החופש שלכם עומד לספוג מכה אנושה

אחרי שלקחו לכם את מעט החופש מעבודה וגזלו את חופש הביטוי, עומד המאגר הביומטרי להעלים את השאריות האחרונות של חופש. דפני ליף מסמנת קו אדום - וקוראת להחרים את הפיילוט

דפני ליף
29/06/2013

חופש זו מילה חזקה. כולנו רוצים להיות חופשיים, אנחנו אוהבים את המילה הזו, תמיד רוצים שייתנו לנו עוד קצת מרחב פעולה. רוב הזמן אנחנו לא מעריכים את החופש שיש לנו באותו הרגע, אלא רק כשהוא נלקח מאיתנו.

במדינת ישראל, החופש נלקח מאיתנו בכל יום עוד קצת. בהתחלה החופש מהעבודה הלך והצטמצם. יום העבודה התארך, השכר נשחק והזמן החופשי שלנו עם המשפחה או עם החברים או עם ספר טוב או מול הים - הולך ונעלם. יותר ויותר אנשים עובדים בשתי עבודות ויותר. יותר ויותר אנשים עובדים בין 10 ל-12 שעות עבודה ואף יותר.

אחרי החופש מעבודה, התחילו לקרוא תיגר גם על חופש הביטוי. אם תוציאו שלט מחאה לרחוב, יש סיכוי שיקרעו לכם אותו מהידיים; אם תחליטו להקים קול זעקה על המצב החברתי, יש מצב שתעמדו למשפט.

בכל יום דוחקים את הגבולות עוד קצת. קצת פחות חופש, הם לא ישימו לב. בייחוד עכשיו, כשהם עובדים שבעה ימים בשבוע ודואגים למינוס, בייחוד עכשיו כשהם מפחדים לצאת לרחובות ולהפגין. הייאוש ברחובות גובר, החירות לדמיין שאפשר גם אחרת נעלמת מאיתנו ברגעים של חוסר אונים מול המשטר.

טוב לדעת (מקודם)

הטיפול הטבעי שמנצח את כאבי הברכיים - בלי לצאת מהבית

מוגש מטעם אפוסתרפיה

האח הגדול יהיה בכל מקום

חופש הוא עניין חמקמק. אנחנו לרוב מבינים כמה הוא חשוב רק כשהוא נלקח מאיתנו. הנטייה שלנו היא לקבל כמובן מאליו את מה שיש, רק עד הרגע שבו אנחנו מאבדים הכול. זו נטייה שנובעת מפחד. אנחנו פוחדים לאבד את מה שיש, אז משכנעים את עצמנו שזה עדיף מכלום - עד שהאדמה בוערת מתחת לרגליים וצריך לקום מההריסות. ואז קמים, כי אין כבר לאן ליפול, אין מה להפסיד ויש הרבה מה להרוויח - ומה אנחנו רוצים בחזרה במצבים כאלו? את החופש - ולא משנה אם מדובר בחופש תנועה או ביטוי או חופש כלכלי או חופש מחשבה. כולנו, בלי יוצא מן הכלל, רוצים להרגיש שהחופש לחיות את חיינו הוא שלנו.

במדינת ישראל 2013, החופש שלנו עומד בסכנה מוחשית ותר מאי פעם. בעזות מצח בלתי רגילה, הכנסת - זו שעומדת לאשר תקציב של גזרות, אותה כנסת שמעלה לנו מסים ומקצצת שירותים, אותה כנסת שמתעלמת לגמרי מהאופן שבו החופש שלנו נפגע מהפעולות שלה בחודשים האחרונים - הכנסת הזו הולכת לאפשר להוציא לפועל בעוד פחות משבועיים - כך לפי פרסומים בתקשורת בשבוע האחרון - פיילוט של המאגר הביומטרי.

חברות וחברים, אם הדיווחים האלה נכונים, בעוד פחות משבועיים, החופש שלנו הולך לספוג מכה אנושה; מכה שבעוד כמה שנים יש סיכוי שתהיה בלתי הפיכה, והמילה "חופש" תהיה לזיכרון רחוק ועמום. באף מדינה מערבית אין אח ורע לתכנית כזו, משום החרדה לזכויות הפרט. אבל כאן, במדינת ישראל, הולך להיות מאגר מידע שבו יישמרו טביעות אצבעות וסריקת פנים של כל אחת ואחד מאיתנו; מאגר מידע שלתוכו יוכלו להוסיף אינפורמציה ממצלמות אבטחה שישוו לסריקות הפנים שלנו; מאגר שמבטיח שהכול יהיה מתועד, וש"האח הגדול" המקורי, זה מהספר 1984, באמת יהיה בכל מקום.

