פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בנט יצא לקרב, אבל דווקא בבית סופג אבידות

      שר "שלושת התיקים" אמנם פועל בתוקף מול הנמלים, מציג רפורמה בשירותי הדת ועוסק בשוויון בנטל, אולם בסוגיית הרב הראשי "התקפל" מול השר אריאל. וגם: מאבק החרדים מעלה הילוך

      רק לפני שנה היה ח"כ נפתלי בנט דמות אלמונית בקרב רוב הציבור הישראלי. הראיון ההוא אצל ניסים משעל, שבו הביע הבנה לסירוב פקודה בהקשר של פינוי יישובים, נתן לו בדיעבד דחיפה עצומה בדרך להישג מרשים בקלפי. בנט הפך, ביחד עם יאיר לפיד, למרענן הרשמי של הבחירות. חילונים הביעו בו עניין, רבים בקרב חובשי הכיפות הסרוגות סגדו לו. כתרים נקשרו לראשו של הלוחם מסיירת מטכ"ל ואיש ההיי-טק, חלקם ברצינות תהומית, חלקם בהומור. להלן תזכורת לאחד משירי ההלל, מהסוג השני, שעברו במיילים ובמסרונים:

      "נפתלי בנט יכול לטרוק דלת מסתובבת;
      נפתלי בנט יכול לטעון טלפונים סלולריים על ידי שפשוף בטלית שלו;
      נפתלי בנט מתקשר להוט ושם אותם על ממתינה;
      נפתלי בנט מותקף על ידי לבני, לבני יורדת ל-4 מנדטים;
      נפתלי בנט לא עונד שעון, הוא מחליט לבד מה השעה;
      נפתלי בנט שר התיירות - מיליון מבקרים בפתח תקווה;
      נפתלי בנט לא מפחד מהשלוק הראשון של התה".

      עם כינון הממשלה הוריד בנט פרופיל וירד לעומק שלושת משרדי הממשלה (הכלכלה והמסחר, הדתות, וענייני ירושלים) שנפלו בחיקו. את הבמה הוא השאיר ללפיד. אך לא עוד. בשבוע האחרון פתח שר שלושת המשרדים מבערים והחל לירות לכל עבר. זה החל עם קטטת פייסבוק ילדותית עם שרת המשפטים, ציפי לבני, סביב תפילת נשות הכותל (שנגמרה בסולחה השבוע בישיבת הממשלה). משם הוא עבר להכרזה על רפורמה בשירותי הדת, שהחלה בכלל בכנסת הקודמת ושחלקים ממנה זכו להתנגדות מספר 2 של בנט, השר אורי אריאל. במקביל הודלפה תוכנית המלחמה של בנט בעובדי הנמלים, שכוללת שילוב של חיילי צה"ל בתור עובדי רציפים במקרה של שביתה באשדוד ובחיפה. מה השלב הבא, מורות חיילות ייכנסו לכיתות בעת שביתה במערכת החינוך, וחיילים יתנו דוחות חניה כשברשויות המקומיות ישבתו?

      בנט הצטרף לקלחת הנמלים מתוקף תפקידו כעומד בראש הוועדה להורדת יוקר המחיה, ונכנס אגב כך לקרב קרדיטים עם שר האוצר, יאיר לפיד, ושר התחבורה, ישראל כץ. לפחות לגבי האחרון כדאי לשר הכלכלה לתפוס שיחה עם אחיו יאיר ולשאול אותו מה קורה כשלא פועלים בתיאום עם כץ. עם כל הכבוד ליו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, או לשרת המשפטים לבני, המלחמה האמיתית של בנט מתקיימת בשבועות האחרונים בתוך הבית, ושם הוא סופג לא מעט אבדות.

      כיפה בפה

      הבשורה שבנט הביא עמו ושמגנטה אליו כל כך הרבה אנשי כיפה סרוגה היתה הפסקת הליך ההקצנה בקרב הציונות הדתית. תושבי גבעת שמואל, רחובות, או הקריות ראו בשנים האחרונות איך הבנות שלהם חוזרות מבית הספר עם חצאיות ארוכות יותר ויותר, הזדעזעו לשמוע איך מחנות הקיץ של בני עקיבא שבזמנם היו מעורבים הופרדו כך שהבנים והבנות ישנים ביערות נפרדים ונבוכו לראות את מנהיגיהם נוהים אחרי רבנים - ממש כמו בש"ס, שלה הם בזים. בנט שידר משהו אחר, 'משהו חדש' שמתחיל עכשיו, שבעצם הוא משהו ישן שהיה פעם. באחד מסיורי הבחירות הוא העלה לפייסבוק תמונה שלו כשהוא עושה עליות מתח במכינה קדם צבאית. מכיוון שלבחור אין הרבה שיער שיתפוס את כיפתו, הוא תחב אותה לפיו.

