בחג השבועות בשנת 1963 נועדו לראשונה 30 חבר'ה בני 18, צעירים ויפים בחולצות קצרות ומכנסיים קצרים, למפגש ההקמה של גרעין הנח"ל "יעלים". "פגישה מכוננת", מכנה זאת בן הגרעין משה הלבני. בעוד חודש, בערב חג השבועות 2013, ייפגשו שוב בני הגרעין כמדי שנה, וימשיכו מסורת בת 50 שנה. "אנשים מזדקנים, מאבדים שיער, מגדלים כרס. אבל אנחנו ממשיכים להיפגש כל חג שבועות. תחילה לבד, אחר כך עם בני הזוג, בהמשך גם עם הילדים והנכדים. ועכשיו נותרנו שוב פחות או יותר לבד", מספר חבר הגרעין שוקי שמעוני. "אנחנו בקשר מאוד מאוד הדוק כבר 50 שנה. חברים בלב ובנפש. קשר אמיץ ומופלא. זה משפחה".
חברי הגרעין התגייסו ביולי 1963, והיו גרעין הנח"ל הראשון שלא נועד ללכת לקיבוץ, אלא הופנו לבית הספר שדה בעין גדי. "עסקנו בהדרכה, פריצת שבילים, שמירה על הטבע. זה היה די ראשוני אז בימים הרחוקים ההם", משחזר שמעוני, כיום פנסיונר בן 68. אילנה רוזנברג ("גוגו" בפי החברים), בכלל היתה מיועדת להתגייס למודיעין, עד שנודע לה ולכמה מחבריה הירושלמים, בהם שמעוני, על הגרעין המיועד. "אז לא יכולנו לדעת שזה יימשך כל כך הרבה שנים", היא אומרת.
עין גדי באותה תקופה שכנה על הגבול עם ירדן, והדרך מירושלים לבית הספר ארכה חמש שעות. "היינו בסוף העולם, בתנאים שהיום לא הייתי מעז ללכת אליהם או לתת לילדים ולנכדים שלי ללכת. גרנו בצריפים, ומשם השתכללנו ל'אסבסטונים', בהם הצטופפנו ארבעה בלי מזגן. היינו מתעוררים בארבע בבוקר לעבוד בגלל החום. בעשר כבר אי אפשר היה לחיות שם. ירדנו למעין וחיכינו לערב שיירד", נזכר שמעוני. "לא חשבנו ולא השתמשנו במלים 'מלח הארץ', אבל זה מה שהיינו אז. היום, בפרספקטיבה של 50 שנה, אני יכול לומר שהיינו משוגעים שהסכימו לחיות בתנאים קשים בשל אהבת הארץ".
מסורת המפגשים השנתיים של חברי הגרעין החלה באקראי. "המפגש הראשון היה מעין טיול שחרור", נזכר שמעוני. "היו שני חבר'ה עם רישיון נהיגה שלאבות שלהם היו מכוניות. נכנסנו כמה שיותר לשני כלי הרכב ונסענו לצפון. טיול צפרות בביצת החולה. זה היה טיול מצומצם שהתארגן בספונטניות. ראינו כי טוב והחלטנו להמשיך". המפגש השנתי כולל ארוחת ערב משותפת, ישיבה סביב המדורה, ("לפעמים וירטואלית") וטיול.
"תענוג לראות איך כיסינו את כל הארץ, מצפון ועד דרום. עשינו גם טיול בתל אביב לפני כמה שנים", אומר שמעוני. כ-20 מחברי הגרעין משתתפים כל השנים במפגשים, אליהם הצטרפו במשך השנים בני הזוג כמובן, וגם חברים. "לפעמים, אם אנחנו אומרים למישהו או מישהי שהם לא בני גרעין, אז הם מבקשים שנקיים אסיפה ונקבל אותם כחברים לגרעין. בני הזוג נשאבו לזה בצורה יוצאת מהכלל. הם משפחה", מבהיר שמעוני. "היום אנחנו נראים כמו החברה מהחבובות שמדברים על עצמם כשהיו צעירים".
