התגובות שנשמעו השבוע בעולם הערבי והמוסלמי להתקפה הישראלית בסוריה (על פי פרסומים זרים, כמובן) שברו שיאים חדשים של צביעות, אפילו במונחים מזרח תיכוניים. הליגה הערבית בראשות קטאר וסעודיה גינו את ההפצצות, בשעה ששתי המדינות מספקות נשק, תחמושת וכסף לפעילי אופוזיציה סורים, ובהם גם אנשי אל-קאעדה. טורקיה, שמארחת את הנהגת "הצבא הסורי החופשי" ומסייעת ככל הניתן למלחמתו נגד הצבא הסורי הסדיר, מתחה ביקורת על הפעולה הישראלית.
ושוב בפעם המי יודע כמה, מתגלה עליבותה של המנהיגות הערבית ברגע שהשם "ישראל" מתנופף לו ברקע. המנהיגים הערבים מוציאים את ידם מהחלון, חשים לאן הרוח הנושבת ולפתע פתאום נשכחו להם 70,000 הסורים שנטבחו במלחמת האזרחים בסוריה. לפתע שלל הצרות במזרח התיכון מסתכמות בהפצצות על מתקנים של משמרות המהפכה האיראניים באזור דמשק. ההצהרות מבהירות ביתר שאת גם מה צפויה להיות התגובה הערבית-טורקית במקרה של תקיפה ישראלית או אמריקנית על איראן.
בחדרי חדרים מפצירות מדינות ערב בדיפלומטים מערביים להאיץ בארצות הברית ובירושלים להפציץ את מתקני הגרעין שלה; אך אם תבוא התקפה שכזו, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שמכל רחבי העולם הערבי יישמעו קריאות על "הציונים התוקפניים והרשעים". נשיא סוריה, בשאר אסד, נשמע נמרץ יותר מכפי שנשמע לפני ההפצצות בתחילת השבוע, כאילו התקיפה האווירית הפיחה בו רוח חיים. מעודד מהתגובות בעולם הערבי ומהאישוש לכאורה לטענתו בדבר שיתוף פעולה בין האופוזיציה לישראל, טרח המנהיג הסורי להשמיע שלל איומים ישירים ופחות ישירים לעבר ישראל.
זו פחות או יותר רשימת הצעדים שמאיים משטרו של אסד לנקוט בתגובה להפצצה הישראלית (על פי מקורות זרים, כמובן), הרלוונטית לשעת כתיבת שורות אלה: פגיעה באמבולנסים או כלי רכב ישראליים שיפנו פצועים מבין המורדים ברמת הגולן, ירי טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל, ירי טילי קרקע-אוויר לעבר מטוסים ישראליים, פיגועים של ארגונים פלסטיניים נגד מטרות ישראליות ברמת הגולן ועוד. הרשימה צפויה להתארך בימים הקרובים, אולם בינתיים לפחות (טפו, טפו, טפו), לא נרשמה תגובה סורית צבאית נגד ישראל בעקבות התקיפה של יעדים באזור דמשק.
המשטר הסורי נשמע לעת עתה כאותו אביר שחור קטע ידיים ורגליים בסרט המפורסם של "מונטי פייתון" (הגביע הקדוש) שממשיך לצעוק לעבר המלך ארתור "בוא פחדן, תחזור לכאן ואנשוך לך את הרגל". קל לשקוע בשאננות יתר או בזלזול ביחס למשטר הסורי בימים אלה. הצבא לא יכול היה לעשות דבר מול ההתקפה הישראלית בתחילת השבוע ועסוק מעל לצווארו במלחמת האזרחים.