      נפתלי בנט נפגש עם תלמידי מכינה קדם צבאית במרכז שפירא, ינואר 2013 (דייב בוימוביץ')
      בנט שידר משהו אחר (צילום: דייב בוימוביץ’)

      לחילונים העניין אולי לא אומר הרבה, אבל לדתיים זה מסמל המון. נסו לדמיין את אלי ישי, משה גפני או אפילו זבולון אורלב מוותרים לרגע על הכיפה בשביל להרשים כמה חבר'ה במכינה ועוד מעלים את זה לאוויר. נכון שלא הצלחתם? אבל מרגע שהסתיימו הבחירות שינה בנט כיוון. יש לו שותף במפלגה, אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, ואיתו בנט לא מסתכסך. על הפארסה של יו"ר הבית היהודי סביב בחירת הרב הראשי כבר נכתב כאן, אבל ככל שהזמן עובר העסק הזה מתנפח ובנט מאבד יותר ויותר נקודות. בתחילה הוא רצה לעשות דיל עם ש"ס, במסגרתו תדאג הבית היהודי שהרב עמאר ימשיך להיות הרב הראשי הספרדי תמורת תמיכתה ברב דוד סתיו, יו"ר רבני צהר.

      שינוי החוק לטובת הארכת כהונתו של עמאר אפילו הוכנס להסכמים הקואליציוניים בין הבית היהודי לליכוד. אבל בשביל האיחוד הלאומי הרב סתיו אינו מספיק רציני. וכך, למרות שזה מה שרוב הציבור שלו רוצה, למרות שחלק גדול מחברי הכנסת של הבית היהודי תומכים ברב סתיו ולמרות שהוא עצמו רוצה לראות אותו על כס הרב הראשי – נגנזה הודעת התמיכה הרשמית על ידי בנט ברגע האחרון. השר שלא מפחד לריב עם עובדי הנמלים חושש מאורי אריאל.

      בנט נתן לרב חיים דרוקמן בן ה-80 להתרוצץ אצל אנשי ש"ס ועמאר ובבית הרב עובדיה יוסף כדי להביא לעולם את הדיל הבא: הרב עמאר ימונה לרב הספרדי והרב יעקב אריאל (אין קשר לאורי) לרב האשכנזי. גם כשדרוקמן הביא את הסחורה, פחות או יותר, בנט לא נתן פומבי לדעתו. בישיבת הסיעה השבוע הוא הודיע שיתמוך בדיל עמאר-אריאל ובסיעתו אומרים שהם הולכים על העניין בכל הכוח, אבל ברגע האחרון לא הוציאו הודעה רשמית בנושא. שוב. בבית היהודי מתכוונים להעלות את חוק עמאר-אריאל בתחילת שבוע הבא בוועדת השרים לענייני חקיקה. עם ההתנגדות של לבני, שרי יש עתיד ושרי ישראל ביתנו הסיכויים שהצעת החוק תעבור נראים מאוד נמוכים.

      אבל בכך לא נגמרות צרותיו של בנט. שר החינוך, שי פירון, תומך ברב סתיו. מה זה תומך? אפשר לומר מריץ. אלעזר שטרן מהתנועה הגיש הצעת חוק שתוסיף 50 נשים לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, שיהוו רבע מהקולות. שרת המשפטים ויו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת כמובן. היום החוק הזה עלה בקריאה טרומית ועבר ברוב גדול. בבית היהודי החליטו לתמוך אך בהצבעה נכחו רק השרים בנט, אורי אורבך וכן יו"ר הסיעה איילת שקד. כל השאר נעלמו מן המליאה בעת ההצבעה. בשל קוצר הזמן סביר להניח שהוא יעבור בחקיקת בזק. החרדים, לא קשה לנחש, יוצאים מדעתם לגביו. אם הוא יעבור ייתכן שהם ימשכו בכלל את ידיהם מהדילים עם הציונות הדתית. בתסריט מסוים בנט יכול לאבד את הכל – החרדים יעשו לו כזה בית ספר, שגם הרב הספרדי וגם האשכנזי יהיו חרדים. אורי אריאל אולי יהיה מאושר מהעניין, אבל מספרם של מאוכזבי בנט ימשיך לעלות.