"הנשמות של חברי הגרעין קשורות זו בזו"
הלבני לא השתתף בטיול הראשון, אולם לא החמיץ אחד מאז. לאחרונה ערך סקירה של כל הטיולים שביצעו חברי הקבוצה, והוא מנסה להסביר את הקשר ארוך השנים. "נוצר תלכיד מיוחד של חבר'ה", הוא אומר. "היינו חבר'ה תמימים שהיה חשוב לנו להיות ביחד. נקשרנו איכשהו יחד. זה ענין של כימיה בין אנשים". לדבריו, ייתכן שדווקא העובדה שלא הלכו לקיבוץ סייעה לחברי הגרעין לשמור על קשר. "גרעיני נח"ל היו הולכים לקיבוצים, ואז חלק היה נשאר בקיבוץ ונפגשים מדי פעם. אנחנו התפזרנו לכל חלקי הארץ. אולי אם חלק היו נפגשים, לא היה לנו רצון להיפגש כל שנה".
ההתרגשות מהמפגשים השנתיים, לדברי החברים, נותרה גם 50 שנה אחרי. "אנחנו מתרגשים לקראת הפגישה עם החבר'ה שלא ראינו כל השנה", אומרת רוזנברג. "זה תמיד בכיף ותמיד יש צחוקים. לא ידענו עד כמה זה מהנה עד שגם הילדים הצטרפו ובהמשך הביאו אפילו את הנכדים". חלק מהייחוד, לדבריה, נובע מכך שהקבוצה מנצלת את הכישורים של החברים השונים כדי לתבל את הטיולים גם במידע מעשיר מסוגים שונים.
לרגל היובל, עשו מארגני המפגש השנה מאמץ להגיע לכמה שיותר מהחברים המקוריים. "לאחרונה אנחנו מחפשים את אלה שנותק אתם הקשר. דיברתי עם בחור שלא שוחחתי 48 שנה, מאז השחרור. הוא כמובן אמר שהוא יבוא", אומר שמעוני. גם שני חברי גרעין שמתגוררים בארה"ב יבואו הפעם.
לדברי הלבני, אחד מחברי הגרעין, שהיה פעיל מאוד במפגשים הראשונים אולם הפסיק להשתתף לאחר שנישא, ישתתף הפעם, לאחר שאשתו נפטרה. "יכול להיות שיהיה בזה נחמה על הפרידה מאשתו", הוא אומר. "הנשמות של חברי הגרעין קשורות זו בזו, ולו למפגש של פעם בשנה. קשה מאוד להסביר את זה".
בנוסף, החליטו חברי הגרעין להוציא ספר לרגל שנת ה-50 להיכרותם. כיאה לשמם, התמונה על העטיפה תהיה של שני יעלים שותים מים מנחל ערוגות. הספר יכלול "כתבות" מעיתון "יעלון" שפרסמו החבר'ה בימיהם בגרעין - שירים שכתבו אז וסיפורים מיוחדים, תמונות וחומרים ישנים שאספו. "החלטנו להוציא ספר, בכרומו יפה צבעוני ומרשים", אומר שמעוני, שעוסק באיסוף החומרים והכנת הספר. "אספנו חומרים ישנים, עוד מלפני הגיוס, סרקנו אותם וזה יופיע שם. יהיו גם כתבות ישנות מה'יעלונים', דברים שאנשים כתבו היום, ולצערי גם פרק על אלה שכבר לא אתנו".
ואכן, עם השנים איבדו בני הגרעין חברים יקרים. במלחמת ששת הימים איבדו חברי הגרעין את סגן יונתן יחיל, בנו של יו"ר רשות השידור הראשון חיים יחיל, שנהרג בקרב באבו-טור בירושלים. בשנים האחרונות נפטרו ממחלה שני חברי גרעין. הבדיחה בקרב חברי הקבוצה ("אולי זו בעצם לא בדיחה") זה שיקימו יחד בית אבות. "אנחנו כבר לא צעירים, אבל עדין מרגישים טוב", אומר הלוי. "נמשיך במסורת כל עוד אנחנו יכולים".