מי שחושש ממיעוט משתתפים בהלווייתו - דבר שעשוי להעיד על חוסר-פופולריות מסוים - יכול להיות רגוע. חברה צעירה מספקת בימים אלה פתרון אפשרי לבעיה, ומאפשרת לנוטים למות להתרכז במחשבות אחרות כשהם מרגישים שבא קצם עליהם.
ה"טלגרף" הבריטי סיפר השבוע את סיפורה של החברה Rent-a-Mourner ("שכור לך אבל"), המציעה מקוננים בשכר למי שרוצה לוודא שטקס האשכבה שלו יהיה מלא מפה לפה. החברה, שמושבה במחוז אסקס שבמערב אנגליה, מבקשת, לדברי מנהליה, לייבא מסורת סינית עתיקה, שכללה נשים בוכיות שפקדו הלוויות של זרים. התרגום המודרני למסורת העתיקה, כך נדמה, מנסה להרוויח מחרדתם של הגוססים ומהחשש הקלאסי הטורד את מחשבתם של אנשים מסוימים: מה יגידו עליי במותי.
החברה מספקת "אבלים" במחיר של 45 לירות סטרלינג לשעתיים (כ-250 שקלים). לפני הגעתם לטקס ההלוויה או לשריפת הגופה, מקבלים האבלים המקצועיים תדרוך על חייו של המנוח, כדי שיוכלו לשוחח שיחה קצרה עם האורחים בהלוויה ועם שאר הנוכחים במקום. "אנו מספקים אנשי צוות מקצועיים, מנומסים ולבושים היטב", מצהיר אתר האינטרנט של החברה, המעוצב במינימליות ומעוטר בעץ בונסאי.
מזמיני השירות גוססים או בריאים עם ראייה לטווח ארוך - מכתיבים לחברה את סיפור חייהם, כפי שירצו שהאבלים המקצועיים יספרו אותו באוזני המוזמנים האמיתיים לטקס האשכבה. מנכ"ל החברה, איאן רוברטסון, אמר ל"טלגרף" כי באפשרותו להשכיר 20 אבלים, אך הבהיר כי לא מדובר בשחקנים מקצועיים, אלא בקבוצת ידידים שהתגבשה עם הקמת החברה.
רוברטסון הקים את החברה בחודש ינואר 2012, וקיבל לדבריו כבר 52 הזמנות. הוא אמר שהשירות הפך לפופולרי למדי והוא נאלץ לדחות עשרות הזמנות מפני שלא עמד בעומס או בגלל שטקסי האשכבה היו רחוקים מדי. הוא סיפר שאנשי הצוות יכולים לדמוע קלות, אך הם אינם נדרשים להתייפח בדרמטיות לזכר המנוח שלא הכירו מעולם: תפקידם הוא בעיקר "לנפח" את מספר הנוכחים בטקסי האשכבה.
וכדאי שגם הכומר יהיה מחובר לפייסבוק
הפרסום ב"טלגרף" על שירותי השכרת המקוננים עורר תגובות נוגות למדי. בעל הטור גריים ארצ'ר כתב באותו עיתון: "זולת הבדיחות מדובר באמת עצובה, שכן יותר מדי אנשים מתים לבד; לא ברגע המוות, אלא לבד בשנים שקדמו לו".
ארצ'ר הזכיר בטורו את ג'יימס מקונל, לוחם בצי הבריטי שמת ערירי לפני כחודשיים בגיל 70. מקונל הלך לעולמו בבית אבות בדרום אנגליה, ועובדי המקום חששו שאיש מלבדם לא יגיע להלוויה. בעקבות הודעה שפרסם בפייסבוק הכומר המקומי, הגיעו 200 זרים לטקס האשכבה, בו ניגנה תזמורת צבאית. "אולי היה עדיף שיבקרו את מקונל בזמן שעוד היה בחיים", כתב ארצ'ר, "אך יתכן שהיוזמה (חברת השכרת המקוננים) היא גרסה בתשלום של מה שעשה אותו כומר".
אלכסנדר לוסי-סמית, כומר בריטי ומומחה לתיאולוגיה מוסרית, כתב ב"קתוליק הראלד" כי מדובר בסממן לשבר בחברה: "מאחורי כל זה יש משהו עצוב. אם אנשים שוכרים אבלים בימים האלה - או פסבדו-אבלים כמו שעדיף לכנותם - אין זה סימן לקרע חברתי ומשפחתי? בעבר, לכל המתים הובטחה נוכחות נאה בהלוויותיהם; קרוביהם היו באים לטקס וכך נאספו כחמישים או כשישים בני-אדם, ובמעמד הפועלים כל השכנים היו מתפקדים גם הם; אם כיום אנו נאלצים לשלם לאנשים לבוא להלוויות, הדבר עשוי לאותת כי קשרי המשפחה אינם מונחים במקומם כבעבר, וכך גם קשרי הקהילה".