      יו"ר הבית היהודי רוצה יום אחד להיות ראש ממשלה. לכן הוא פועל נכון כשהוא מתעלה מעל לעניינים המגזריים ומדבר עם כלל הציבור על ריכוזיות, שבירת מונופולים ופירוק פירמידות (וגם כאן יש לו עוד הרבה מה להוכיח מעבר להצהרות). אבל אם בדרך הוא משלם מחיר של איבוד חלק משמעותי מבסיס בוחריו לא בטוח שהוא פועל בדרך הנכונה.

      ואם החרדים לא יבואו?

      אם השבוע קצת נחנו מענייני החרדים, הרי שבשבוע הבא אנחנו חוזרים לסרט בגדול. ביום ראשון אמורה להתכנס ועדת פרי, שדנה במתווה השוויון בנטל, להצביע על מסקנותיה. לאחר מכן יעברו הדיונים לממשלה. לפי ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד - הצעת החוק אמורה לעבור בממשלה בתוך 45 יום מהקמת הממשלה ועוד לפני הגשת תקציב 2013 לכנסת. טוב, בסיכום הזה לא עמדו בדיוק. אבל מה זה שבוע לעומת עוד מלחמה טובה עם החרדים.

      בחור ישיבה בירושלים חולף סמוך ללשכת הגיוס בירושלים, פברואר 2012 (רויטרס)
      הקרב יתחדש כבר בתחילת השבוע. חרדי ליד לשכת הגיוס בירושלים (צילום: רויטרס)

      בניגוד לוועדת פלסנר, שחלק גדול מהדיונים לגביה נערכו בכלי התקשורת, השר יעקב פרי ניהל את העניינים ביד רמה. פה ושם הודלפו פרטים, אבל עיקר השיח נשאר בחדר. זאת הייתה אחת ההחלטות הנבונות שקיבל, שאפשרה ללבן את הסוגיות בדרך אפקטיבית וללא משברים קואליציוניים. הדיונים היו רציניים ורוב הזמן הנוכחים שמרו על ענייניות. ששת חברי הוועדה – השרים פרי, משה יעלון, יצחק אהרונוביץ', לימור לבנת, עמיר פרץ ואורי אריאל – הקפידו להיות נוכחים בכל דיון, ברוב הפעמים מתחילתו ועד סופו. האווירה היתה טובה למדיי, כשפינת העישון של פרי ואריאל מהווה את מרכז ההווי.

      הנושאים הנפיצים היו הסנקציות שיוטלו על אלו שלא יגיעו ללשכת הגיוס, המכניזם שבו ייקבע מי הוא עילוי והשאלה האם השינוי בגיוס החרדים מחייב התאמות בשירות ישיבות ההסדר של הציונות הדתית. אבל לשאלה אחת לאף אחד אין פיתרון. מה יקרה אם החרדים פשוט לא יבואו? אף שחברי הכנסת החרדים ניסו בדרכים רבות להשפיע על חברי הוועדה, עדיין ביכולתם לשכנע את רבניהם פשוט לקרוא לצעירים להתעלם כליל מהחוק החדש. ואז מה יקרה? בתי הכלא יתמלאו באלפי חרדים מדי שנה? אחד מאנשיו של אריה דרעי נשאל השבוע האם ההפגנה האלימה בשבוע שעבר היא תחילת הדרך של ההתנגדות לחוק. הוא צחק. בהפגנה הזו היו 30 אלף איש, אמר, זאת בדיחה. כשיהיו הפגנות של 400 אלף וחצי מיליון תדע שהתחלנו לעבוד.

      לקריאה נוספת:
      המהפכה ההיסטורית בשירותי הדת: למה רק עכשיו?
      ”עוקף לפיד”: חרדים יגייסו 100 מיליון דולר
      חילופי האשמות בין בנט ללבני בסוגיית נשות הכותל