הצביעות של ה"שוויון בנטל"

ההשוואה ברחוב הישראלי בין המגזר החרדי למגזר הערבי מקוממת אותי יותר מדיבורי הסרק על "השוויון בנטל". ההשוואה החלה לפני שנים רבות, כאשר הבינו בארץ כי שתי האוכלוסיות אינן מפרנסות את עצמם בכבוד כפי שעושה הישראלי המצוי.

הארגון הבינלאומי OECD מרבה להשווות בין המגזרים. לפי הדוחות המתפרסמים מעת לעת, מצבנו נואש. אותם מחברי הדוח שכחו שיש הבדל מהותי בין המגזרים: החרדי המצוי עושה זאת מבחירה אידאולוגית. הוא מעדיף לשקוד על התורה למרות המשכורת שמגיעה לפחות משכר מינימום. זאת לעומת הערבי, שלא עושה זאת בשל תפיסת עולמו.

שלא תטעו, ישנם אלפי חרדים שיוצאים לשוק העבודה ומפרנסים עצמם בכבוד. נניח שהחרדי והערבי חד הם. אם כך מדוע הפוליטיקאים עושים א?יפ?ה ו?א?יפ?ה ביניהם? בחודשים האחרונים היחס השונה מורגש היטב באוויר, הוא חלק מהשיח הצבוע והחסר תועלת. מהחרדי יש דרישה סלקטיבית לצאת לשוק העבודה ולתרום למדינה באמצעות גיוס לשירות אזרחי או צבאי. לעומת הערבי, שלגביו אין אפילו תעוזה לדרוש את אותן דרישות "לגיטימיות". למרות שלפי שיטתם של "הפוליטיקאים החדשים", הוא לא שונה כלל מהחרדי שסופג בעת האחרונה מהלומה על כך שבחר בדרך אמונתו.

משרדי הממשלה שוכנים בבירה. המשרדים המעניינים בימים אלה הם "הכלכלה" ו"המדע". העומדים בראשם, נפתלי בנט ויעקב פרי, נמצאים במוקד מרכזי ומשמעותי מבחינת החברה החרדית. המכנה המשותף ביניהם הוא ששניהם לא ידעו מה הם חיי עוני. הם מכירים רק חיי פאר. הראשון בחברת סאיוטה, השני בבנק מזרחי טפחות או בסלקום.

ההבדל בין שני האישיים דק אבל משמעותי: בנט פועל בחודשים האחרונים לשלב את החרדים במעגל העבודה. הוא עושה זאת כמעט ללא רעש וצלצולים. ללא "ועדת בנט". באחרונה הוא ביקר במרכז תעסוקה בבני ברק. ביקור שנקבע בהתראה קצרה ללא הכנה מוקדמת הראויה לסיור מסוג זה. אותם חרדים עמם שוחח השר חשו ניצבים בסרט ולא הרגישו שחקנים או אם תרצו חלק מדו-שיח. למרות זאת, הסיור יכול ללמד כי שר הכלכלה שלנו מגבש מסקנות כיצד לשלב יותר חרדים במעגל העבודה.

לעומת זאת, השר פרי עומד בראש ועדה שתפקידה להביא ל"שוויון בנטל", שבהוראת יו"ר מפלגתו יאיר לפיד עשתה רעש וצלצולים עם לא מעט ססמאות פופוליסטיות. האיש לא ניהל שיח עם מנהיגים חרדים. הם לא היו שותפים לדיונים. האיש לא סייר בישיבות - אך ידע לתדרך עיתונאים בכל הזדמנות כדי שאלו יסיתו את האש מהגזרות הכלכליות לעבר המגרש הלוהט: החרדים.

הרי אין כאן ניסיון אמיתי להביא שינוי. ובוודאי שאין כאן בשורה משמחת, מפני שפצע מדמם מאז קום המדינה לא ניתן לאחות בפרק זמן כה קצר. בהחלט אפשר לתת תרופה מתאימה אך באופן הדרגתי עם מרשם שהוכן היטב באמצעות רוקח מוסמך ולא באמצעות ועדה שאת מסקנותיה קיבלה בטרם התחלת דיוניה.

בתום הכרזת ועדת פרי על סנקציות פליליות נגד משתמטים חרדים - שתשיג רק את ההיפך משילובם - שמעתי את השר לפיד מכריז על פיוס: "אחיי החרדים, מתחילים פיוס. אני לא שונא את עולם התורה". אחי יאיר, אתה באמת לא שונא אותי? איך אתה רוצה שנאמין לך לאור העובדה שאתה פועל לכך שאלפי חרדים יילכו לכלא ולא ילמדו אות אחת בגמרא. אתה רוצה לשנות את אורח חיינו ולהילחם נגד זכויותינו הבסיסיות. אתה רוצה פיוס אחרי שגרמת לקרע עמוק בעם בין חרדים וחילונים? אחרי שהרסת את הבניין במזיד, אתה מבקש לבנות אותו שוב על אותם יסודות אותם העברת רעידת אדמה בעוצמה 10 בסולם ריכטר?

כדי שתבינו את הסיטואציה השערורייתית, אתן המחשה: תחשבו שפוליטיקאי חרדי עומד בראשות הוועדה לגיוס החילונים לישיבות חרדיות. מבחינת המגזר אותו הוא מייצג, מדובר בפצע מדמם מאז קום המדינה. הוועדה בראשותו קיימה דיונים אינטנסיביים במשך חודשיים ובסיומם הגיעו חברי הועדה למסקנה כי כל חילוני שלא ילמד תורה יושתו עליו קנסות פליליות או גזרות כלכליות משמעותיות. ולא זו בלבד - מנהל בית-הספר בו התלמיד לומד מסתכן בעבירה פלילית. ואחרי המסקנות הללו יכריז השר החרדי: "אחיי החילונים, מתחילים פיוס. אני לא שונא את עולם האקדמיה". האם הסיטואציה הזו מזכירה לכם מישהו?

אסכם את הנושא בכך שלא נותר לי אלא לזעוק: צבועים, נמאסתם. גם ב"פוליטיקה החדשה" חוגגת הצביעות לא פחות מזו הישנה. מהחרדים דורשים מה שלא דורשים מהערבים למרות ההשוואה המוכרת. מחובשי הכיפות הסרוגות חוששים לדרוש כי אבוי למי שיפגע באח בנט. ולכן אגדיר זאת כך: מתחת לאותה כיפה סרוגה מסתתרת לה צביעות.

הכותב, צביקה גרוניך, הוא עיתונאי חרדי

לכל הטורים של צביקה גרוניך בוואלה!