הורים שפגעו בילדיהם נדרשים לשלם פיצויים, אלא שבאופן אבסורדי - הכסף הזה חוזר אליהם. זו המציאות המשפטית כיום, שלפיה פיצויים לילדים נפגעי עבירה לא מגיעים לידיהם בשל היעדר פתרון מערכתי שימנע את העברת הכסף חזרה להורה, או ההורים, שפגעו בילד ומוגדרים בחוק כאחראים עליו. המועצה לשלום הילד פנתה בנושא לשרת המשפטים ציפי לבני, אולם טרם גובש פתרון לבעיה והילדים נאלצים להסתדר בלי הכסף שמגיע להם לפי חוק, ואשר יכול לסייע רבות לשיקומם.
א', בת 14, הייתה במשך שנים קורבן גילוי עריות מצד אביה. אמה לא האמינה לה כשסיפרה לה על שעובר עליה, והיא לא דיווחה לאיש על כך. לאחר כמה שנים עלה ב-א' החשש שאביה פוגע גם באחותה הקטנה, דבר שגרם לה לאזור אומץ ולהתלונן במשטרה. בעקבות זאת נפתחה חקירה, שהובילה לכתב אישום. האב נידון למאסר בפועל. עם זאת, במהלך המשפט ניסתה האם להשפיע על הבת לחזור בה מעדותה ולטעון שהמציאה את הסיפור.
כחלק מהעונש שנגזר על האב, הוא נדרש לשלם לבתו פיצויים בסך 40 אלף שקלים. ואולם, כיוון שבתו עודנה קטינה, נוצר מצב שבו הוא משלם לעצמו ולרעייתו, שאותה ניתן להגדיר כשותפה פסיבית להתעללות, והכסף אינו מגיע לייעודו - הקורבן להתעללות.
הילדים הוכו
בית המשפט, שהיה מודע לבעיה, קבע שהכסף יוחזק בידי נאמן או אפוטרופוס - אך עד היום, למעלה משנתיים מאז ניתן פסק הדין, לא הוסדרו נהלים שיקבעו מי אמון על איתור הנאמן המתאים. הפרקליטות פנתה למועצה לשלום הילד בבקשה לאיתור עורך דין פרטי שיסכים לקחת על עצמו את התפקיד בהתנדבות, אך אלתורים לא תמיד מספיקים.
דוגמה לכך ניתן לקבל מהמקרה של ח' ו-א', שאמם הייתה חברה בכת שמנהיגה הורה להכות קשות את הילדים כדי "לעקור מתוכן את הרוע". הילדים, בני 8 ו-16, הוכו ממושכות באמצעות מכשירים שונים, עד שנזקקו לאשפוז ונותרו עם צלקות - פיזיות ונפשיות. אמם, שהשתתפה בהתעללות אקטיבית ופסיבית, הורשעה במעשים לצד שני בני אדם נוספים בדצמבר 2011. הם נדרשו לפצות כל קטין במאה אלף שקלים, אולם גם במקרה הזה נוצר מצב שבו האם שילמה את הכסף לעצמה.
שנתיים וחצי חלפו מאז נפסקו הפיצויים לילדים, ובשל היעדר גורם שיחזיק את הכסף עבורם הם לא זכו לקבל את הכסף שמגיע להם, על אף מצבם הקשה שמצריך שיקום מיידי. במועצה לשלום הילד קיוו שהאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ייקח עליו את התפקיד, אך בפגישה הובהר כי הדבר לא יכול להתבצע. וכך, נותרים האחים במקרה האמור, וילדים נוספים אחרים שזכאים לכספי פיצויים, לא רק כקורבנות התעללות אלא גם כקורבנות הביורוקרטיה.
"מדובר במצב בלתי נסבל שבו ילדים שהיו קורבנות להתעללויות קשות ביותר, והיו אמורים לקבל פיצויים, לא מקבלים אותם מפני שמדינת ישראל לא השכילה להחליט על גורם מוסמך שינהל את הכספים עבור הילד, על מנת שגורמים שהיו שותפים בפגיעה לא ישימו ידם על הכסף, בבחינת הרצחת וגם ירשת", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. לדבריו, "כל הניסיונות שלנו להביא גורמים הנוגעים בדבר מהאפוטרופוס הכללי וממשרד המשפטים ועד לקיחת אחריות על נושא זה, נתקלו בחומה בצורה. גם הפנייה לשרת המשפטים נותרה ללא מענה".
תגובת משרד המשפטים: "נבחן את הסוגיה"
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "במקרים שבהם בית המשפט, שפוסק את הפיצוי בסיום ההליך הפלילי, מתרשם שצריך למצוא גורם אחר ולא ההורה או האפוטרופוס, הוא כולל בהחלטתו לעניין הפיצוי גם הוראות לעניין זה. מבחינה משפטית ישנן כמה אפשרויות לשמירה וניהול כספי הפיצויים עבור הקטין הנפגע, למשל באמצעות מינוי נאמן או אפוטרופוס לרכוש. ישנם הבדלים, יתרונות וחסרונות לכל אחד מהמסלולים הללו.
"מבחינה ממשלתית, לא ידוע לנו על פתרון אחיד, מובנה ומתוקצב למקרים הללו. כיום נמצאים פתרונות אד-הוק, בעיקר על ידי מינוי עורכי דין כנאמנים בהתנדבות (פרטיים או מטעם ארגוני סיוע לנפגעים). בכוונת משרד המשפטים לבחון את הסוגיה ולנסות לקדם פתרונות, ובשבוע שעבר התקיים במשרד דיון מקיף ראשון בנושא".
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com