הדיון הזה לא הופיע פתאום השבוע. ההכנות למאגר הביומטרי מלוות אותנו עוד מימי הממשלה הקודמת, וכל המידע גלוי: מומחים רבים קבעו בנחרצות שאין כל צורך במאגר כזה לצורך הפעלת "תעודות זהות חכמות". מביני עניין הבהירו גם את הסכנות הטמונות: אין דבר כזה מאגר שחסין במאת האחוזים מפני פריצה, ולכן פרטינו האישיים ביותר יהפכו למשה להפקר. ולמרות זאת, התכנית הזו יוצאת לדרך, בשקט-בשקט, בזמן שאנחנו עומדים חסרי אונים מול חובות וקריסה כלכלית.

בהתחלה יהיה פיילוט. יציעו לנו תורים קצרים יותר, יציעו לנו להשתתף, לתת צ'אנס. יכול להיות שתורים רגילים יהפכו עמוסים יותר כדי לשכנע אותנו לקצר את התור ולהזין את תווי פנינו וטביעות אצבעותינו לתוך המאגר. בהעדר קריטריונים להצלחה או כישלון של הפיילוט אפשר יהיה לוודא שהוא "יצליח". ואז יגיע השלב הבא: כולנו נהיה חייבים, עם חידוש דרכון או תעודת זהות, להכניס להזין פרטי הזיהוי האינטימיים האלו לתוך המאגר. ומה יהיה על מי שלא יסכימו? יכול להיות שיעמדו לדין? שיסומנו כבוגדים בשיטה? הרי מי יזכור איך החיים התנהלו בלי שמערכות אבטחה בכל פינה יכולות לזהות מי אתה ואיפה אתה בכל רגע נתון. מי בכלל יזכור מה זה חופש.

לפני שיהיה מאוחר מדי

איך ייראה הביטחון שלנו בעולם של המאגר הביומטרי? ציירו לכם את התמונה הבאה: אחרי שהמאגר ייקח מאיתנו את החופש לנוע ללא מעקב, יהיה יותר קשה לצאת להפגין. סריקות פנים יאתרו מפגינים. יכול להיות ששעה לאחר מכן כבר תהיה דפיקה בדלת שלהם, ושוטרים יקראו להם "אנרכיסטים מסוכנים".

וזה רק מצד "החוק". מה עם גורמים אחרים? פריצות אפשריות למאגר מצד גורמים אלו או אחרים יכולות לפגוע בזכות לפרטיות במקום העבודה, בלימודים, בהתנהלות מול הבנק או מול ביטוח לאומי (וגם ככה יש לנו עם מה להתמודד בגזרות האלו). מה יקרה כשקבוצת טרור תמצא פרצה ותאתר את כל הישראלים שנמצאים בחופש? איך ייראו החיים שלנו מול שלטון ההון? הרי לכל פרטינו האישיים יש ערך כספי רב עבור גורמים עסקיים שונים.

החופש שלנו נמצא בסכנה. אנחנו חיים בעולם משתנה שבו יש הדלפות כל הזמן, יש דרישה לשחרר מידע לידי ההמון, לא לנעול אותו בתוך מאגר. החופש שלנו חייב להיות חשוב לנו עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. האמון בין האזרחים למנגנונים ריכוזיים של כוח נמצא בשפל המדרגה. לא סביר שבלי אמון, נרשה לחופש הזה להילקח מאיתנו.

מדינת ישראל יקרה ללבנו, אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב יותר ואנחנו רואים בכל יום איך פוליטיקאים לא עומדים בהבטחות ואיך החופש שלנו נמחץ עוד קצת ועוד קצת. זכרו בבקשה - חופש לא ניתן לך, אתה לוקח אותו. ובמקרה הזה, המאגר הביומטרי הולך לקחת את אותו החופש מאיתנו. וזה קו אדום שאסור שניתן לעבור אותו.

נכון, יכול להיות שכל זה מדע בדיוני, אבל בינינו, האם אנחנו צריכים לקחת את הסיכון לאבד את החופש שלנו? האם סביר בעיניכם שבמסים שאתם משלמים יממנו מאגר מידע חסום וריכוזי? האם אתם סומכים שמאגר המידע לא ייפרץ בעידן שאחרי וויקיליקס? בעידן של יוטיוב ושל פייסבוק? והכי חשוב - האם החופש שלכם חשוב לכם? אם התשובה שלכם לשאלה הזו היא כן - אז אנא מכם, אל תיתנו את טביעת היד בפיילוט הקרב ובא. היום, עדיין שיש לכם חופש לבחור לא לשתף פעולה.

לכל הטורים של דפני ליף בוואלה!

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully