פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המו"מ לא נראה באופק, ברמאללה מאיימים בתכניות המגירה

      על רקע מאמציה הכושלים של ארה"ב להחזיר את אבו מאזן לשולחן המו"מ, ברשות חוששים מכושר ההישרדות ההולך ונשחק שלה במצב של קיפאון מדיני, ומתכננים שורה של צעדים בינלאומיים

      בבית הקפה "לווצה" בשכונת מסיון היוקרתית שבדרום-מערב רמאללה מוכרים קפוצ'ינו קטן ב-13 שקלים. ההסבר שבתל אביב מחיר כוס קפה זהה הוא 11 או 12 שקלים, לא שכנעה את המוכר, והוא אומר ש"רק בארומה זה המחיר. בשאר בתי הקפה בתל אביב זה כמו פה". לא הרחק משם, בבית קפה-מסעדה אחר, מוכרים "אוכל בריאות". ירקות אורגניים, תבשילים דלי קלוריות ומיצים טבעיים. אולם הבועה של רמאללה עלולה להטעות.

      שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. רמאללה, אפריל 2013 (רויטרס)
      "השאלה אינה אם קרי ייכשל אלא מתי". אבו מאזן ומזכיר המדינה האמריקני ברמאללה, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      התחושה שמתקבלת היא של אווירת ייאוש כללית. הציבור ומקבלי ההחלטות אינם מסתפקים בכמה בתי קפה יוקרתיים, והסיבות לכך רבות. לעת עתה נראה שלהנהגה הפלסטינית אין מושג ברור או אסטרטגיה באשר לכיוון שאליו מתעתדת הרשות לפנות "ביום שאחרי" כישלון המאמץ האמריקאי לחדש את השיחות עם ישראל. בנוסף, שיחות הפיוס עם חמאס תקועות זה זמן רב, המצב הכלכלי אינו מראה שיפור, ואפילו לראש הממשלה סלאם פיאד, שאחראי לשיפור הדרמטי ברמת חייהם של תושבי הגדה מקיץ 2007 ואילך, נשבר מהתרגילים שעשו לו ראשי פתח, והוא הגיש את התפטרותו בשבוע שעבר. המשרה, לכל מי שמתעניין, עדיין פנויה נכון לכתיבת שורות אלה.

      "זו לא הכלכלה, טיפש", אמר לוואלה! חדשות בחיוך, אחד הבכירים הפלסטיניים, בפרפרזה על סיסמת הבחירות המפורסמת של ביל קלינטון בבחירות לנשיאות ב-1992. "זו החירות. בוא תראה את האנשים ברמאללה. הם מבלים בבתי קפה, במסעדות, חלקם מקבלים משכורות נורמליות. אבל ישראל טורחת להזכיר לנו כמעט בכל יום שיש כאן כיבוש, ולאנשים נמאס מזה: מעצרים בתוך שטחי הרשות, התנכלות מצד מתנחלים, בנייה על אדמה פלסטינית. לכן גם אם יעבירו את כספי המסים בזמן או יאשרו לבנות אזור תעשייה בבקעת הירדן, זה לא יפתור את המצוקה של האנשים ואת רצונם במדינה".

      ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם סאאב עריקאת בירושלים (לשכת העיתונות הממשלתית , עמוס בן גרשום)
      הציג בפני חברי ההנהגה הפלסטינית מסמך שאותו כינה "מחקר מספר 13". עריקאת ונתניהו בשנה שעברה (צילום: עמוס בן גרשום)

      ואמנם, נדמה שישראל עוסקת בימים אלה בעיקר בכיבוי שריפות, תרתי משמע, ולא במציאת אסטרטגיה או פתרון לבעיה שמסתמנת בשטחים. רק השבוע נרשמה הצתה של מכוניות פלסטיניות באחד הכפרים באזור, ככל הנראה במסגרת התופעה שזכתה לכינוי "תג מחיר". ישראל מנסה להרגיע את השטח ולנטרל מוקשים גדולים, כמו הפסקת שביתת הרעב של האסיר סאמר עיסאווי; אך לנוכח הקיפאון בשיחות המדיניות ואי היכולת להגיע אפילו להסכמה על חזרה למשא ומתן, ספק אם מדיניות כיבוי השריפות תחזיק מעמד עוד זמן רב.

      בינתיים, מאמציו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי להביא להסכמת הפלסטינים לחזור לשולחן הדיונים, לא מביאים לתוצאות. השבוע נפגש קרי עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) באיסטנבול, ולדברי השגריר הפלסטיני באנקרה, גם פגישה זו לא הובילה לפריצת דרך.

      למפגש בטורקיה קדמו כמה פגישות קודמות: ריאד, עמאן וכמובן רמאללה, זמן קצר לאחר ביקור הנשיא אובמה בישראל ובגדה. אולם לעת עתה הרשות אינה מצליחה לקבל מהממשל האמריקאי את מבוקשה: ישראל אינה מוכנה להכריז כי המסגרת לשיחות המדיניות תהיה פתרון שתי מדינות על בסיס גבולות 1967 ולהודיע על הקפאת הבנייה בשטחים. לכל היותר ישראל תסכים כנראה להפשרה של כמה פרויקטים כלכליים, לא יותר, אולי אפילו לשחרור של כמה אסירים ותיקים. כדברי אותו בכיר פלסטיני, גם נכונות ישראלית לשפר את המצב הכלכלי לא תחזיר את עבאס לשולחן המשא ומתן. הבעיה היא שאף אחד ברמאללה לא יודע מה יקרה אם מאמציו של קרי ייכשלו.

      האלטרנטיבה

      "שכח מתכנית חלופית", אמר לוואלה! חדשות פקיד פלסטיני בכיר אחר. "אין תכנית כזו. אם אתה חושב שהם (עבאס וההנהגה הפלסטינית - א.י) יודעים מה לעשות לאחר שקרי ינסה לחדש את השיחות, אתה טועה", הוא הוסיף. הפקיד ניסה לטעון שלמעשה הצמרת הפלסטינית בעיקר נבוכה, חסרת אונים לנוכח החשש שגם הפעם המשא ומתן לא יתניע, בין היתר בגלל ההבנה שפוטנציאל ההישרדות של הרשות הפלסטינית הולך ונשחק במקרה של קיפאון מוחלט בתהליך המדיני. בכל זאת, יש ברשות גורמים הטוענים שבצמרת אש"ף כבר נכתבה סוג של תכנית מגירה לקראת הכישלון של קרי.

      בתחילת אפריל, הציג ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני סאיב עריקאת בפני חברי ההנהגה הפלסטינית מסמך שאותו כינה "דראסה 13", או "מחקר מספר 13". עריקאת, שגם מרכז את פעילות צוות התמיכה של המשא ומתן, הציג בפני הצמרת הפלסטינית שורה של הצעות לצעדים שעל הרשות לנקוט בעקבות קבלת מעמד של מדינה שאינה חברה באו"ם, במקרה שהמשא ומתן ייקלע למבוי סתום.

      את המסמך כינה "רגע האמת - צומת הדרכים - ההחלטות הגורליות", אף שאין בנייר העמדה הזה ולו החלטה אחת שנראית בעלת השלכות גורליות על העם הפלסטיני. עריקאת וצוותו ממליצים בין היתר לחבר חוקה פלסטינית, להתקדם לפיוס עם חמאס (פלסטיני שפגש לאחרונה את ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל אומר שזהו יעד לא ריאלי), וכמובן - לצרף את "מדינת פלסטין" לשורה של ארגונים, אמנות והסכמים בינלאומיים.

      לאחר ההכרזה באו"ם: חגיגות אל תוך הלילה בגדה (טל אנגלנדר)
      חגיגות ברמאללה לאחר ההכרה בפלסטין באו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה, נובמבר 2012 (צילום: טל אנגלנדר)

      "יש לאמץ מיד", כותב עריקאת, שורה של אמנות בינלאומיות, ובהן: אמנת ג'נבה הרביעית, אמנת וינה ליחסים דיפלומטיים (כולל בנוגע ליישוב סכסוכים), ועוד 19 מהפרוטוקולים המוכרים והפחות מוכרים לציבור הרחב. הצעדים הגורליים לפי עריקאת, הם כדלקמן: אימוצו של "תקנון רומא", המאפשר הצטרפות לבית המשפט הפלילי הבינלאומי (אולם כאן מזהיר עריקאת שהנושא מסובך ודורש עדיין בדיקה של מומחי משפט בינלאומיים); הצטרפות לבית הדין הבינלאומי לצדק (כאן כבר מסתייג עריקאת, ומסביר שהאפשרות להצטרף לבית הדין הזה תלויה באישור של מועצת הביטחון, שבו יש לארצות הברית זכות וטו); הצטרפות לבית הדין הקבוע לבוררויות בהאג (כאן תלויים הפלסטינים ברצונה הטוב של ממשלת הולנד לשתף עמה פעולה בפנייה לבית הדין זה).

      מהניתוח של עריקאת ניתן להבין שהאפשרויות של הרשות הפלסטינית במישור המשפטי לפחות, מוגבלות למדי. מכאן עובר ראש צוות המשא ומתן של אש"ף ומפרט את שלל הארגונים הבינלאומיים שפלסטין יכולה להצטרף אליהם, החל באונסק"ו, ארגון הבריאות העולמי, ובסך הכל 20 סוכנויות שונות שככל הנראה, גם אם פלסטין תצורף אליהם כחברה מן המניין, מדינת ישראל תצליח לשרוד. הצטרפות לאותם ארגונים תהיה גם הישג סמלי בלבד, עם השפעה מועטה מאוד על המציאות בשטח, אם בכלל. בשלב זה, עבור הרשות גם הישג סמלי הוא משמעותי.

