משפטנים קטנים: איך פותרים בעיות בבית ספר בחולון?

אילן ואנדרי, תלמידי כיתה ג' 3 בבית הספר שער האריות בחולון, רבו על המקום בשולחן הלימודים אותו הם חולקים. אנדרי כעס על כך שאילן שם את הילקוט שלו מתחת לשולחן וטען שהוא מזיז את השולחן ומפריע לו באופן קבוע. אילן מצדו הבטיח שינסה להפסיק לעשות זאת – זה היה רק דיון אחד מבין שלל "התיקים" שנידונו השבוע במועצת הילדים בבית הספר, נדבך אחד בפרויקט החינוכי שמפעילה רשת "דרור בתי חינוך" במקום.

במסגרת הפרויקט, פועלות בבית הספר ארבע כיתות (שתי כיתות ג', כיתה ד' וכיתה ה') בהן לומדים התלמידים על פי עקרונותיו של המחנך ומנהל בית היתומים הנודע יאנוש קורצ'אק. קורצ'אק, שהיה אמון על בית יתומים בוורשה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ניסה להקנות לילדיו ערכים למרות הזמנים שהקשו לקיים שגרת חיים. למרות הקושי, למדו ילדיו על אחריות, כבוד הדדי ועבודת צוות.

ילדיו של קורצ'אק היוו צד אקטיבי בפעילות החינוכית בבית היתומים. כך למשל, היה להם פרלמנט, עיתון ומוסדות נוספים אותם הם הפעילו. בבית הספר שער האריות לקחו את המודל של קורצ'אק ויישמו אותו הלכה למעשה. כך למשל, לתלמידי הפרויקט יש את מועצת הילדים שאחראית על פתרון סכסוכים, ישנה תכנית חניכה בה הילדים הבוגרים (תלמידי כיתות ה') חונכים את הילדים הצעירים (תלמידי כיתות ב') ועוזרים להם, ובכל כיתה יש ועדות שאחראיות על מגוון פעילויות. התפיסה החינוכית המובילה כאן היא תפיסת "הילד במרכז". בהתאם לכך, פעם בשבוע, מקבלים שני תלמידים "גלוית כבוד" על מעשים טובים שעשו או שיפור בהתנהגות כלשהי, ובימי שישי עורכים התלמידים קבלת שבת בה הם מברכים על השבת הנכנסת וכל אחד מספר על דבר טוב אחד שקרה לו השבוע.

במהלך הסיור שערכו לנו תלמידי הפרויקט בבית הספר, הם התגאו בעבודות היצירה שמוצגות במסדרון. חלק מהתפישה החינוכית של קורצ'אק כוללת גם למידה עמלנית: פירוש הדבר הוא שחלק מכובד מסדר יומם של הילדים מושתת על שיעורי מלאכה בהם הם לומדים בין היתר תפירה ונגרות. "הרבה יותר ילדים יכולים לסיים עם הישג", מסבירה אפרת, מחנכת כיתה ד' שמשתתפת בפרויקט. "כאשר אנחנו מכוונים את הילדים לדרך ביטוי מילולית בלבד, יש המון ילדים שלא מצליחים. אנחנו חייבים לאפשר לילדים אפשרויות ביטוי אחרות. בכיתה שלנו הם עושים סרטים, דגמים, חולצות, מעצבים דברים שדרכם הם מבטאים ידע. מרחב היכולת שלהם להתבטא הוא מאוד רחב ולכן כבר בגיל מאוד צעיר אנחנו מקפידים ללמד אותם מיומנויות".

אולם גולת הכותרת היא ללא ספק מועצת הילדים. הגוף מורכב משלושה דיינים שמתחלפים ביניהם מידי שלושה שבועות ואחראים על שמיעת שני הצדדים ב"תיק" ומתן ה"עונשים". במהלך השבוע כותבים ילדים שנפגעו מחבריהם לכיתה את התלונה על דף ואחת לשבוע יושבת כל הכיתה יחד להקשיב לדיון בבית הדין. שני הצדדים מתבקשים להציג את טענותיהם, הם נשאלים שאלות על ידי הדיינים ולאחר מכן, בפיקוח המורה, גם מושתים עונשים (לרוב מדובר בצד אחד שצריך לכתוב מכתב התנצלות לצד השני).

"במועצת הילדים כל אחד מציג את התלונה שלו", מסביר טל, תלמיד כיתה ה' שלוקח חלק בפרויקט. "הנאשם יושב מול הילד שצריך להציג את התלונה, הוא מספר מה קרה, הנאשם אומר את הצד שלו ואז אנחנו פותרים את הבעיות בעזרת ילדים שראו ושמעו. אנחנו לוקחים את האחריות עלינו בעצם".

טל מספר על השינוי שעברה הכיתה בעקבות הפרויקט: "אני רואה דברים בצורה אחרת אני לומד לפתור בעיות לבד לפי הדרכים שלו. אנחנו מקשיבים יותר בכיתה כי למדנו להקשיב יותר בעזרת זה שחברים שלנו דיברו ואז הקשבנו להם ובדרך כלל, לחברים שלך אתה מקשיב יותר ממורה ואתה לא מפריע. כשהקשבנו להם למדנו להקשיב יותר למורות ולהיות יותר סבלניים".

הדר נעים, אחד משני המחנכים של כיתה ג' 3, מסביר כי המטרה המרכזית של בית הדין, היא לגרום לילדים לדבר אחד עם השני ולפתור סכסוכים באמצעות דיאלוג. "אנחנו רוצים להקנות להם כלים כדי שהם יוכלו לפתור את זה ביניהם. המטרה של מועצת הילדים היא להפגיש ביניהם, ליצור מקום שבו הם יכולים לעמוד אחד מול השני, לשוחח". הדר מסביר כי המורה נוכח בכיתה כדי לוודא שאף אחד מהצדדים לא חש שלא בנוח, והוא גם יכול לעצור את הדיון אם הוא רואה שאחד הילדים חש באי נוחות מעצם הסיטואציה. "זה קרה פעם או פעמיים מתחילת השנה שעצרנו דיון ואמרנו שהוא יתקיים במועד אחר. הסיבה לכך הייתה שאחד הצדדים היה לחוץ או שהוא לא הצליח להתבטא או שלא רצה לדבר".

לדבריו, "בתחילת השנה הם יותר נלחצו מזה ואני חושב שעכשיו זה כבר הפך להיות משהו מאוד שגרתי. אנחנו עושים את זה כל שבוע. אני מניח שאם אני אבדוק, כל הילדים עמדו באחד הצדדים בדיון. הדבר הכי קשה זה להעביר את זה לאחריות המורים. אם הם אומרים שהם לא מצליחים לפתור את זה בעצמם אנחנו מטפלים בזה".

ויש גם כבר סיפורי הצלחה. אפרת מספרת על תלמידה בפרויקט שעברה שינוי משמעותי, זאת הודות ליחס האישי שמקבלים תלמידי הפרויקט שזוכים לקבל שני מחנכים בכל כיתה. "הייתה לנו ילדה בכיתה שהייתה מאוד סרבנית, 'אנטי'. לא הייתה מוכנה לשבת בקדמת הכיתה, ציירה ציורים וקרעה אותם, לא הסכימה לעשות שום דבר. היו לנו המון קשיים, חיכוכים ופיצוצים איתה והיו המון דברים שהיה קשה לגשר עליהם. הילדה הזו עברה תהליך של קבלה והכלה במשך שנתיים וזה דבר שהתאפשר לנו מפני שאנחנו שניים בכיתה. אנחנו יכולים לראות את כל הילדים. להצליח לראות את מכלול הבעיות, מה הם צריכים, לעשות איתם שיחות אישיות. אחרי שנתיים נכנסתי ללמד בכיתה שלה. ביום הראשון היא ישבה עם כולם בשורות הראשונות עם מחברת, ציוד, מסודרת. נכנסה כמו שצריך לשנה ולמדה כל המחצית. בסוף השנה היא קיבלה 100 ואפילו התמודדה לפרלמנט הילדים".

"משהו טוב קורה בבית ספר", מסכימה המנהלת, זהבה כץ. "זה בתחושות אבל גם בנראות. כל הזמן יש עשייה חיובית. אנחנו כל הזמן עסוקים בפעילות חינוכית. אנחנו מקיימים ישיבות שבהן מעלים נושאים שאולי לא העלנו אותם בעבר כי היינו עסוקים בהישגים ובמבחנים ובלימודים. המון נושאים חברתיים, צדק חברתי, זכויות, חובות, חברת ילדים, עבודת צוות".

ומה לגבי אילן ואנדרי? הם סירבו ללחוץ ידיים, אולם הבטיחו להתחשב אחד ברגשותיו של השני. עד הסיבוב הבא.

לקריאה נוספת:
700 אלף תלמידי חטיבות ותיכון יצאו לחופשת הקיץ
מרכז מדעים בעלות של מיליונים נחנך במכללת הדסה
בית הספר עומד להיסגר, ההורים ערכו שיעור ברחוב

לפניות לכתבת: michalresh1@walla.com