הסבירות שאסד יפעל אינה נמוכה במיוחד
חיל האוויר הסורי טרוד יותר בהתמודדות עם נשק הנ"מ שהגיע לידי המורדים מאשר עם מטוסי הקרב הישראליים, שספק אפילו אם נכנסו למתחם האווירי הסורי. בכל זאת, האיומים שנשמעו מדמשק בימים האחרונים צריכים לעורר דאגה מסוימת בצד הישראלי, אם לא עכשיו אז לפחות לקראת ההתקפה הבאה. דווקא ההצהרות של בכירים סורים, ובראשם אסד, יחייבו את דמשק להגיב במקרה של תקיפה נוספת.
הנשיא הסורי נתון כיום במלכוד לא פשוט, לנוכח מצבו בזירה הצבאית מול האופוזיציה. אמנם חייליו רשמו כמה הישגים משמעותיים בלחימה נגד מתנגדיו, בעיקר בגזרה המערבית של סוריה (אל-קוסיר, סמוך לגבול עם לבנון), אך הוא לא פעל לבדו. מאות אנשי חיזבאללה מסייעים באזור הזה לצבא הסדיר בניסיון להשתלט על מרחב חומס ולוודא שערוץ הברחות הנשק ללבנון נותר בידי אסד וחיזבאללה.
עימות צבאי אפילו מוגבל עם ישראל יפגע עוד יותר ביכולת שלו להמשיך בלחימה נגד האופוזיציה שנהנית היום משלל מתנדבים ומאספקת נשק ממדינות ערב השונות. זהו קרב שהוא אינו רוצה בו. מצד שני, הבלגה על תקיפה ישראלית עתידית תגרום לו למבוכה גדולה דווקא לנוכח איומיו לפעול במקרה של הפצצה נוספת בשטחי סוריה. מכאן שהסבירות שאסד יפעל ויגיב נגד ישראל, אם מטוסי חיל האוויר יפגעו במטרות נוספות בתחומי סוריה, אינה נמוכה במיוחד.
גם לצד הישראלי יש מה להפסיד
אסד גם אינו חייב לצאת בהכרזת מלחמה דרמטית שתכלול שליחת גייסות להסתערות מול ישראל. אולם הוא עלול להתפתות לשגר טיל או שניים לעבר ישראל כדי להעביר מסר של אזהרה ולייצר פאניקה בדעת הקהל הישראלית. אסד, כמו חיזבאללה, מכיר היטב את הבטן הרכה של מדינת ישראל העורף. גם בירושלים אין שום רצון להיגרר לעימות קשה עם סוריה שיכלול נפילת טילים. הנשיא הסורי משער, מן הסתם, ובצדק, שלצד הישראלי יש מה להפסיד במקרה של התלקחות עם סוריה.
לישראל, מנגד, אין מגוון של אפשרויות טובות לבחור מהן. במקרה הבא של ניסיון הברחה של נשק "שובר שוויון" מסוריה לחיזבאללה, תשוב הדילמה האם לתקוף או לא ולהסתכן בעימות כזה או עם המשטר הסורי. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, היטיב להגדיר זאת השבוע בהתייחסו למצב בסוריה, בהקשר של שימוש באמצעי לחימה כימיים. "באופן מובן", הוא אמר, "יש רצון בתשובות פשוטות. למרבה הצער, זה אינו המקרה".
הניסיון לחידוש המו"מ גורר תגובות סקפטיות משני הצדדים
ביום רביעי נפגשה שרת המשפטים ציפי לבני ברומא עם מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, וזה הודיע כי בכוונתו לחזור לאזור בעוד כשבועיים לערך. לא מעט קולות סקפטיים נשמעו לאחרונה בצד הפלסטיני וכן הישראלי באשר לניסיונותיו של קרי לחדש את המשא ומתן. חרף ההתייחסות הצינית בשני הצדדים לאפשרות של הצלחה (חלילה), נראה שמשהו בכל זאת זז. זה החל בהצהרה של ראש ממשלת קטאר, חמד בן ג'סם אל-תאני, בשם הליגה הערבית, על הסכמה לעקרון חילופי השטחים במסגרת המשא ומתן על הגבולות העתידיים של המדינה הפלסטינית.
