עמרי פדן, הזכיין הישראלי של רשת מקדונלדס העולמית, החליט להצטרף לחרם על ההתיישבות ביהודה ושומרון וסירב לפתוח סניף של הרשת בקניון שצפוי לקום בעיר אריאל. פדן נימק את החלטתו ואמר כי מבחינתו מדובר ב"עניין עקרוני". אין זה כמובן מפתיע, הרי פדן הוא היה ממקימי ארגון "שלום עכשיו" ושימש כדובר הארגון. דעותיו ידועות לכל וכעת אף מתגלות בקיצוניותן - רק לפני שנה טען כי רמת הגולן אינה חלק ממדינת ישראל.
אלא שפדן צריך להבין שהמציאות כבר נקבעה בשטח ואל לו להילחם בטחנות רוח. ניסיונותיהם של אנשי עסקים להחרים מעל 350 אלף תושבים יהודים, נידונו מראש לכישלון. עסק שלא יסכים לבוא, יגרור אחריו שניים אחרים. הנה כי כן, כבר באותו יום פנו כמה חברות ומותגים מתחרים של מקדונלדס לצחי נחמיאס - בעל חברת הנדל"ן "מגה אור" המקימה את הקניון, בבקשה לפתוח סניף באותו מתחם העתיד לקום באריאל.
אנו עדיין זוכרים את זעקות השבר וההיסטריה, תוך יציאה למרתון של חתימות על עצומות שונות כדי למנוע את פתיחת היכל התרבות באריאל. היום היכל התרבות פועל בהצלחה מרבית ותושבי אריאל נהנים ממיטב ההצגות והשחקנים שנהנים מהם גם תושבים בתל אביב. אנו גם זוכרים היטב את הקמפיין המתוזמן והמתוזמר של האקדמיה הישראלית וכמובן של אנשי הרוח, נגד אוניברסיטת אריאל. האוניברסיטה היום פורחת יותר מתמיד.
זכותו של פדן להביע את דעתו כבעל עסק פרטי, אך דווקא כזכיין של חברת ענק ומותג עולמי בעל אחריות, עליו לעשות זאת באופן לגיטימי ואחראי מספיק. בדרכו, הזכיין הישראלי של מקדונלדס מפלה לרעה מגזר שלם ומזכיר תקופות אפלות, שבהן היהודים הוקצו מחמת מיאוס. מי שרואה עצמו כדמוקרט וכליברל, אינו יכול להתעלם כליל מאוכלוסיות שלמות, רק בשל דעות שונות. כאיש המקדש את ערכי השמאל, עליו לעודד שיח ולא לגדוע אותו. עליו לנסות ולגשר ולא להרוס.
אם פדן אינו מסכים למדיניות הממשלה - ששלחה את אותם מתיישבים לבתיהם ביהודה ושומרון - עליו לחשוב היטב אם ברצונו לפגוע בפרטים הנמצאים שם, או להיאבק על האמת שלו מול המדינה, באופן דמוקרטי. כמו כן, במעשיו פדן פוגע במספר רב של אנשים, שכלל לא גרים וחיים בהתיישבות, בין אם מדובר בעשרות פועלים פלסטינים שעובדים יום-יום באריאל ובין אם מדובר באלפי סטודנטים הלומדים בעיר ומתגוררים בתוך תחומי הקו הירוק.
לרוב, חרם הוא הכלי האחרון שיש להשתמש בו בדמוקרטיה. מדובר בשימוש קיצוני ואלים ויש לשאוף להגיע למצב זה רק כשכלו כל הקיצין וכשאין אפשרות להמשיך להתדיין.
החלטת מקדונלדס ישראל רק תעודד שיח מתלהם, מלא שנאה, חוסר סבלנות וחוסר סובלנות. כמו כן, מדובר בפתח מסוכן לעתיד, שכן מחר תוכל להחליט כל חברה אחרת, שהיא מחרימה אוכלוסייה מסוימת, רק בשל "עיקרון". כך נגיע למצב של מדינת כל מחרימיה היום חרם על רחוב רוטשילד בתל אביב, המזוהה עם "שמאלנים", ומחר חרם על ערבים בערים מעורבות.
לכל אלו מתווספת העובדה כי פדן עובר על חוק "איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". החוק קובע כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או במתן שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה באספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין ,נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. אמנם מדינת ישראל עדיין לא החילה את החוק הישראלי על יהודה ושומרון, אולם בג"ץ כבר קבע בתקדים משפטי, כי חוקים ישראליים אמורים לחול דה-פקטו על תושבי יהודה ושומרון בשל "זיקתם לדין הישראלי".
מדינת ישראל היא מדינה הסובלת דיה משסעים מגזריים, דתיים ולאומיים. טוב היה עושה פדן אם היה ממשיך בפעילות הפוליטית שלו תחת ארגונים חוץ-ממשלתיים, תוך עידוד שיח תרבותי ודיון פורה, או שהיה פונה לפוליטיקה המעשית עצמה ומנסה להשפיע, באם הנושא כל כך בוער בלבו. מה חבל שבחר ללכת דווקא במסלול מסוכן וחסר אחריות של חרמות, הדרה ונידויים והעדיף לשפוך שמן על המדורה הבוערת גם כך.
עומר דוסטרי הוא מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il