הפתרון להעתקות - טיעון במקום שינון

מערכת האי-אמון בין פקידי משרד החינוך לבין מורים בבתי הספר קיבלה אישוש נוסף בדו"ח מבקר המדינה, שגילה כי חלה עלייה בהיקף ההעתקות בבחינות הבגרות. שוב הוכח שהפיתרון לבעיה לא יהיה בתוספת כוחות שיטור ופיקוח בבחינות הבגרות (כמו למשל היוזמה האחרונה לשבש קליטה סלולרית), אלא בשינוי מהותי באופי הבחינות. יש להבין שהנקודה הארכימדית לשינוי אמיתי טמונה במתכונת בחינות הבגרות המעצבת את ההוראה - שינוי שישנה את כל מערך הלמידה וההוראה, ולא רק את כותרות העיתונים.

יצרנו תלמידים שרק יודעים להקיא חומר. בחינות הבגרות מעניקות אשליה שהן מעצבות למידה משמעותית, אבל ההיפך הוא המציאות. הן יוצרות ניכור כלפי גופי ידע קלאסיים שהופכים מיצירות מופת לשלושה עמודים נוחים לעיכול. רגע אחרי, הכול נשכח כי הלמידה היא מנוכרת וחיצונית לתלמיד. דור ה-X הוא תחרותי ובלתי מיומן בעבודת צוות ויכולת למידה עצמאית, תוכים מדופלמים שמשננים חומר ומאמנים את הזיכרון במקום לשכלל את מיומנויות החשיבה שלהם. הניסיונות להכניס בשנים האחרונות בכל בחינה "שאלת הבנה" הוא עלה תאנה במקרה הטוב. למעשה הבחינות מכבות את היצירתיות הנחוצה כל כך לכל אדם ולכל כלכלה לאומית.

בחינות הבגרות הפכו להיות משרתות של החברה שבה הכל נמדד בקרדיט והישג. הן מסוע להתקדמות וקבלה להשכלה הגבוהה, וחזות הציון היא חזות הכל. הבחינות הן זירת ההיאבקות, מי יהיה לפני מי בתור בקבלה לפקולטות היוקרתיות ותו לא. בתוך זאת נזכור שרק כשליש מהנבחנים עומדים בתנאי הסף האקדמיים.

ה-80 או ה-100 שהתלמיד מקבל הוא מדד פומבי בלעדי על איכות בתי הספר והרשויות המקומיות. הרייטינג שלהם מכשיר בידי הפוליטיקאי או הפקיד הבכיר התורן להצביע על הישג מהיר. עצם מהות הציונים כמדד מרכזי לאיכות בית הספר מעודדת תופעות של הנשרה סמויה, הדרה של תלמידים חלשים ל"מחנות פליטים" חינוכיים וסלקציה בכניסה על פי הישגים בלבד.

בחינות הבגרות מקדשות את הליבה העיונית כעליונה, ומותירות את החינוך הטכנולוגי כסרח עודף ומקלט לתלמידים שאינם מצליחים. אבל החינוך הטכנולוגי האיכותי הראוי יעניק לכלל התלמידים העצמה ורשות להצליח בתחומים בהם הם מוכשרים ולמדינת ישראל המשוועת לכוח אדם מיומן בתחום. אלו אזרחים שיכולים לפרנס את משפחותיהם ולחיות חיים מכובדים לא פחות מכל בעל תואר ראשון או שני באוניברסיטה.

ולא נשכח את בעלי האינטרס שנהנים מהרדיפה הנצחית אחר התעודה המושלמת, הרי הם המורים הפרטיים ומכוני הלמידה (שרובם הם מורי מערכת החינוך שנאלצים להשלים הכנסה). תוסיפו על זאת את הוצאות ספרי הלימוד ותעשיית המיקודים; את מערך האבחונים של לקויות הלמידה, שמעניק המלצות לפטורים נדיבים כמעט לכל דורש; את מערך בדיקות והערכות הבחינות בקיץ שמפרנס מורים רבים את המפמ"רים במשרד החינוך שסבורים שללא בחינת הבגרות, ימצא עצמו תחום הדעת מחוץ למערכת; ואת המורים השחוקים הדבקים בהוראה מסורתית מאובקת וקלישאתית.

לא מזמן שאלתי נשיא מוסד אקדמאי נחשב: "אילו בוגרי מערכת החינוך היה רוצה לראות?". "אלו שמה שחשוב בעיניהם הוא הטיעון ולא הציון!", ענה לי .

הכותב, מנדי רבינוביץ', הוא מנהל בית בירם, החטיבה העליונה של בית הספר הריאלי העברי בחיפה