פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הירי בבנק מסמן על בואו של עידן רווי פשע?

      אמנם הקשר בין עוני לאלימות לא ניתן לאישוש ודאי, אולם מהפרטים שעולים מחקירת התקרית בבאר שבע עולה מצוקתו הכלכלית של הרוצח. האם הירי בבנק יהיה התקרית האחרונה?

      אפשר שהרצח שבוצע אתמול (שני) בסניף בנק הפועלים בבאר שבע מבשר מפנה בחומרת הפשיעה בישראל. ירי ללא הבחנה שתכליתו טבח בחפים מפשע משקף תופעה חדשה ומחרידה בישראל. הפרטים שעולים מנסיבות האירוע הרצחני מלמדים שמאחורי המקרה עומדת מצוקה כלכלית קשה שבה היה נתון מבצע הרצח. מה עלינו להסיק מכך?

      ראשית, יש להתחיל ולומר באופן מפורש וחד-משמעי ששום מצוקה כלכלית, חמורה ככל שתהיה, אינה יכולה לנקות אדם מאחריות למעשיו ולהצדיק מעשה רצח. למעט במקרים קיצוניים של אי-שפיות, ההחלטה של אדם ליטול את חיי זולתו מטילה עליו אחריות מלאה למעשיו ולפיכך יש למצות עמו את הדין. עם זאת, אין בעמדה מוסרית ועקרונית זו כדי לבטל את הזיקה המתקיימת פעמים רבות בין התרחבותם של מעגלי העוני והמצוקה הכלכלית לבין גידול בשיעורי הפשיעה. ישנם חוקרים שפיתחו מודלים מתמטיים הבוחנים את הקשר בין עוני לפשע. לטענתם, אדם עני נוטה לבצע מעשה פשע אם המחיר שהוא יכול לשלם על ביצועו, במידה שייתפס, הוא קטן מהיתרונות שיכולים לצמוח לו מביצוע המעשה, במידה שהוא לא ייתפס.

      פתיחת סניף הבנק בבאר שבע בו בוצע הטבח (עומר מירון)
      "אך עדיין למצוקה הכלכלית תפקיד מרכזי ומכריע בהתרחבות מעגלי הפשע". זירת הירי בבאר שבע, הבוקר (צילום: עומר מירון)

      מודלים אלה לוקים בפשטנות רבה. הקשר בין עוני לפשע אינו הכרחי. יש רבים שמגיעים לפת לחם ואינם מעלים בדעתם לבצע מעשי פשע כדי לשפר את גורלם, ויש מאידך עשירים כקורח שאינם מהססים ליטול חיי אדם כדי להגדיל את הונם. כמו כן, יש מדינות עולם שלישי שבהן שיעורי העוני גדולים וממדי הפשיעה קטנים ויש מדינות מפותחות שבהן הפערים הכלכליים קטנים וממדי הפשיעה גדולים.

      המסקנה שיש להסיק מדברים אלה היא שקיימים גורמים נוספים המעודדים אדם לבצע מעשי פשע, כגון ניכור חברתי והיעדר תחושת שייכות לקהילה ועוד גורמים הקשורים למבנה אישיותו. אך עדיין למצוקה הכלכלית תפקיד מרכזי ומכריע בהתרחבות מעגלי הפשע. עובדה נוספת וחשובה שיש לתת עליה את הדעת בהקשר זה היא שעל-פי רוב מצוקות כלכליות אינן גזרת שמים; הן פועל יוצא של מדיניות כלכלית שאותה מקדמות ממשלות במדינותיהן השונות. ולכן גם הן נושאות באחריות גדולה להתרחבות מעגלי הפשע אצלן.

