כתביו המדעיים של צ'ארלס דרווין, ובראשם הספר פורץ הדרך "מוצא המינים" שפורסם לפני יותר מ-150 שנה, שינו את העולם, ונותרו שנויים במחלוקת עד היום בעיקר על רקע התנגשותם עם רבות מן האמונות הדתיות. 1,200 מכתבים אישיים שכתב המדען הבריטי הנודע לחברו הטוב, ג'וזף דלטון הוקר, הועלו בשבוע שעבר לרשת האינטרנט, והם מספקים הצצה אל יחסו ההומוריסטי במקצת כלפי התגליות המרעישות שלו עצמו, בשעה שעדיין גיבש אותן. "כאשר אלומות האור האחרונות נשפכות", כתב לחברו ב-1844, 15 שנה לפני שפרסם את ספרו הידוע, "אני כמעט משוכנע (ההפך למדי מהדעה עמה התחלתי) שהזנים אינם (זה מרגיש כמו להתוודות על רצח) בלתי ניתנים לשינוי".
לקריאת המכתבים המלאים של דרווין
ספריית אוניברסיטת קיימברידג' מחזיקה ברשותה 9,000 מכתבים מתוך 15,000 מכתבים שדרווין כתב וקיבל במהלך חייו. השבוע היא פרסמה בספרייה הדיגיטלית שלה 1,200 מתוכם, ביותר מ-5,000 עמודים סרוקים בכתב ידו של החוקר פורץ הדרך. 1,200 המכתבים שפורסמו הם אלה שנשלחו להוקר, שהיה גם הוא מדען.
הוקר, שבערוב ימיו ניהל את גני קיו המלכותיים בלונדון, הכיר את דרווין כאשר שניהם היו מדענים צעירים שעסקו בבוטניקה. בעוד הוא המשיך בחקר הבוטני, דרווין התפתח לכיוון שונה ולמעשה הגה את תורת האבולוציה והברירה הטבעית. לאחר שדרווין שב ממסעו לאיי גלפגוס בדרום אמריקה, שהיווה את הבסיס להתפתחות תורת האבולוציה, היה זה הוקר שעזר לו למיין את אוסף הצמחים שהביא עמו. הוא אף קרא את טיוטת "מוצא המינים" והוסיף לה הערות עבור דרווין, שאת חלקן ניתן לקרוא בהתכתבות בין השניים.
ההתכתבות בין דרווין להוקר מושכת עניין רב גם משום שהיא התקיימה בתקופה בה ערך דרווין כמה ממחקריו המשמעותיים, אך בעיקר משום שהיא חושפת את הידידות האינטימית בין השניים. 300 מתוך המכתבים האלו מתפרסמים כעת לראשונה, והם מגוללים את ארבעים השנים האחרונות בחייו של דרווין, כמו גם תיעוד כמעט יומיומי של הניסויים שערך. במכתבים נחשפים גם מאמציו של דרווין להביא בקרב הקהילה המדעית לצמצום בניתוחי בעלי חיים בעודם בחיים.
שני המדענים חלקו רגעים משפחתיים קשים ומשמחים כאחד. הוקר שיתף את דרווין באבלו כאשר אשתו הראשונה הלכה לעולמה, וכן שיתף אותו בהיכרותו עם אשתו השנייה. דרווין מצידו, כתב להוקר ארוכות על צערו לאחר מותה של כלתו איימי בת ה-26, אשתו של בנו פרנסיס, בעת שילדה את בנם. "לאיימי המסכנה היו עוויתות קשות עקב פעולה לא נכונה של הכליות, ולאחר מכן היא שקעה לעילפון שממנו לא התאוששה", סיפר. "זה מנחם אותי שהיא מתה בלי לסבול ובלי לדעת שהיא נפרדת מבעלה האהוב לנצח. זאת הייתה מכה מרה ביותר לכולנו".
"אני יודע שתסלח לי על שאני שופך בפניך את יגוני"
הרגישות והאנושיות העולות מן המכתבים מגלות טפח פחות מוכר באישיותו של דרווין, שמבחינות רבות התאים לתדמית המדען המחושב. לפני שהחליט ב-1839 להינשא לבת דודתו אמה וודג'ווד, למשל, ערך טבלת שיקולים ובה שני טורים: להינשא, ולא להינשא. המכתבים מגלים שלמרות הפתיחה הלא רומנטית במיוחד של חיי הנישואין שלו, דרווין היה איש משפחה נאמן וחם. "מעולם לא ראיתי מישהו סובל כל כך כמו פרנק המסכן", כתב להוקר על דאגתו לבנו, שהלך בעקבותיו של אביו והיה גם הוא מדען.
"הוא נסע לצפון וויילס כדי לקבור את גופתה של איימי בחצר כנסייה קטנה בין ההרים. שמחתי כשהוא אמר לי שהוא נחוש להפעיל את עצמו ולעבוד מדי יום. כמה זמן הוא יהיה מסוגל לעמוד בהחלטה נבונה זו? זאת אינני יודע". למרות הקרבה בין השניים, דרווין התנצל בפני הוקר: "חברי הטוב והוותיק, אני יודע שתסלח לי על שאני שופך בפניך את יגוני".
הוקר מצדו השיב לחברו: "דרווין היקר שלי, איני יכול לתאר לך כמה אני מצטער בשביל פרנק, גברת דרווין ובשבילך. נדמה שזה פותח את הפצעים של האובדן האישי והקרוב מדי שלי עצמי, ומדכא אותי לחלוטין. פרנק המסכן, לבי מדמם בשבילו: הם היו כה מאושרים והיא הייתה כה נאהבת כמה קינאתי בהם רק לפני מספר חודשים".