוקיים העיד השינוי שחל בלקסיקון שלהם: מאז הבחירות שבהם המועמד הרפובליקני מיט רומני הפסיד בצורה משפילה בקרב הקהילה ההיספאנית, יותר ויותר נציגי המפלגה החלו להשתמש בביטוי "אנשים בלי מסמכים", במקום "לא-חוקיים" הפחות תקין פוליטית. שלא יהיו ספקות, הרפובליקנים לא אוהבים את המהגרים הלא חוקיים. ב-2012, במצע הרשמי אימצה המפלגה בחום את קונספט ה"גירוש העצמי" - רעיון שיש להפוך את החיים של המהגרים הלא-חוקיים בארצות הברית לכל כך בלתי נסבלים, שהם יעדיפו לעקור למקום אחר, שם מצפות להם יותר הזדמנויות. בגישה הזאת תמך גם רומני עצמו - והראיונות המעטים שלו ושל רעייתו שאחרי הבחירות העידו על כך שהוא מודה שלא הצליח לתקשר טוב עם קהילת המהגרים.
על כן, הרפובליקנים החלו לשנות כיוון - בהצעת החוק השמנה (1,200 עמודים), הניסיון הכי יסודי לערוך רפורמה במערכת המסדירה את ענייני ההגירה לארצות הברית, שעברה ביום חמישי בסנאט, תמכו גם 14 רפובליקנים. בבית הנבחרים, הנשלט על ידי רפובליקנים, שידון ברפורמת ההגירה ב-10 ביולי, מצפה לרפורמה מסלול קשה יותר - יו"ר הקונגרס, ג'ון ביינר, כבר הזהיר שבית הנבחרים "לא עומד להצביע אוטומטית בעד כל מה שהתקבל בסנאט". הפלג השמרני מכנה את הרפורמה "חנינה" לעבריינים, שמעודדת אחרים למעשים דומים. תומכי הרפורמה חוששים שבמתכונת הנוכחית, עם כל הדרישות לחיזוק הגבול והחמרת הקריטריונים של בדיקת מעמד המהגרים בעת קבלה לעבודה, היא הופכת למסורבלת ויקרה מדי (תג המחיר הנוכחי: כ-50 מיליארד דולרים, שכולל תגבור הכוחות האמונים על אבטחת הגבול עם מקסיקו), ושבית הנבחרים יעמיס עליה דרישות נוספות.
הרפורמה תיפתח תהליך לגליזציה של מעמד למהגרים הלא-חוקיים, כולל הליך קל יותר עבור צעירים שהוריהם הביאו אותם לארצות הברית בתור ילדים - ללא מסמכים. מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין יכולה לפרסם סטטוסים זועמים בפייסבוק שלה, ש"רפורמת החנינה" היא "עלבון" להיספאנים, כי הקהילה הזאת לא תומכת בעבירה על החוק, אך במפלגתה מבינים שהניסיון לשמור על סטטוס-קוו יגרום להפסדים לכלכלה האמריקנית, ולהפסדים נוספים ל"מפלגה הישנה הגדולה" בקלפי.