צאו מהקיבעון: שינוי באיראן בהחלט אפשרי

הבחירות הן סתם תרגיל? לנשיא אין סמכויות? המדיניות לא תשתנה? תחשבו שוב. אל"מ במיל' רוני כהן, שחקר את איראן 25 שנה, מציע התבוננות קצת אחרת על עידן רוחאני היוצא לדרך

רוני כהן

את השיח בישראל ערב הבחירות באיראן אפשר היה לתמצת באימרה "מה שהיה, הוא שיהיה". תמוהה הדבקות בגישה זו גם לאחר ניצחונו של חסן רוחאני, הנתפס כמתון ומוכן לשחוט אפילו פרה קדושה כמו הסירוב להידברות עם ארה"ב. מי שקבעו כי לרוחאני אין סיכוי בקרב על הנשיאות והופתעו מתוצאות הבחירות ממהרים כעת, באותה נחרצות, לשלול כל אפשרות לשינוי.

על פניו, נסמכים המצדדים בקו זה על היכרות מעמיקה עם המתרחש באיראן. יש המסבירים שהמנהיג העליון, עלי חמינאי הקיצוני, הוא זה שעל פיו יישק דבר, ומתעלמים מהדומיננטיות שייחסו עד לאחרונה לנשיא היוצא, מחמוד אחמדינג'אד; יש הטוענים שמדובר בקנוניה לבחירת נשיא מתון לכאורה, שיאפשר לטהרן להמשיך במדיניותה הסרבנית ולזכות באשראי בינלאומי ואולי גם בהקלה בלחצים עליה. אולם בחינה מעמיקה יותר של תפיסות אלה מגלה, בצד החשש מהשלכותיו השליליות של שינוי מדומה, הבנה שגויה של הזירה הפוליטית באיראן ושל הסתכלות צרה דרך עדשת הגרעין והיחס לישראל - תוך התעלמות מהתמורות המשמעותיות שעברו על המדינה בשנים האחרונות.

למעשה, ארבע שנות כהונתו האחרונות של אחמדינג'אד, שראשיתן בטענות לזיוף תוצאות הבחירות ובדיכוי האכזרי של המחאה בעקבותיהן, היוו שלב נוסף במסע ההתפכחות של הציבור באיראן מהמשטר האיסלאמי - הנתפס יותר ויותר כגוף מסואב המנסה לשמור על שרידותו בכל מחיר וכאחראי לקשיים הכלכליים ולהגבלת חירויות הפרט - ומהעומד בראשו. גם בצמרת המשטר היו מי שביקרו את מדיניותו של חמינאי, ולא מעט שמרנים חצו את הקווים ואימצו גישה ליברלית יותר.

(תוכן מקודם)

הטיפ השבועי: לבחור את חדר השינה המושלם עבורכם

בשיתוף שמרת הזורע
לכתבה המלאה
ממש לא משחק מכור. הבחירות האחרונות (צילום: AP)

דווקא לנוכח תחושות הייאוש וההשלמה עם המצב הקיים, שבו הבחירות האחרונות והמחישו כי למרות המגבלות על הדמוקרטיה, הן רחוקות מלהיות משחק מכור, והציבור רואה בהן עדיין ערוץ לגיטימי להבעת מחאה ואכזבה, לצד כמיהה עזה למהפך. האיראנים - בעיקר צעירים, נשים ומיעוטים - הצביעו כעת שוב עבור מי שגילם בראייתם את הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי, גם אם לא זכה לתמיכת המנהיג העליון - כפי שעשו ב-1997 (כשבחרו לנשיא את מוחמד חאתמי) וב-2005 (כשבחרו את אחמדינג'אד לראשונה).

חמינאי שליט כל יכול? טעות

אמנם אין בכל זאת כדי להעיד על יכולתו או כוונתו של הנשיא הנבחר לממש את הבטחותיו, מול משטר השולל על הסף כל ערעור על עקרונות המהפכה ובראשם "שלטון חכם הדת" (ולראיה - כישלון שלושת הנשיאים האחרונים בקידום רפורמות). אבל ברור גם למנהיג העליון, כי לא ניתן יהיה להתעלם מהמסר הגלום בהן: תחושת הניצחון בציבור על המערכת, וציפיות לשינוי בסדרי העדיפות הלאומית.

מוקדם אמנם להעריך לאן נושבת הרוח בטהרן, אך בהחלט ניתן לומר שבנסיבות החדשות שנוצרו, יש משום קיבעון מחשבתי בגישה הרווחת, המתעלמת מאפשרות לתמורה במדיניות איראן. צריך לפיכך לומר: בין אם רוחאני יצדיק את האשראי שניתן לו ובין אם לאו, ניצחונו בהחלט כן פותח פתח לשינוי, שישאב השראה גם מהאביב הערבי וגם ממצבה האסטרטגי הבעייתי של איראן בזירה האזורית והבינלאומית. לא מן הנמנע ששינוי כזה ישפיע בסופו של דבר גם על סוגיות החוץ והגרעין.

כישוריו וניסיונו של רוחאני והתמיכה הרחבה לה הוא זוכה יכולים להציבו כמשקל נגד לחמינאי המזדקן, המודע למגבלות כוחו וחושש למעמדו. מבחינה זאת, הצגתו של חמינאי כשליט כל יכול מוטעית. התנהלותו בשנים האחרונות - העימות הפומבי התקדימי עם אחמדינג'אד, תלותו הגוברת במשמרות המהפכה ("כלבי השמירה" של המשטר) וכישרונו לקומם עליו בעלי ברית כמו הנשיא לשעבר רפסנג'אני - המחישה היטב את חולשתו. גם תהליך קבלת ההחלטות נשען מסורתית על קונצנזוס, כשלגופי ייעוץ והמלצה (כמו ה"מועצה העליונה לביטחון לאומי", שבראשה עומד דווקא הנשיא) השפעה לא מבוטלת על הקו המדיני.

מכאן, שגם אם ניסיון רציני של רוחאני להוביל מדיניות מפוכחת (שלא לומר מתונה) יתקל בהתנגדות מצד המשטר, עשוי הדבר להביא לעימות פנימי בצמרת ולתחילתו של גל נוסף של מחאה ציבורית. דיכוי של מחאה כזו בכוח, גם אם יצליח, יפגע אנושות בתדמיתה של איראן. גם אם יתברר שרוחאני הוא למעשה עושה דברו של המשטר המבקש לשמר את המצב הנוכחי, סביר להניח שהאכזבה תביא הפעם, בניגוד לעבר, לתסיסה רחבה.

ואזהרה לסיום: הציפייה למהפך מיידי במדיניות איראן בנושא הגרעין או ביחסה לישראל אכן מוגזמת. המירב שניתן לייחס לה בשלב זה הוא גישה מעשית המתמקדת בשיקולי תועלת ובשמירה על אינטרסים לאומיים (גרעין אזרחי ומעמד אזורי), כפי שהוביל רוחאני עצמו, שכזכור ניהל בזמנו את המו"מ עם המערב בנושא הגרעין, עד לבחירת אחמדינג'אד. גם אם אכן יתחולל שינוי, הוא יהיה תוצאה של תהליכים מורכבים וארוכי טווח, שהבשלתם תדרוש זמן. בכל מקרה, כדאי שישראל תהיה ערה לאפשרות של שינוי כזה, ותגלה נכונות לחשיבה מחודשת בסוגיה האיראנית.

אל"מ במיל' רוני כהן הוא מזרחן, ולשעבר ראש זירת איראן ועיראק באגף המודיעין

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully