פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה בין תקיפה בסוריה לפרשת עמנואל רוזן

      המכנה המשותף, מסביר שמעון ריקלין, הוא המוסר הכפול: תוקפים רק נשק שיכול להגיע לת"א, ומתעלמים מעיתונאים מטרידים אחרים. ואיך נשיב את הצדק לחיינו? התשובה נמצאת במקורות

      רק רעם המטוסים שחזרו מהתקיפה בסוריה והדי ההתפוצצות של הרקטות השכיח לרגע את פרשת עמנואל רוזן. לכאורה אין קשר בין שני האירועים. בראשון, הפציצה ישראל - על פי פרסומים זרים - רקטות מדויקות ששלחו האיראנים לחיזבאללה כדי שיוכלו לפגוע בתל אביב; בשני, מדובר בעיתונאי שעל פי החשד הטריד נשים. ובכל זאת, קיים קשר הדוק ביניהם: בשניהם מופעל עקרון המוסר הכפול, שהוא הסכנה הגדולה ביותר לקיומנו כאן כחברה צודקת. העיקרון הזה קובע שבשני מקרים דומים נפעל ונגיב בצורה שונה. למשל, אם נבדוק מתי ישראל תוקפת ומתי לא.

      באחת ההגדרות של "הנשק שובר השוויון" שמחייב את ישראל להתערב בזירה הצפונית מופיע מרכיב הטווח. כלומר, נשק כבד שהטווח שלו היה מגיע רק ליישובי הצפון לא היה מצדיק פעולה שתסכן את ישראל במלחמה עם סוריה, אולם אותו נשק בדיוק שמגיע לפאתי תל אביב - זה כבר סיפור אחר, המצדיק הסתכנות במלחמה.

      אירוע זה רק מדגיש את מה שלמדנו מהירי ה"זוחל" בדרום: יש מקומות שהתרגלנו שיורים עליהם, ואילו על מקומות אחרים - ירי כזה לא יעלה על הדעת. ולכן, לא מקרה הוא שירי הרקטות על תל אביב במסגרת מבצע "עמוד ענן" היווה את האקורד האחרון בהתכתשות בין ישראל לעזה.

      זועמים על בית"ר, מוותרים לסחנין

      אם חשבתם שחברה יכולה להפעיל את עיקרון המוסר הכפול רק בתחום אחד של החיים, אתם טועים. קחו את פרשת עמנואל רוזן. היא החלה כביקורת עליו, על כך שלא שיבץ נשים בתכניתו החדשה ביום שישי. לכן, באופן תיאורטי, אם רוזן כן היה משבץ אישה, הוא היה יכול להמשיך בהטרדותיו לכאורה.

      איך אני יודע זאת? יש עוד אנשים בתחום התקשורת שהתנהגותם לא ראויה. הם מוכרים, סיפורם סופר, ובכל זאת, לא טיפלו בהם כמו בעמנואל רוזן. אפילו לא עכשיו, כשפרשת רוזן התפוצצה - כאילו הם ורוזן לא נמצאים באותו מרחב של זמן ומקום.

      רוצים עוד דוגמאות? היחס השונה לבנייה לא חוקית בנגב לעומת מרכז הארץ, ההתייחסות המקלה לאקדח עם טיפות הדם של אוהדי בני סחנין, לעומת הזעם הציבורי על הקריאות של אוהדי בית"ר ירושלים. עקרון המוסר הכפול נוגע בכל תחומי החיים שלנו כאן, ומגיע גם לכיס שלנו. רק בזכותו יכולות החברות הגדולות במשק לשלם סכומים מגוחכים בעוד משקי הבית הרגילים נאנקים תחת עול המסים.

      ברור שקיומו של מוסר כפול מעיד על העדר צדק חברתי בסיסי. כיצד זה קרה לנו? איך הגענו למצב של חוסר צדק בסיסי כל כך כמעט בכל תחומי חיינו? לדעת הפילוסוף עמנואל לוינס, מקור הצדק היהודי הוא במצוות. וכך הוא כותב בספרו "תשע קריאות תלמודיות": "האם צריך להרחיק לכת ולחשוב שהזלזול במצווה פוגע בחוש הצדק היהודי המסתורי שבתוכנו? ושאם עודנו מונעים כיהודים, ללא מצוות וללא יראת שמיים, מכוחה של תנופה שרכשנו, אל עבר הצדק המוחלט, הרי אין שום ערובה שנרגיש כך לאורך זמן?".

      נראה שמזה זמן איבדנו את התנופה אל עבר הצדק המוחלט. כחברה שאינה מושתתת על עקרונות דתיים, מה נעשה כדי להשיבו?