      היה זה נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה מיטראן, שביקש בזמנו להדגיש את הזיקה שבין מדיניות כלכלית לבין התרחבות מעגלי האלימות. אך מבטו היה מופנה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אל לוס אנג'לס, שם פרצו מהומות אלימות קשות בשנת 1992. "ג'ורג' בוש", אמר מיטראן, "הוא אדם נדיב האוחז באידיאולוגיה פוליטית שמרנית, והחברה האמריקאית היא שמרנית וקפיטליסטית מבחינה כלכלית. אז הנה התוצאות!". הוא התכוון לומר שסגירת פערים כלכליים, השקעה בחינוך איכותי, בתנאי דיור הולמים, בשירותי בריאות נגישים, וביצירת מקורות תעסוקה, המאפשרים לאדם להרוויח את פרנסתו בכבוד, הם מסוג הצעדים שיכולים לצמצם עד למאוד את מעגלי הפשע והאלימות.

      נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן (AP , Lionel Cironneau)
      "ביקש בזמנו להדגיש את הזיקה שבין מדיניות כלכלית לבין התרחבות מעגלי האלימות". פרנסואה מיטראן (צילום: Lionel Cironneau)

      הנשיא בוש (האב) דחה מכל וכל את ביקורתו של הנשיא הצרפתי ואמר שהעלייה בהיקף האלימות מקורה באובדן כוח ההרתעה של המשטרה. אנחנו צריכים, הוא קבע, "יותר חוק וסדר". דומה שהאירוניה חוצה גבולות גיאוגרפיים וחוצה גבולות היסטוריים. לא חלפו שני עשורים והנה גם שם, בצרפת, הולכים ומתרחבים מעגלי העוני ועמם גדלים שיעורי הפשיעה. המהומות של שנת 2005 בפרבריה העניים של פריס ובערים אחרות בצרפת מספקים תזכורת טרייה לזיקה זו. ואולי גם שם, בצרפת, יש שמאמינים מן הסתם כי מקורה של הבעיה היא אובדן כוח ההרתעה של המשטרה ולא התרחבות הפערים הכלכליים, מעגלי העוני, המצוקה הכלכלית והניכור החברתי שהוא מנת חלקם של קבוצות מיעוט שונות בחברה הצרפתית.

      והנה התבשרנו לפני ימים ספורים כי שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין 34 הכלכלות המפותחות, כאשר אנחנו מותירים מדינת עולם שלישי כמקסיקו מאחורינו. אך לא רק זאת, ישראל היא גם אחת המדינות המתאפיינות באי-שוויון הגדול ביותר בהכנסות. עובדות אלו כשלעצמן אינן מחייבות גידול בשיעורי הפשיעה והאלימות. אך אם נוסיף להן את אובדן הסולידריות החברתית והתחזקות תחושת הניכור של רבים בחברה הישראלית, אפשר שלכך תהיה תרומה ניכרת לגידול עתידי בשיעורי הפשיעה והאלימות.

      באחד הכינוסים שהתקיימו לפני כשבוע, בתיקון ליל שבועות, נדרשתי לשינוי הערכי עמוק העובר על החברה הישראלית בעשורים האחרונים, שינוי המשתקף בשקיעת החמלה ובעליית החמדנות. שינוי זה מקבל את ביטויו האלים במדיניות הכלכלית הנהוגה במחוזותינו, מדיניות המנשלת, מצד אחד, רבים ודוחקת אותם לשולי החברה הישראלית. ומצד שני, מעשירה מעטים ומפקידה בידיהם את מירב משאבי הארץ ונכסיה. המחאה החברתית של קיץ 2011 ביקשה לעצור מגמה זו. הישגיה עד כה היו מוגבלים. אם לא יהיה בכוחנו לעצור מגמה זו והיא תמשיך לשכון עמוק בקרבנו, עם כל הצער והכאב, האירוע הקשה שחוותה אתמול העיר באר שבע מסמן את בואו של עידן רווי פשע ואלימות.

      הכותב, פרופ' יוסי יונה מאוניברסיטת בן גוריון, עמד בראש צוות יונה-ספיבק שיעץ לראשי המחאה החברתית בנושאי כלכלה וחברה; התמודד ברשימת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות לכנסת

      לכל הטורים של יוסי יונה בוואלה!