שר הדתות, נפתלי בנט, וסגנו, אלי בן דהאן, הכריזו בתחילת השבוע על "מהפכה היסטורית" בשירותי הדת בישראל. השר החמיא מאוד במסיבת העיתונאים ביום ראשון לסגנו בן דהאן, שמכהן כשר הדתות בפועל. לדבריו, בן דהן הוא כדורגלן, וככזה הוא יודע שצריך להבקיע כבר בהתחלה. ואכן, הרפורמה הנוכחית הוכרזה זמן קצר מאוד לאחר כניסתו לתפקיד. היא כוללת כמה נושאים מרכזיים: פתיחת אזורי הרישום לנישואים, צמצום מספר המועצות הדתיות והכלת נהלים מנהלתיים ומקצועיים לבחירת יושבי הראש של המועצות הדתיות.
בנט הגדיר את הרפורמה כמשמעותית וגדולה פי שלושה מן הרפורמה המתוכננת בנמלים. ללא ספק, בכל הנוגע לשבירת המונופול של החרדים הוא צודק בהחלט. אך לא רק מבחינה זו. גם מבחינה מהותית אנו עדים לשינוי מרחיק לכת. אם ניקח, למשל, את נושא פתיחת אזורי הרישום כמקרה מבחן, נראה כי השינוי הוא בהחלט משמעותי. עד היום, כל זוג שהיה אמור להינשא היה צריך להירשם במועצה הדתית של אחד מבני הזוג, ולא משנה אם הם היו, למשל, סטודנטים שלומדים ביישוב הנמצא רחוק ממקום מגוריהם הרשום בתעודת הזהות.
ומה היה קורה אם, למשל, הרב המקומי החליט שמדובר בגר או בבני גרים והגיור לא היה מקובל עליו? הוא פשוט לא היה מאפשר להם להירשם, או לחילופין מערים קשיים ודורש לחקור את הנושא. אם זה היה מסתיים בצורה טובה, מה טוב. אולם, במידה ולא, הוא לא היה רושם אותם כלל, וכך יוצר להם סחבת רצינית בהליך הרישום.
אם הרפורמה החדשה אכן תצא לפועל העניין יסתיים. כל זוג יוכל לפנות למועצה הדתית המועדפת עליו, שתיבחן לפי הקרבה למקום מגוריו, לפי רמת ואיכות השירות או אפילו לפי הזרם הדתי שמדבר אל בני הזוג. נגמר עידן השליטה והלקוחות השבויים. כל אחד יוכל לבחור אצל מי הוא מעדיף לעבור את התהליך המשמעותי.
אולם, יש לשים לב לכך שלמרות תחושת ההתחדשות המרעננת, לא ניתן להסתיר את תחושת הזעם על כך שרפורמה כל כך פשוטה ומשמעותית התמהמה שנים רבות כל כך. הסיבה להתמהמהות הייתה שליטה רבת שנים של האג'נדה החרדית ברבנות, לפיה אסור לשנות דבר, רק כתוצאה מהפחד מכך ששינוי מנהלתי יגרום לפגיעה בהלכה.
לפני מספר שנים יצאו רבני ארגון "צהר" במיזם, במסגרתו החלו לרשום זוגות לנישואים, ללא קשר למקום מגוריהם. המטרה המוצהרת הייתה להקל על הציבור, ליצור תחרות ולשפר את השירות. משרד הדתות, הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות יצאו בשצף קצף נגד העניין ולא הסכימו להכיר בתעודת הנישואים שרשמו רבני צהר. ופתאום, באורח פלא, קמה לה ממשלה חדשה וסגן שר הדתות החליט להעביר את הרפורמה הזו, והנה זה קורה.
אם בעבר הרבנים החרדים דיברו על פגיעה בהלכה, היום לא שומעים מהם דבר. בפגישת העבודה הראשונה של בן דהן עם מועצת הרבנות הראשית, שנערכה ביום שני האחרון, עלה גם נושא הרפורמה החדשה. מלבד טענה אחת מצידם, בנוגע לכך שמה שיקרה מעתה הוא שבני הזוג ילכו לרבנים מקלים מידי לטעמם, הם לא הביעו התנגדות חריפה לנושא. בן דהן הסביר להם בישיבה כיצד ניתן להתגבר על חששם וקולם נדם.
נמאס מהשליטה הטוטאלית
איך אפשר להסביר את התנגדותם רבת השנים לשינוי, אם לא ברצונם לשמור את השליטה בידיהם ותו לא? מדוע בעבר הם נלחמו בכל תוקף נגד השינוי, כעת, מלבד מספר התנגדויות חלושות, הכול שקט? לא נותר אלא לומר את מה שמנהיגי הציבור החרדי והרבנים כל כך לא אוהבים לשמוע: הסיבה לסחבת רבת השנים בביצוע הרפורמה הייתה שמירה על מוקדי השליטה בנושא שירותי הדת, מתוך החשש שמא שינוי מנהלי (שלא מנוגד להלכה) יוביל אולי בגלגולו השלישי או הרביעי לפגיעה בהלכה עצמה. בגלל החשש המזערי הזה כלל הציבור היה צריך לשלם את המחיר שנים רבות כל כך.
על רבני הציבור החרדי לזכור דבר חשוב: הציבור הרחב לא מעוניין, בהכרח, בשירותי הדת האורתודוכסיים שהם מבקשים להעניק לו. הוא מחויב להם על פי החוק הקיים במדינה. בשיטת פעולה כופה שכזו לא פלא שיחסם של הציבור והתקשורת כלפי החרדים אינו חיובי, וזה בלשון המעטה. על החרדים להבין שלציבור נמאס מהשליטה הטוטאלית שלהם באורח החיים היומיומי. שירותי הדת שהם מבקשים להעניק לו, על פי דרכם וללא התחשבות ברגשות הציבור, הם חלק גדול מכך.