עוד חמש תגליות מדהימות על חיות

בסקירה קודמת של תגליות מדהימות על חיות, דיווחנו כי קופים ממין מקוק רזוס התגלו כנטולי חוש קצב. כעת מתברר שישנו בעל חיים אחר שדווקא כדאי לכם להזמין למסיבת הריקודים שלכם - אריה ים, וליתר דיוק, נקבת אריה ים ושמה רונאן, שחיה במעבדה הימית באוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז. במאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Comparative Psychology, מתארים חוקרי המעבדה כיצד הצליחו לאמן את רונאן להניע את ראשה לפי הקצב. הם אף השמיעו לה כמה שירים קצביים (ובהם גם שיר של הבקסטריט בויז), ורונאן הצליחה להתאים את תנועותיה למקצב ששמעה. שמירת קצב תועדה בעבר רק בכמה מיני ציפורים ורונאן היא היונק הראשון, חוץ מהאדם כמובן, שמפגין יכולת זו. החוקרים מציינים כי ממצאיהם סותרים את הסברה שזיהוי קצב קשור ליכולת לחקות צלילים, ומוסיפים כי ייתכן שהתופעה נפוצה בעולם החי הרבה יותר ממה שידוע לנו.

בפעם הבאה שיתחשק לכם להביך את עצמכם ולומר "מיאו, קרב חתולות!" על ויכוח לגיטימי בין שתי נשים, אולי כדאי שתשקלו מחדש את המטאפורה החייתית - וזאת על סמך המחקר הבא. חוקרת בריטית צילמה בווידאו חמישה זכרים ו-17 נקבות בגן חיות באנגליה ובדקה באילו מחוות משתמשים השימפנזים במפגשים עם בני מינם ועם בני המין השני. המחוות פוענחו בהתאם לממצאים של מחקרים קודמים בתחום. היא גילתה כי הנקבות השתמשו ביותר מחוות אגרסיביות זו כלפי זו, אך כשתקשרו עם זכרים הן השתמשו ביותר מחוות של ברכה וכניעה. הזכרים נהגו בצורה דומה עם זכרים אחרים ועם נקבות. החוקרת מעריכה כי ההבדלים נובעים מהלחצים החברתיים השונים שמופעלים על זכרים ועל נקבות בקבוצת השימפנזים. כך לדוגמה, בעוד תקשורת חיובית חשובה לשמירה על ההיררכיה הפשוטה והנוקשה בקרב הזכרים, בין הנקבות אין מדרג סדור כל כך והן נזקקות למחוות שליליות כדי לאשש את מעמדן. כמו כן, היא סבורה שנקבות צריכות להתחנף לזכרים כדי שלא יכו אותן. המחקר התפרסם בכתב העת American Journal of Primatology.

זה אלפי שנים שהאדם מבסס את המפלצות החביבות עליו על דמותו המסתורית של הדיונון הענק, בין היתר בשל היותו חמקן לא קטן: היצור הימי הנפילי - שאורכו מגיע לכ-18 מטרים - נצפה בסביבתו הטבעית רק ב-2004 וצולם בווידאו באיכות גבוהה רק בשנה שעברה. כדי ללמוד עוד על הדיונון הענק, בחן צוות חוקרים בינלאומי את הדי-אן-אי המיטוכונדרי של 43 דיונונים מכל רחבי העולם; רובם נמצאו מתים וחלקם נתפסו בטעות על ידי דייגים. הם גילו כי המטען הגנטי של כל הדיונונים כמעט זהה, אף שהם באו ממקומות שונים ומרוחקים זה מזה. למעשה, התברר כי השונות הגנטית של הדיונונים היא מהנמוכות ביותר בקרב בעלי החיים הימיים. הממצאים, שהתפרסמו בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, מאשרים שאכן ישנו רק מין אחד של דיונון ענק אך גם חושפים את העובדה שבשלב כלשהו בעבר הלא כל-כך רחוק, הצטמצמה מאוד אוכלוסיית הדיונונים הענקים, מסיבה לא ידועה.

האם אצבעות הרגליים של השממית יוכלו לסייע בפיתוח פלסטר עמיד במים? מחקרים רבים הוקדשו ליכולת ההיצמדות המופלאה של הרגליים החמודות שמאפשרות לשממיות לרוץ בול מתחת לתקרה שלכם. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences מתמקד באופן שבו שממיות פוסעות בלי להחליק על משטחים רטובים, כמו עלים שנקוו עליהם טיפות מים. חוקרים אמריקאים התקינו רתמות על גבן של שממיות והניחו אותן על ארבע משטחים רטובים העשויים מחומרים שנבדלים זה מזה במידה שבה הם דוחים מים. ואז הם משכו ברתמה והכשילו את השממית. הם גילו כי השממיות התקשו להיצמד למשטחים שנרטבים בקלות, כמו זכוכית, אך הצליחו להיצמד בבטחה למשטחים פלסטיים. במקרה של המשטחים הפלסטיים, נוצרו בין האצבעות של השממית למשטח כיסי אוויר קטנים. כעת, אומרים החוקרים, הדבר המובן מאליו יהיה ללמוד מהשממית מה צריך לעשות כדי לפתח סרט דביק שיהיה יעיל גם כשהוא רטוב.

לראשונה, תועדו זכרים שאינו בני אדם, המעניקים מין אורלי לנקבות כחלק ממשחק מקדים. חוקרים הודים שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת PLOS ONE תיעדו 57 הזדווגויות בין עטלפי פירות במושבה שמונה כ-420 פרטים. המפגש המיני, כפי שמתארים אותו החוקרים, נפתח בכך שהזכר מלקק את איבר מינו ואחר כך ניגש לאחת הנקבות. הנקבה, בתגובה, מתרחקת ממנו, והזכר דולק בעקבותיה. כשהיא נעצרת, פוצח הזכר בסשן של ליקוק איבר המין שלה, שנמשך בממוצע 50 שניות. ברוב המקרים, לאחר המין האורלי באה הזדווגות, ולאחריה – עוד ליקוקים. החוקרים מצאו קשר בין משך העינוג האורלי, למשך ההזדווגות, והם משערים שמדובר באסטרטגיה שנועדה לקדם את סיכויי הזכר להפרות את הנקבה.

לקריאה נוספת:
שמונה תגליות מדהימות על חיות
חמש תגליות מדהימות על חיות קדומות
חמש תגליות מדהימות על כדור הארץ