טרגדיה שניתן היה למנוע? ישראל פינטו, תושב שדרות בן 59 שטופל על ידי רשויות הרווחה ובריאות הנפש בעיר, השליך את עצמו בתחילת השבוע מהחלון כשחבל קשור לצווארו, מול הפרצוף הנדהם של ציון אירזייב, שכנו, שכבר ראה בעיניו כמעט הכל, אבל עדיין לא ראה בן אדם מתאבד מולו.
"יצאתי למרפסת של הבלוק לגזור ציפורניים", שחזר אירזייב, "ראיתי את האיש בחלון ממול, יושב על החלון. יושב ואחר כך נכנס. מסתכל למטה, מסובב את הראש ושוב מסתכל החוצה. השעה הייתה שש ועוד עשר דקות. צעקתי לו שלא יקפוץ. אבל הוא שם חולצה על הפנים ועל הראש וקפץ. אחר כך הוא היה תלוי על כבל החשמל. מהר קראתי לשתי סטודנטיות שגרות לידי. הן יצאו, נבהלו וקראו למשטרה".
אירזייב ראה רק את הסוף העצוב של הסיפור. את מה שקדם לו, ראו השכנים של פינטו וניסו בכל כוחם למנוע. "הוא אמר לנו שהמטפלת של האח שלו מאיימת עליו ושהוא פוחד ממנה", סיפרה גרציה אטגי, שגרה סמוך לפינטו ולאחיו שמעון, בן 69, שטופל אף הוא על ידי הרשויות. "הוא כל כך פחד ממנה, שזה מה שהוא עשה בסוף, אבל לפני זה הוא ברח מכאן, חזר, הסתגר בבית, שבר את הסים של הטלפון שלו כדי שלא תתקשר אליו וביום שני בבוקר הוא תלה את עצמו מהחלון".
השכנים בבלוקים הישנים של שדרות, שמכירים היטב את ישראל ואת אחיו שמעון, מלאים האשמות כלפי המטפלת, כלפי אגף הרווחה, כלפי העמותה שבידיה נמצא לכאורה הכסף של האחים, כלפי כל מי שיש לו יד בסיפור של השניים. הכעס שלהם עצום. את הסיפור על מה שהתרחש, הם מתבלים בחידודי לשון בניב מזרחי עצור, עוקצני וחותך.
"אנחנו מכירים את האחים האלה הרבה זמן" סיפרה אטגי, "הם בקושי חיים. בתנאים ירודים. הדירות שלהם מזוהמות. לשמעון, שאנחנו קוראים לו קלימו, יש מטפלת. אני לא יודעת איך היא מטפלת בו. תראה איפה היא שמה את הנעליים, את הבגדים, גם את החולצות החדשות שאימא שלו קנתה לו וגם את האוכל". היא פתחה את המקרר ושם, על המדפים, היו מונחים בערבוביה הפריטים שציינה: "זאת מטפלת? ככה היא מטפלת בבני אדם? היא בכלל מתחזה".
בצעירותם שירתו שני האחים בצבא והחלו את חייהם בשדרות כאנשים רגילים. במהלך השנים, איבדו השניים את צלילות דעתם, כל אחד בדרכו שלו. דירותיהם נמצאות זו מעל זו. שכנים ואנשים טובים דאגו להם למזון וציוד. אמם של האחים מאושפזת בהוסטל באשקלון. "קלימו (שמעון פינטו), הרגיש יום אחד לא טוב. התקשרתי למטפלת שתיקח אותו לבית החולים כי הוא עמד בחוץ והקיא". סיפרה אטדגי, "המטפלת לקחה אותו למרפאה, שם אמר לה הרופא כי הוא נמצא באירוע לבבי וצריך להגיע דחוף לבית החולים. היא לא לקחה אותו לשם. השאירה אותו בבית".
האח ישראל ירד יום לאחר מכן לבקר את אחיו, שבקושי נשם ועור פניו הכחיל. "הוא התקשר למטפלת וביקש ממנה שתיקח אותו לבית חולים", סיפרה שכנה אחרת. "המטפלת לקחה אותו ברכב שלה, השאירה אותו שם ונסעה. קלימו נשאר שם עד יום שלישי ואז הוא חזר הביתה".
