כשהשבת פוגשת בצדק חברתי

קרה משהו. חילונים חושבים שהשבת נמצאת בצד שלהם, שומרת על יום המנוחה של העובד, שומרת על בעל המכולת מפני הטייקון. פתאום צדק חברתי מתחבר דווקא לשבת - ודווקא בבית המשפט העליון, שפסק אתמול (שלישי) כי יש לחייב את עיריית תל אביב לאכוף את סגירת בתי העסק בשבת.

האמת היא שזה די ברור מאליו. כך חשב ביאליק, כך סבר גם היינריך היינה. כך חושבים הסוציאל-דמוקרטים בברלין ובפריז, כך הטעימו גם גדולי ההוגים הליברלים. למה לנו זה לקח כל כך הרבה זמן? כי חשבנו ששבת היא עניין לדתיים, כאילו שהשאלה היא האם המשחן יעבור או לא יעבור בשבת (תזכורת: המשבר הקואליציוני הגדול של ממשלת ברק ב-1999). מינינו את החרדי שיהיה תורן השבת, ואז החלטנו שאנחנו עוינים לשבת.

האמת - משהו נשאר גם בשפה. מדברים על ניגוד כביכול בין ערכי החופש ובין השבת. הביטוי "תל אביב חופשית" חוזר שוב ושוב - אך איזה מין חופש זה? לקחת ממך את יום המנוחה שלך, הזכות שלך להיות עם ילדיך, ועם הקהילה שלך. הזכות לחמוס את לחמך, כי אתה לא יכול לשלם קנס של 660 שקל. בתל אביב יהיה יותר חירות אם יהיה בה יום מנוחה, ויהיה בה יותר צדק חברתי ומעמד בינוני חזק, אם תהיה בה שבת. אם המאבק של בעלי המכולות החילונים יצלח, אז תהיה כאן מהפכה בתרבות ישראל, במובן של מדינה יהודית, בלקיחת אחריות על חיינו ועל מורשתנו.

מצד שני, יש גם סכנה כאן. השגרה שהשתלטה של קניות בשבת צריכה למצוא מענה, אחרת הפעולה תהיה שינוי החוק כך שיצדיק את הנוהג הקלוקל. לשם הולכים הכוחות הכלכליים, ומי שחושב שלא צריך הפסקה בתל אביב. יש פרויקט מתחרה למדינה יהודית, והוא הפרדת הישראליות מן היהדות. אנשים רוצים למחוק את השייכות היהודית ולהחליף אותה בישראליות. אלו מרגישים היטב שהשבת שומרת על עם ישראל יותר ממה שהוא שמר עליה, וירצו לכרות את הסעיף הזה מן הזהות היהודית.

זה הזמן שבו דווקא החילונים צריכים להבין שהזיהוי של היהדות עם דת והלכה מצד אחד, והפרויקט הכנעני מצד שני, פועלים בתנועת מספריים להרוס את הזהות היהודית. השבת היא ביקורת העבדות, היא גם התקווה, וחוץ מזה היא הזדמנות לצמיחה. כל אדם יכול להחליט על האופן בו הוא רוצה לצמוח: קריאה, טבע, יוגה, תפילה. בכל מקרה, זה לא עניינו של המעביד מה אעשה בשבת. נדרשת כאן תשומת לב וערנות של הציבור. יש גם היום הבנה שהשבת מסתדרת היטב עם סביבה ירוקה, עם תרבות וביקורת של התרבות הצרכנית והצרחנית.

זו התחלה של דיון מבורך. נשמור עליו מכל משמר, כי יש בו הרבה מרפא לחברה הישראלית ועזרה ראשונה להתמודדות עם החולאים שאנו פוגשים. בואו נקווה שבעלי ההון לא יגייסו את האינסטינקטים נגד היהדות שפותחו במשך זמן כל כך ארוך של מאבקי כוח פוליטיים, כדי להילחם בחברה הישראלית שמשוועת לשבת כמו אוויר לנשימה.

ד"ר מאיר בוזגלו מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית הוא יו"ר תנועת תיקון להתחדשות פני החברה והתרבות בישראל

דעה אחרת: הקץ לכפייה הדתית, הקץ לחמדנות העירונית / דרור מזרחי

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il