סירחון הגומי, האש והעשן הדמיעו את כל מי שהיה בסביבת ריכוזי צמיגים בעת שהובערו ליד מפעלי טקסטיל שנסגרו. זה קרה למשל ב"אומן" באופקים ב-1995; זה קרה ב"פולגת" בקריית גת ב-2008; זה קרה שוב ב"כיתן" בדימונה ב-2012 - ובמקומות אחרים. המרכיבים שלחצו על בלוטות הדמעות שחררו כמויות גדולות מהן - שהיו אצורות ועצורות באופן מלאכותי בחלק שמפריד בין המוח, מרכז ההיגיון, לבין הפנים שהן הראי של הרגשות.
כתובות על הקיר נותרו רק כדי להשמיע צחוק מהדהד אחרי אחרון העובדים המסורים, שנעל את הדלת והפקיד את מפתחות המפעלים בידי כונס הנכסים או איש אבטחה. האנשים ממשיכים ללבוש בגדים, שמיוצרים עתה במקומות בהם זול לייצר. אנשים ימשיכו להשתמש במוצרים המכילים שבבי מחשב בצורות שונות, שמיוצרים עתה בישראל אבל מרחפים עליהם שני איומים שתוצאתן אחת: סגירת מפעלים. האיום הראשון הוא עלות המוצר, שהנגזרת שלו היא העברת מפעלים מזרחה, לאתרים בהם כוח העבודה זול. האיום השני הוא צמצום משמעותי של הצורך במוצרים, לנוכח עלייתן של טכנולוגיות חדישות, מתקדמות יותר, יעילות יותר, זולות יותר. עכשיו על הפרק: מפעל מייקרון בקריית גת.
"הממשלה תעשה הכול"
מייקרון התפתח בעצם כישות עצמאית מתשלובת "אינטל". שני המפעלים נמצאים זה ליד זה על שטח אדמה רחב באזור התעשייה המזרחי של העיר. נכנסים אליהם היא מאותו השער. החברה עצמה נוסדה ב-1978 והמפעל בקריית גת הוקם 21 שנים מאוחר יותר. עיקר עיסוקו הוא בייצור פתרונות על בסיס טכנולוגית "מוליכות למחצה" של זכרונות, למכשירים סלולריים, למחשבים ולמוצרים ותעשיות היקפיות. יש בו 1,800 עובדים והוא הוקם בהשקעה של 2.4 מיליארד דולר.
בתוך כשנתיים, צפוי שוק המוצרים המיוצרים במפעל הזה להצטמצם באופן משמעותי. בחברה ערכו פעול "חיזוי פני עתיד" והחליטו להפסיק את הפעילות בישראל. החלטה כזאת גוררת באופן מיידי גל רחב של פעולות תגובה. הנהלת המפעל מקיימת כבר מגעים עם קונים אפשריים, לצד הצגה של תחילת ייצור מוצרים חליפיים. "אנחנו נמצאים במגעים עם מספר קונים, שחלקם כבר חתם על הסכם סודיות כדי להמשיך את הפעילות מולו", מספר המנכ"ל יונתן ונד. "במקביל, אנחנו בוחנים אפשרות להיכנס לשוק מוצרי ה'אנלוג' - שוק של 50 מיליארד דולר בשנה, שמתפתח כל הזמן. הטכנולוגיה שלנו מאוד מתקדמת עבורו. הצענו את זה ל'מייקרון' העולמית. אמרו לנו שם, שבמסגרת פעילותה של חברה אחרת במקום, הם יהיו מוכנים לשקול זאת. אבל הם לא יזוזו לייצור משהו שאינו בתחום מוצרי הליבה שלהם".
ראש העיר קריית גת, אבירם דרעי, הביע תקווה שהמפעל לא ייסגר והציג אותו כחלק חשוב מאוד בפיתוח העיר. אמירה מקבילה ודומה נשמעה גם מפי אנשי התאחדות התעשיינים, שהגיעו בשבוע שעבר ביחד עם הנהלת המפעל, ראש העיר ושר התעשיה, המסחר והתעסוקה למפעל, כדי לבחון דרכים למציאת פתרונות לבעיה שנראית באופק.
השר שלום שמחון דיבר בשם הרציפות השלטונית והבטיח שהממשלה, כל ממשלה בישראל, תעשה הכול בכדי שהמפעל לא ייסגר. הוא לא ידע להשיב, מטבע הדברים, על סוגיות הקשורות בהיקפי סיוע, אך הצביע על קו פעולה מתמשך: "הממשלה לא תיתן ידה לכך שישראל תהפוך לחצר האחורית של תעשיית ההיי-טק". הוזכר לו, לשמחון, שגם בתחומים אחרים, כמו הטקסטיל, הפכה ישראל ממעצמת-על לאימפריה מתפוררת - אולם הוא התעקש: "אנחנו לא נמצאים במצב שבו קריית גת תסמל את נפילת תעשיות ההיי-טק. "אני מציע לא לזרוע פאניקה - ובמקביל, לא להירדם בשמירה".
מחפשים קונה
קשה להבין מכוח איזו סמכות נאמרו דבריו של שמחון. בניגוד למוצרי המגזר החקלאי, תעשיות עתירות ידע - כמו אחיותיהן עתירות ידי הפועלים הפשוטים - קמות ונופלות בלי רגשנות יתר. רק לפי צרכי שוק. אם יש צורך - הן חיות; אם אין - הן מתות. כמו טמגוצ'י. היטיב להגדיר זאת המנכ"ל ונד, בתום השיחה עם השר: "אם בחודשים הקרובים לא יימצא קונה ותיסגר עסקה, יועברו הציוד והטכנולוגיות למפעל במקום אחר".
מספרם של אלו שיאבדו את מקום עבודתם במפעל עצמו הוא גדול. כחמישית מהם הם תושבי קריית גת, וכ-70% הם תושבי הדרום. לצדם, תקטן פרנסתם של עוד כ-2,000 איש המתפרנסים מהספקת מוצרים ושירותים למפעל. יש ביניהם בוודאי כאלו שימצאו עצמם מהר מאוד בתעשיות מקבילות או בתעסוקה בתחום דומה.
קשה, עם זאת, לראות את התופעה של סגירת מפעלים חוזרת שוב על עצמה ללא ניסיון למנוע אותה. הקמת מפעל בעלות כל כך גבוהה נעשית תמיד בסיוע ממשלתי. מבלי להתייחס לכך שהנימוקים לקבלת הסיוע נשענים בחלקם על מה שקרוי "בועה מתנפחת", חייבים מענקי הסיוע להתקבל כנגד התניה מפורשת שעיקרה רציפות פעולה לתקופה ארוכה. כמה ארוכה? עד שלפחות העובד הראשון שנכנס למפעל יוכל לצאת ממנו עם הסדר שיבטיח את חייו למשך שארית שנותיו.