החופש נגמר על כביש 31. העולים עליו מסכנים את עצמם, ואם לצד ההיגיון נוהג איתם גורם נוסף כמו מצב נפשי עצבני, עייף או מעורער בצורה אחרת, הם מסכנים גם את אלה שנמצאים בסביבתם. קטעים רבים בכביש, בחלק שבין צומת שוקת לערד, כל כך מסוכנים, עד שאפילו נהיגה תמימה וזהירה בהם עלולה להתברר כהתאבדות. האחריות לכך מוטלת באופן ישיר על החברה הלאומית לכבישים (באיזה שם שהיא תבחר לקרוא לעצמה) ועל משרד התחבורה, שהחליטו להרחיב את הכביש לשני מסלולים. משרד התחבורה מימן שלטי ענק עם תמונות של השר הממונה ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו. בעקבות ביקורת שהוטחה בהם על כך, כוסו השלטים בבד ירוק באופן רשלני ביותר. מי שעשה זאת חשב כנראה שמדובר בשלטים בכביש עירוני שבו לרוחות אין כמעט השפעה. הכיסוי הועף והאחראים למחדל הקטלני הזה גלויים לכל עין.
עוד בטרם נמצאו פתרונות תחבורתיים לנוסעים בכביש, מיהרו שלוחי משרד התחבורה ליצור סיכונים שכבר גבו חיי אדם. הפעולה העיקרית הייתה לחסום את האפשרות לצאת לשולי הדרך בחומה נייחת נמוכה לאורך קטעים רבים. התוצאה: חוסר יכולת לברוח לשוליים ולצדי הכביש, אפילו אם רואים סכנה בדמות נהג חסר אחריות שמבצע עקיפה בנתיב הנגדי. התוצאה המשנית: עיכוב משמעותי ומיותר במהירות הנסיעה, בשל עומס מכוניות כבדות וכלי רכב איטיים. כך הופכת נסיעה שאמורה להימשך 35 דקות לסיוט ארוך ומסוכן, שעלול לארוך גם שעה.
סיכונים נוספים הקיימים בציר התנועה נובעים מהפעילות בשוליו, שם מבצעים כלי עבודה כבדים יישור והכשרת שטחים לסלילת הציר העתידי ולעתים חודרים לתוך הכביש עצמו. אלה מתווספים לסכנות הקיימות ממילא היותו של הכביש צר וכולל עיקולים נטולי שוליים וכניסה בלתי אחראית של כלי רכב משני צדדיו. בלילה, בהיעדר תאורה מסודרת לאורכו, הנסיעה בכביש מסוכנת אף יותר. בימים שבהם עומס התנועה גדל בשל מטיילים הנוסעים בו, בעיקר בסופי שבוע ובימי חג, הסיכונים בציר התנועה גדלים ותחת כנפיהם נכנסים עוד ועוד נהגים, בהם רבים שאינם מכירים את הכביש ואת עומסי תנועה הללו ואינם יודעים כיצד לנהוג במצבי סיכון.
חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בהיותו שר החוץ ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו, הגיע לטקס הנחת אבן הפינה לעבודות שדרוג הכביש. הוא היה אורחה של טלי פולסקוב, ראשת העירייה בערד. הבטחת הממשלה לציר תנועה נוח נשמעה בדבריו היטב לכל אוזן. אלא שההבטחה הזאת מתמסמסת בדם קורבנות התאונות בכביש. בתאונות המתרחשות בו, אשם תמיד הגורם האנושי. זהו אחד המקרים הבודדים שבו ניתן להצביע בבירור על כך שהגורם האנושי הוא שהחל לבצע את הרחבת הכביש מבלי לתת פתרונות לנהגים. השכל במקרה הזה לא מגיע גם אחרי המאורע, כי למרות מה שהתרחש בציר מאז תחילת העבודות עליו, הוא ממשיך לסכן נהגים ולגבות מחיר דמים.
הפתרון הוא פשוט: משרד התחבורה, אם אינו מעוניין שקולר האחריות הכבדה לגורלם של הנוסעים בכביש 31 ייתלה על צווארו, חייב להנחות את החברה הלאומית לדרכים לעצור את העבודות מיד, לסלק את כל חומות המגן המסכנות עוד יותר את עובריו, לצבוע מחדש את הפסים הלבנים כפי שהיה טרם הפיכתם לכתומים רצופים ולתכנן נתיב חדש לחלוטין, נתיב שאולי עובר סמוך לתוואי הקיים, אך לא מפריע לנסיעה בו. אחרת, יהפכו שמות נפגעי התאונות עד סיומו לכותרת הדמים של מחיר השדרוג. האצבע המאשימה ובצדק תכוון כלפי משרד התחבורה והחברה הלאומית לדרכים.
המוביל הדרומי טורים אחרונים:
אם אין קמח אין קניידלעך
טמגוצ'י בקריית גת
הזכות לחיים בביטחון, גם אם אתה בדואי