חביבה רייק-שקלרסקי נושאת בשמה מורשת קרב מחייבת, לאחר שנקראה על שם דודתה, חביבה רייק, צנחנית הפלמ"ח שצנחה באירופה בשנת 1944 כדי לסייע ליהודים והוצאה להורג על ידי הגרמנים. היום (שני) תדליק רייק-שקלרסקי משואה בעצרת הנועלת את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה שתיערך בקיבוץ יד מרדכי לזכר דודתה.
רייק-שקלרסקי נולדה בדיוק שנה לאחר הוצאתה להורג של דודתה על ידי הגרמנים. עם היוולדה קיבלה את שם דודתה. "המפגש של אדם כמוני, עם שמו, הוא תמיד באמצעות פגישה אקראית עם זרים", מסבירה רייק-שקלרסקי. "כשזר פוגש בשם מוכר, הוא מופתע ורוצה לדעת את מהות הקרבה שלי לדמות המוכרת. החיים עם שם כזה הם הזדמנות להזכיר ולספר כמה שיותר על דודתי, שהורישה לי את שמה".
רייק-שקלרסקי עבדה ביחידה ללימודי חוץ בטכניון שבחיפה, עיר מגוריה, והיום היא פנסיונרית. "הצעירים היום כבר לא ממש מזהים את השם של דודתי, וגם כשאני מסבירה זה לא נראה כמצלצל מוכר", אומרת רייק-שקלרסקי, "אבל לשמחתי יש הממשיכים את המורשת בצורה נגישה גם להם באמצעות הצגות ילדים, הצגות לנוער שמעבירות את הסיפור ואת המסר של הפעילות של דודתי וחבריה".
חביבה רייק מהווה עד היום דמות מופת בסיפורי מורשת קרב: הצנחנית נולדה בסלובקיה וגדלה בעיר באנסקה ביסטריצה, שם, בגיל 15, הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בדצמבר 1939 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ מענית, ובשנת 1942 התגייסה לפלמ"ח. במהלך מלחמת העולם השנייה נהגו הבריטים לגייס צנחנים מקרב היישוב היהודי כדי שיסייעו להם. רייק הייתה חברה בקבוצה של 37 צנחנים, שכללה גם את חנה סנש.
בפעולתה האחרונה, לפני שנתפסה, הוצנחה רייק יחד עם שלושה צנחנים ארצישראליים בסלובקיה, שם סייעו ליהודים שנמלטו ממקומות שונים, ובהם גם פרטיזנים וחיילי צבא סלובקי שמרדו בשלטון הפרו-נאצי. בנובמבר 1944 נתפסה רייק על ידי הגרמנים והוצאה להורג. בשנת 1952 הועלו עצמותיה לקבורה בישראל.
"במשך חודשים אחרי הרצח לא ידעו במשפחה ובארץ מה עלה בגורלה של דודתי", מספרת רייק-שקלרסקי. "ידיעות ראשונות על האסון הגיעו בסוף המלחמה, וההחלטה לקרוא לי על שמה עיצבה את חיי". לדבריה, "בבית התמקדו באבדן של חביבה, באכזבה הקשה שלא הצליחה להימלט, ומנגד היו דיבורים יומיומיים על הגבורה, על הצורך להגשים, להתנדב, להקריב ולהתמסר. זה היה המצב בכל החברה הקיבוצית, וגם יוצאי סולובקיה מחוץ לקיבוץ אימצו אותי, או את שמי, כנר זיכרון".
בגיל שבע, השתתפה רייק-שקלרסקי עם אביה במסע להעלאת עצמותיה של דודתה לקבורה בהר הרצל. "אני זוכרת את המסע שעשינו במשאית עם הארון כשהובלנו אותה לקבורה ממענית להר הרצל", משחזרת רייק-שקלרסקי. "זה היה מסע בלתי נשכח כשהמוני אנשים חיכו בצמתים ובדרך, ועל כן הוא נמשך שעות, כשמדי פעם עצרנו להספדים". במהלך השנים השתתפה רייק-שקלרסקי עם אחיה, מיכאל רייק, בכל האזכרות בהר הרצל, בקיבוצים, ובגבעת חביבה ובלהבות חביבה, הנקראים על שם דודתה.