      "הבנו שיש לנו נשק גרעיני"

      "השאלה אינה אם קרי ייכשל אלא מתי", אמר לוואלה! חדשות אחד מחברי ההנהגה הפלסטינית בשיחה בלשכתו. לדבריו, הניסיון של מזכיר המדינה "לפתות" את עבאס במחוות כלכליות מצד ישראל כדי לחזור לשולחן המשא ומתן אינו רלוונטי כלל. הוא ניסה להסביר גם את מהות האיום הפלסטיני לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, כאשר המשא ומתן ייכשל. "הבנו שיש לנו נשק גרעיני. ראינו מהתגובות ההיסטריות של הצד הישראלי שבית הדין הזה הוא לפחות 'פצצה גרעינית' כמו זו שאיראן חותרת אליה, והבנו שזה דוחק את הישראלים לפינה". אך כשהציניות נעלמת, חושף הבכיר את ייאושו. "ניסינו הכל. עם מי לא. כולל פגישות ישירות עם נתניהו, אבל כרגע אין בכלל בסיס משותף לדבר עליו. בשיחה עם אבו מאזן, נתניהו אמר לו שהוא אינו מוכן לדבר על ירושלים ושישראל תישאר בבקעת הירדן לפחות ב-40 השנים הבאות. אז על מה יש לדבר?".

      אבל מה יש לכם להפסיד? למה הסכמתם לדבר עם אולמרט או ברק בלי תנאים מוקדמים? אתם מפחדים מהציבור?

      "אבו מאזן אינו מפחד מהציבור הפלסטיני. הוא כבר הראה בעבר שאין לו רתיעה מהתמודדות עם לחץ מהרחוב. הדרישות שלנו אינן תנאים מוקדמים, אני לא אוהב את המילה הזו. אבל בלעדיהם על מה יש לדבר? מה הטעם? אתה יודע כמה פעמים אני הייתי בסבבי שיחות עם ישראל? אם אין הסכמה שהמסגרת של השיחות היא גבולות 1967, כולל חילופי שטחים, אז אין טעם. הצד הישראלי מושך זמן, נתניהו יושב בממשלה אחת עם בנט, שהוא יותר קיצוני ממנו, והם לעולם לא יאפשרו הקמת מדינה פלסטינית. עכשיו, בוא נדמיין שאנחנו מתחילים מחר שיחות, בלי מסגרת, בלי הקפאה, ובעוד שלושה חודשים שוב השיחות נפסקות כי אין התקדמות - אתה יכול לדמיין את האכזבה ברחוב, שעלולה להוביל לאירועים נוסח ספטמבר 2000. כבר היינו בסרט הזה".

      אבל אם לא תנהלו משא ומתן, אתם עלולים להגיע לאותה נקודה.

      "נכון, אבל אנחנו מנסים כעת בכל זאת לשכנע את הצד האמריקאי והישראלי שאפשר עדיין להגיע לשיחות רציניות". דבריו של הבכיר הפלסטיני משקפים את עמדתה של כל הצמרת ברמאללה, ונראה שזו הבעיה המרכזית שעמה מתמודד ויתמודד קרי בחודשים הקרובים: בצד הפלסטיני (כמו גם הישראלי) יש חוסר אמון מוחלט בפרטנר בצד השני.

      "בשיחה בין עבאס לנשיא אובמה, אמר הנשיא הפלסטיני לעמיתו האמריקאי כי הוא בן 78, ועדיין מקווה לראות הסכם שלום עם ישראל בחייו", אמר הבכיר. "הבעיה היא שאף אחד אצלנו לא רואה אצל נתניהו רצינות או כוונות אמיתיות לקדם תהליך שלום. זה עצוב, אבל בבחירות האחרונות בישראל לא רק שהמתנחלים הפכו לקונצנזוס, אלא שאף מפלגה לא התעניינה במה שקורה עם הפלסטינים. ומה שעוד יותר עצוב הוא ששוב נשמעים אצלנו קולות שאומרים שרק אם תל אביב תסבול, יזוז משהו במשא ומתן".

      לקריאה נוספת
      בכיר פלסטיני: האסיר עיסאווי יפסיק את שביתת הרעב
      חיבוק הדוב האמריקאי שסלל את הדרך של פיאד החוצה
      דיווח: ראש הממשלה הפלסטיני פיאד התפטר מתפקידו