השבוע כבר התברר שמעבר להצהרות ריקות מתוכן, הורה נתניהו על הקפאת מכרזים לבנייה בשטחים לפחות עד חודש יוני. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) שביקר בסין כמעט במקביל לביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, קרא לצד הישראלי להסכים להצעה שהביא עמו קרי לחידוש השיחות. הוא לא פירט מה כוללת ההצעה הזו, ורק אמר שהצד הפלסטיני הסכים לה. בצד הישראלי והפלסטיני נזהרים שלא לספק פרטים מהשיחות שניהל קרי ברמאללה ובירושלים כדי שלא לטרפד את המהלך האמריקני ולהצטייר כאחראים לכישלונו.
נראה שמזכיר המדינה מנסה לקבל מהצד הישראלי נכונות פומבית למשא ומתן על בסיס רעיון שתי המדינות בגבולות 1967 עם חילופי שטחים, כפי שמבקשים הפלסטינים, ומנגד להביא להסכמה פלסטינית להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים (בערבית זה מעט פשוט יותר - "יהודיית איסראיל"). בנוסף, תעביר ישראל שטחים המוגדרים כרגע כאזורי C, לשליטת הרשות הפלסטינית.
לא ברור אם המהלך הזה יישא פרי או לא. אולם בינתיים נראה שאפילו קמצוץ של גישושים מדיניים, הביקור של אובמה באזור והעברת כספי המסים של הרשות, כבר הצליחו להשפיע חלקית לפחות על הרגעת השטח. מספר "ההפס"דים" (הפרות סדר), כפי שנוהגים בצה"ל לכנות זאת, בירידה מסוימת (מזערית, אבל ירידה). למרות זאת, אם בוחנים את מספר הפרות הסדר בגדה המערבית ברבע הראשון של 2013 ומשווים את הנתונים לשנה שעברה, בהחלט יש ממה לחשוש במקרה שהניסיון של קרי אכן ייכשל.
עלייה של 300% בהפרות הסדר
כך, למשל, בחודש ינואר 2013 נרשמו 163 הפרות סדר בהשוואה ל-12 בלבד בשנה שעברה; בחודש פברואר- 179, מול 75 ב-2012; במרץ- 294 מול 84 לפני שנה; ובאפריל- 223 מול 96. בסך הכל מדובר בעלייה של יותר מ-300% בהפרות הסדר ברבע הראשון של השנה ביחס לרבעון המקביל ב-2012. אלה בהחלט מספרים מבהילים, ותושבי הגדה היהודים חשים בהם היטב, בעיקר אלה המתגוררים מדרום לגוש עציון. זריקות האבנים סמוך לכפרים בית עומר ומחנה הפליטים אל-ערוב הפכו לעניין של יומיום, ובצד הישראלי מתקשים למצוא לכך פתרון.
החדשות הטובות הן שחרף ההתגברות של זריקות האבנים או הפרות הסדר (כעת מכנים זאת "טרור עממי" בצד הישראלי), ניכר שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים אינם מעוניינים בהסלמה ומנסים לשמור על השקט באזור. אין כיום "מבוקשים" בכירים, כמו בימים הסוערים של העשור הקודם או בשנות ה-90, ואין כמעט פיגועי ירי. כמו כן, התיאום הביטחוני ושיתוף הפעולה נשמרים, לעתים הרחק מעיני הציבור הישראלי ובעיקר הפלסטיני. התיאום מתבצע ברמה היומיומית בדרג מפקדי החטיבות, ובכלל זה בימים שבהם מסתמנת הסלמה, כך למשל ב"יום הנכבה" שיצוין באמצע השבוע הבא.
