הייתם שותקים על הצתת בתי כנסת?

לפעילי הימין הקיצוני יש מחירון. כאשר ארגוני שלום פועלים בכפר פלסטיני, הם יעקרו עצי זית. פינוי מאחזים ייענה בשריפת מסגדים ובשריפת ספרי קוראן. נגד פעילות של תנועות שלום יש לפגוע בכלי רכב פלסטינים, ועל פעילות של צה"ל בהתנחלויות התגובה היא הפגנות מול בתי קצינים. הצבת דגל אש"ף בכפר פלסטיני תגבה מחיר של כריתת מטעים, ושיטוט של צעירים ערבים בעיר יהודית ייענה בשריפת מכוניות בשכונה ערבית סמוכה, ועוד. הנזקים עלולים להגיע למאות אלפי שקלים לאירוע, ועדיין לא דיברנו על פגיעות בנפש.

במסגרת דיון שהתקיים השבוע בוועדת החינוך של הכנסת בראשותו של ח"כ עמרם מצנע, חשפה "תג מאיר", קואליציית ארגונים נגד פשעי שנאה וגזענות, את הדוח השנתי אודות פשעים מסוג זה. התמונה שעולה מהדוח מטרידה בהיקפה. פעילות שהחלה בחוגי הימין הקיצוני בגבעות מבודדות בשטחים, התפשטה לירושלים ולתל אביב. כיום נפגעים מפשעי השנאה והגזענות יהודים וערבים אזרחי ישראל. התקפות מסוג זה מתרחשות בטיילת בתל אביב, ביישובים מעורבים ובתוך אוטובוסים בירושלים. התוקפים כבר אינם נערי גבעות: סוהאד אבו זמירה, מורה המלמדת בבית ספר ישראלי בשרון ומתגוררת בקלנסוואה, הגיעה לפני כחודשיים לניחום אבלים בשכונת קריית משה בירושלים. תלמידי ישיבה סמוכה תקפו אותה ביריקות ובזריקת אבנים תוך פגיעה במכונית שבה נסעה.

הנה כמה נתונים מהדוח: מאז דצמבר 2009, 14 מסגדים חוללו או הוצתו, ארבע כנסיות ומנזרים נפגעו, 24 אירועי אלימות של הימין הקיצוני התרחשו בתוך הקו הירוק – ולהם יש להוסיף מאות אירועים המתרחשים מדי יום ביהודה ושומרון. כמו כן, ארבע התקפות נגד יהודים ולפחות 46 התקפות נגד פליטים ומבקשי עבודה אירעו. בירושלים ובתל אביב בלבד התרחשו 18 אירועי אלימות.

עקירת עצי זית ועצי פרי הפכו לעניין שבשגרה. נזקי רכוש אחרים כמו שריפת מכוניות, בתי עסק ובתים מדווחים בעמודים הפנימיים של אמצעי התקשורת. פגיעה באזרחים חפים מפשע – החל מגידופים, יריקות ומכות ועד לרצח ולינץ', כמו האירוע בכיכר ציון והפיגוע במונית הפלסטינית סמוך לבת עין – מדווחים בתדירות של אחת לשבוע ונמהלים באירועי החדשות האחרים.

על כמה בתי כנסת מוצתים/מחוללים היינו מסוגלים לעבור לסדר היום במדינת ישראל או בארצות הברית? האם תגובה דומה לתגובתם של רשויות האכיפה בישראל הייתה מתקבלת בהבנה או בשתיקה?

מה שהתחיל בהכוונתם האידיאולוגית של רבני הימין הקיצוני הפך היום לנחלתם של בני נוער רבים בישראל. מדובר בכשל מערכתי של הממסד הישראלי.

הכשל הראשון הוא של מערכות האכיפה בישראל. המשטרה אינה עוצרת את המפגעים, וכאשר מתרחשים מעצרים ספורים, החשודים משוחררים ללא כתבי אישום. במקרים המעטים שבהם מוגשים כתבי אישום, השופטים מעדיפים לסגור את התיקים במסגרת הסגרי טיעון מקלים.

כשל נוסף ומרכזי הוא הכשל החינוכי. פורום "תג מאיר" קורא למשרד החינוך ולוועדת החינוך של הכנסת לאכוף תכניות חינוך מקיפות שבהם תילמד התרבות והשפה הערבית וכן החובה להתייחס לכל אדם שנברא בצלם ביראה ובקדושה. העובדה כי תלמידים יהודים אינם פוגשים כלל תלמידים ערבים, וכי המפגש הראשון של יהודי עם ערבי הוא במסגרת שירותו הצבאי, מספרת את הסיפור המלא בתמונה אחת.

גם השיח הציבורי חייב להשתנות. חקיקה גזענית הפוגעת בזכויות המיעוטים בישראל יוצרת אווירה ציבורית המתירה את דמם של מיעוטים שונים, לא רק של ערבים. גם דמם של מבקשי מקלט ופליטים מותר. בסופו של דבר, ללא טיפול מערכתי כולל בנגע הגזענות ופשעי השנאה, שהפכו לעניין שבשגרה בשנים האחרונות, תישלל זכותנו המוסרית להתהדר בתואר "מדינה יהודית".

מדינת ישראל הינה מדינה יהודית-דמוקרטית, לא רק בהיבט הדמוגרפי שלה. תורת ישראל ציוותה עלינו 36 פעמים להתייחס בכבוד ובאהבה לגר הגר בתוכנו, "כי גרים (זרים) היינו בארץ מצרים". הנצי"ב מוולוז'ין, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל, כתב בהקדמה לפירושו לספר בראשית כי אבות האומה הישראלית התנהגו עם אומות העולם באהבה, חשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כך גם אנחנו צריכים לנהוג.

הכותב, ד"ר גדי גבריהו, הוא יו"ר "תג מאיר", קואליציית ארגונים נגד פשעי שנאה וגזענות בישראל