אתמול בצהריים עוד היה נדמה שהמחאה בטורקיה דועכת, כאשר איגודי העובדים הפגינו באמצעות מצעדים שנדמו כמצעדים צבאיים, ובכיכר טקסים נראו ההפגנות כמעין פסטיבל. אך הלילה (רביעי) נדמה שהסערה חזרה לכיכר טקסים, שם הפגינו אלפי אזרחים, אשר לכיוונם ירתה המשטרה גז מדמיע וכן השתמשה בזרנוקי מים בניסיון לפזרם. כמה עשרות מפגינים נעצרו בהפגנה, שבמהלכה שרו המפגינים שירים ואף ירו זיקוקי דינור. גם באנקרה הפגינו המונים, כאשר המשטרה מגיבה בירי גז מדמיע. במקביל, גולשים טורקים ברשת החברתית "טוויטר" טענו הלילה כי כמה עשרות אזרחים נעצרו בשל דברים שפרסמו בטוויטר ובפייסבוק אודות ההפגנות.
אתמול השביתו ארגוני עובדים גדולים במדינה את המשק, כאשר הפגנת הכוח המרכזית של האיגודים הייתה במצעד המוני לאורך שדרות איסתיקלל (העצמאות), רחוב העסקים והבילויים המרכזי של איסטנבול. את התיירים, אנשי העסקים והבליינים שממלאים את הרחוב הזה ביומיום, החליף נחיל מרשים של יותר מעשרת אלפים מפגינים, שנשאו דגלים אדומים משני סוגים דגלי טורקיה ודגלים של איגודי העובדים והתנועות הסוציאליסטיות.
לעומת ההפגנות הקבועות בכיכר טקסים שהתחדשו גם אמש, ואשר כבר הפכו למעין פסטיבל שירי מחאה נוסטלגיים, ריקודים המוניים והדלקת מדורות ההפגנה של האיגודים נראתה כמו מצעד צבאי. מסודרים כמו פלוגות, בסימטריה מוחלטת, הם צעדו לאורך השדרה. הצעקות שלהם היו מדויקות, מדודות, אחידות. כשניתן האות, המתופפים היכו בתופים והצועדים השתתקו. שלוש דקות בדיוק אחר-כך נדם קול התיפוף והחלו צעקות: "טייפ, תתפטר!".
המהומות בטורקיה: סיקור מלא בוואלה! חדשות
חטא הגאווה של ארדואן מתנקם בו // פרשנות
מטה ארדואן הוצת באיזמיר; הבית הלבן תומך במפגינים
איסטנבול: מפגין נדרס למוות, ארגוני עובדים ישבתו
עיתונאים שניסו לראיין את הצועדים נתקלו באכזבה: בניגוד ל"מפגיני טקסים", שהתנוחה השגרתית שלהם היא רביצה על הדשא והתשובה הקבועה שלהם לבקשה לראיון היא "למה לא?, מפגיני האיגודים היו ממוקדי מטרה. הם צעדו כגוש אחד לעבר הכיכר, ורק מעטים הסכימו להתעכב כדי לשוחח עם כלי התקשורת. המפגין הבודד שהסכים לשוחח עמנו הציג את עצמו כמורה להיסטוריה. "מערכת החינוך שלנו נפגעה קשות בשנות שלטונו של רג'פ טייפ ארדואן", סיפר, "הפערים החברתיים גדלים, העשירים נהיים עשירים יותר על חשבון כל השאר וזה מתבטא גם בחינוך. יש פערים עצומים בין החינוך הציבורי לחינוך הפרטי".
שאלנו אותו אם כמורה להיסטוריה הוא מתרגש להיות, הפעם, בצד ש"עושה היסטוריה" ולא רק זה שמספר על אודותיה. "כן!", הוא השיב בפרץ התלהבות, "אני מרגיש שאנחנו נלחמים על פניה ועל עתידה של טורקיה". כשהמצעד הגיע סוף-סוף לטקסים, זיהינו במרכז הכיכר זוג הורים צעירים עם עגלה ובתוכה תינוקת בת כחצי שנה. גם הם הדגישו את הפן החינוכי של ההפגנות: "הבאנו אותה לכאן כדי שתקלוט את הצבעים, את הקולות, את האנשים. ככה היא תלמד איך למחות נגד עוול, איך להביע את דעתה".
בזמן שההמונים זרמו לכיכר באיסטנבול, הגיעה הצהרה מפתיעה מצד הממשלה: בולנט ארינץ', סגן ראש הממשלה שממלא את מקומו של ארדואן השוהה מחוץ למדינה, הציע למפגינים לקיים דיאלוג ישיר בכל הסוגיות שמפריעות להם, החל מהתכנית להריסת פארק גזי במרכז איסטנבול שהייתה הזרז המקורי למחאה, ועד לאלימות המשטרה בימים האחרונים.
התגובות בכיכר להצעת הדיאלוג נעו בין שמחה ואופטימיות לבין חוסר אמון. רבים הדגישו באוזנינו את הדעה ש"עם כל הכבוד לסגן ראש הממשלה", עד שארדואן בעצמו לא יתנצל על אלימות המשטרה ויציע לקיים דיאלוג, אין על מה לדבר. ארדואן לא סופר את האנשים סביבו, בדיוק כמו שהוא לא סופר אותנו", סיכם אחמט, תושב איסטנבול בשנות השישים לחייו.
כמעט כל המפגינים שפגשנו בכיכר התעניינו לשמוע מי אנחנו, מאיפה אנחנו, והיכן ישודרו הראיונות שאנחנו מצלמים. לשמע התשובה "תל אביב, ישראל", נתקלנו רק בתגובות חיוביות, או לכל הפחות מנומסות. בפארק גזי, שם נמצא "הגרעין הקשה" של המפגינים, תושאלנו בעניין רב על-ידי קבוצת סטודנטים, מראשוני המוחים בכיכר, שביקשו לדעת כיצד מסוקרת המחאה שלהם בתקשורת הישראלית.
של מי המדינה הזו באמת?
"חשוב לנו שהעולם יידע מה קורה כאן, שיידעו שאנחנו לא טרוריסטים ואנרכיסטים כמו שמציג אותנו ארדואן", אמרה מריאנה, סטודנטית לפסיכולוגיה. עבדוללה, סטודנט למשפטים, הוסיף לדבריה: "חשוב לנו גם לחזק אנשים במדינות שצוברים תסכול כלפי הממשלות שלהם, ומפחדים לצאת לרחובות. אנחנו מקווים שאנשים יראו אותנו ויקבלו השראה".
לפני שאתם משפיעים על עמים אחרים, הערנו, אתם צריכים עדיין לגייס לצדכם חלקים גדולים מהעם הטורקי, שמתנגדים למחאה שלכם ומגבים את ארדואן. על האמירה הזו הם התקשו להגיב. אחרי שתיקה קלה, השיבה אחת החברות בקבוצה: "ארדואן אמנם נבחר ברוב קולות, אבל אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון, הוא כנראה שכח שהוא ראש הממשלה של כל העם, לא רק של הבוחרים שלו. טורקיה היא לא רק המדינה שלו. זו גם המדינה שלנו. אולי לא נצליח לגייס את כל העם, אבל גם המתנגדים שלנו שומעים אותנו עכשיו. המטרה מבחינתי היא לגרום להם גם לדבר איתנו".
(עדכון ראשון: 22:18)