שיחות טלפון, פגישות בין קצינים ישראלים ופלסטינים, כל אלה הפכו למראה שכיח במיוחד בגזרות השונות של הגדה. למרות המתיחות המדינית וחילופי ההאשמות התמידיים בין ממשלת ישראל להנהגת הרשות, מנגנוני הביטחון ממשיכים לסכל פעולות טרור נגד ישראלים ועוצרים אנשי חמאס שנחשדים בכוונה לבצע פיגוע. מאז סיומו של מבצע "עמוד ענן" סיכלה הרשות כמה ניסיונות לחטוף חיילים ומתנחלים ישראלים, ואפילו במהלך הפעולה הישראלית בעזה, דיווחו אנשיה כי מנעו מחמושים לירות לעבר שכונת גילה מכיוון בית ג'אלה.
חמאס ממשיך לצבור נקודות ברחוב הפלסטיני
ניתן לשער מה היו התגובות בישראל אם כוונה שכזו - לירות לעבר שכונה בירושלים, הייתה יוצאת לפועל. החדשות הפחות טובות הן שגם בנקודת האור הזו ביחסים בין הצדדים, ניכרת רגרסיה. הרשות הפלסטינית, אולי מחשש מתגובת הציבור בגדה, זהירה יותר ביחס שלה כלפי הדרגים הפוליטיים בחמאס. בשונה מהתקופה שלאחר ההפיכה בעזה, בקיץ 2007, אז לפי אחת הבדיחות, "כל מי שלבש חולצה ירוקה (הצבע של חמאס) בגדה נעצר", הרשות אינה פועלת כיום נגד ארגוני הצדקה של חמאס או נגד הפעילים המדיניים.
מערך "הדעווה" מוקד הכוח הציבורי של החמאס - כבר אינו תחת מתקפה מצד הרשות כפי שהיה בעבר, והארגון האיסלאמי מפגין יותר ויותר פעילות ציבורית. אנשיו מארגנים הפגנות, אירועים פוליטיים וכנסים בלי לחשוש ממעצר מצד הרשות. לדוגמה, בחודשים האחרונים נערכו בחירות לאגודות הסטודנטים בכמה אוניברסיטאות בגדה. חמאס השתתף בהן באופן פעיל, ואף רשם הישגים נאים בכמה מקומות. אמנם בשום אוניברסיטה לא השיג הארגון ניצחון, אך הוא הצליח להגדיל את כוחו בתוך האגודות.
כל זאת בזמן שרבים מבכירי חמאס יושבים בכלא הישראלי או הפלסטיני, בשעה ש"אחיהם" החופשיים עלולים להיעצר בכל רגע על ידי שב"כ וצה"ל. ההתחזקות במעמד הארגון בגדה אינה תהליך של הימים האחרונים בלבד. למעשה, חמאס ממשיך לצבור נקודות ברחוב הפלסטיני, בעיקר לנוכח מה שנתפש בגדה כ"הצלחה" של חמאס במהלך מבצע "עמוד ענן" בעזה בלחימה נגד ישראל וכמובן עסקת גלעד שליט.
לתוך הבלילה הזו צריך להוסיף גם את פעולות הטרור היהודי - או בשמם המכובס - "תג מחיר", שתורמות לתסכול בציבור הפלסטיני ומחזקות את התמיכה בחמאס. גם כאן נרשמה עלייה משמעותית ברבע הראשון של השנה במספר ההתקפות של יהודים נגד פלסטינים, ובעיקר בגרימת נזק לרכוש - בחודשים ינואר עד אפריל לדוגמה, הושמדו 1,000 עצי זית ברחבי הגדה, על פי החשד, במסגרת פעולות של פורעים יהודים. לעומת זאת דווח על פחות ניסיונות להצית מסגדים.
כישלונו של קרי צפוי להביא שוב לעלייה במספר הפרות הסדר. מנגד, הצלחתו עלולה להביא עמה להתגברות פעולות הטרור מצד חמאס, שלא ירצה במשא ומתן בין ישראל לבין הרשות, ומצד אותם יהודים שחוששים מהתקדמות התהליך המדיני וינסו לשבשו. אכן ברית דמים.