מכתב נזעם לראש העיר
ישראל פינטו ניהל לאחר שובו של אחיו מספר שיחות עם המטפלת, ובעקבותיהן התמוטט לחלוטין: "הוא פחד ממנה פחד מוות", סיפרה בתיה קטר, תושבת העיר שעורבה בפרשה בתקווה שהיכרותה עם גורמים עירוניים תסייע במתן פתרון הולם לאחים ולצרכים שלהם. "לפי מה שהוא סיפר, היא איימה עליו, טענה שלא נתן את התרופות לאח שלו והיא תדאג לשלוח אליו אנשים שיטפלו בו כמו שצריך".
ישראל החל להתנהג כמו אדם אחוז פחד. "ראינו שהמצב שלו חמור", סיפרה אטדגי, "הוא נעלם לכמה ימים, היה בעמדה צבאית, אחר כך חזר, הסתגר בדירה ולא נתן לאיש להיכנס לשם. כיבה את האור שאף אחד לא יראה אותו. הוא אפילו שבר את כרטיס ה'סים' של הטלפון שלו, כדי שהיא לא תתקשר אליו ולא תאיים עליו".
קטר טרחה במהלך ימי הפסח להביא לשניים מזון מבושל שהכינה. השכנים נכנסו מדי פעם לראות מה שלומם אבל הפחד של ישראל והמעשים שעשה הדאיגו אותם. הם פנו למשטרה בבקשה לנסות לפעול למנוע מישראל לעשות משהו קיצוני. אטדגי שלחה מכתב נזעם לראש העיר, ובו פירטה את מה שעובר על האחים וביקשה את התערבותו.
כשקלימו חזר הביתה לאחר הצנתור, התייצב אחיו ישראל בלשכת ראש העיר כדי לבקש ממנו סיוע בטענה שלשמעון אין לאן לחזור בגלל מצבה של הדירה שבה הוא חי והטיפול הלקוי בו. עובדי הלשכה חיברו אותו למנהל אגף הרווחה, אך לשווא.
"אפשר היה למנוע את זה"
השכנים פנו גם הם לבכירים באגף הרווחה וניסו למנוע בעצמם מישראל לעשות מעשה נמהר. ישראל החליט. הוא לקח טוש כחול, כתב על הקיר שמעל מיטתו "טרגדיה אישית", הדגיש את רצונו שיקראו לו אחמד כי "ערבים מקבלים בארץ יחס יותר טוב", וביום שני בבוקר התיישב על החלון בחדר הביטחון, שם ראה אותו אירזייב כשיצא לעשות לעצמו מניקור. "הוא לא התאבד", התמרמרה בתיה קטר. "הוא נדחף אל מותו". השטף העוקצני-דוקרני של אטדגי וחברותיה מתגבר. "הם גרמו לו לעשות את זה. אפשר היה למנוע ממנו לעשות את זה".
עכשיו בעירייה בודקים בדיעבד אם אפשר היה לעשות מעשה כדי להציל אותו. ראש העיר דוד בוסקילה ביקש מהיועץ המשפטי לבדוק את האירועים טרם מותו של פינטו ואת תפקודם והתנהלותם של הגורמים שטיפלו בו. אם תימצא חריגה באופן שבו טיפלו בפינטו, ימוצה עמם הדין. בינתיים מנסים השכנים של קלימו להסביר לו מה קרה לאח שלו. הוא, כך נראה, לא ממש מבין. אולי בגלל זה יותר קל לו.
מעומתת שפר, המטפלת בשמעון פינטו, נמסר בתגובה: "על פי בקשתם של שירותי הרווחה העירוניים בעיר שדרות, מינה כבוד בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אפוטרופוס למר פינטו, המוכר על ידי הגורמים המטפלים השונים כולל שירותי הרווחה, בריאות הנפש וכו'. במהלך התקופה בה משמשת עמותת שפר כאפוטרופוס לשמעון, היא פעלה לצורך מיצוי זכויותיו השונות וביניהן פניות לשירותי הרווחה לקבלת טיפול וסיוע, המוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת שירותים מיוחדים בשל מצבו וכדומה. 'בחישתם' של גורמים כאלו ואחרים בענייניו של החסוי אינה מסייעת לו".