אמא, למה סבא רצח את סבתא?

החודש אירעו שני מקרי רצח מזעזעים בקרב קשישים, בנתניה ובירושלים, המצטרפים לשלושה מקרי רצח דומים נוספים שאירעו מתחילת השנה. אבל כשמדובר בקשישים, מי יכול לדמיין לעצמו את סבא מרים יד על סבתא? האם מישהו יכול לדמיין ויכוח סוער בין סבא לסבתא שבסופו סבא בידיים רועדות רוצח את אשתו? קשה להאמין שיכולה להיות אלימות בין זוג קשישים, מעטים מאיתנו ראו את סבא צועק על סבתא. הרי דמות הסבא שבדמיון היא של אדם טוב לב, מעניק וסבלן, אדם שעבר הכול, דמות לחיקוי. מי רוצה לחשוב על סבא צועק, מקלל, על מריבות בין סבא לסבתא.

כשמדובר בקשישים, הנטייה היא להקל ראש. הרי זה אדם שנעזר במקל הליכה, זקוק לתרופות ונעזר על ידי מטפל או מטפלת. האם הוא מאיים? אדם שמתקשה לראות, שגופו חלש, נזק גדול לא יהיה כאן. ולא רק האנשים שמסביבו מקלים ראש, גם הקשישים עצמם, הרי 30 שנה הם חיים כך, ממריבה למריבה, אז אם כל כך הרבה שנים לא קרה כלום שום דבר לא יקרה גם עכשיו. וגם אם יקרה משהו, למה להתלונן? או לפנות לעזרה, אנחנו ככה 50 שנה, זה בטוח יעבור.

אבל לא, טעות לחשוב כך. על פי נתוני משרד הרווחה, ב-2011 טופלו 573 בתי אב של קשישים במרכזים לטיפול באלימות. טופלו 500 נשים (6% מסך המטופלות) ו-169 גברים. באותה השנה פעלו 13 קבוצות טיפוליות לנשים קשישות שסובלות מאלימות מצד בעליהן.

סבל של מריבת קשישים הוא כסבלם כל בני זוג במריבה, ולפעמים אף יותר. שנים של משקעים, שנים של מריבות שהצטברו, מטענים שיכולים לדרדר כל ויכוח לזירת קרב מרה. חייהם של קשישים מצטמצמים לעתים קרובות לבין קירות הבית, והמריבות מהדהדות בין הקירות ביתר עוצמה. ובגיל הזה, היחלשות הגוף מאיימת להפוך כל מריבה לאסון. ויכוחים קולניים על רכוש, על המרחב הפרטי בבית, על חסכונות, עלולות להפוך למריבת דמים.

לפעמים המצב הוא חדש, לא מוכר. נסיבות החיים, הזקנה, הפסקת עבודה ובדידות והמצב הבריאותי, אלה מעוררים רגשות מבהילים, זרים, ולא ברור איך להתמודד איתם, רגשות שמתפרצים החוצה. גם אז, אין לזלזל ולהגיד, עברנו כל כך הרבה בחיים - נעבור גם את זה. צעקות והתפרצויות לא נעלמים בלי עזרה, ורגשות קשים עד כדי עוינות לא מתפרקים באוויר סתם כך.

יש נורות אזהרה שכדאי לקרובי המשפחה לשים אליהן לב: כאשר בני הזוג מחרימים זה את זה תקופות ארוכות אסור להתעלם ולהתייחס לזה כאל עוד סכסוך. אמנם הם לא פוגעים ומשפילים זה את זה מול הילדים או הנכדים, אך לעתים ויכוח סוער שחורג מגבולות הרגיל צריך להדליק נורה אדומה. במקרים קיצוניים נשמעים בחלל הבית איומים, שמלווים אמירות יאוש סופניות ולפעמים אובדניות.

עוד סימנים שחשוב לשים אליהם לב - כאשר מערכת היחסים הופכת לרודפנית ונקמנית; כאשר מדובר בסכסוך מר על רכוש משותף; כאשר נראה שהעוינות השתלטה על החיים יחד ואין מקום לזכרונות אחרים זולת המריבות הקשות של היום-יום.

נוח לעצום עין למראה קשישים במריבה, כי מה כבר יכול להיות אחרת בגיל הזה. לאיזה שינוי אפשר כבר לצפות בגיל הזה. אבל לכן קל כל כך לקשישים עצמם לשקוע ביאוש ולא לחפש פתרונות למצוקה המחרידה שבתוך הבית. ויש מה לעשות. אסור להיות עם זה לבד, בכל גיל ובטח לא בגיל הזה. תמיד חשוב ותמיד כדאי לנסות לחפש עזרה. יש עם מי לדבר, ויש מי שיודע לשמוע. יש לפנות ללשכת רווחה, או למרכז למניעת אלימות, לערב גורמי טיפול. איש טיפול מנוסה יידע לזהות את הסכנה, להטות אוזן קשבת ולהציע דרכים לנהל את הסכסוך בצורה בוגרת ואחראית. אולי זה יציל חיים, אולי זה ייתן לזוג קשישים להזדקן בשלווה.

הכותב, עומר שקד, הוא עובד סוציאלי ומנהל קו הייעוץ לגברים במעגל האלימות של ויצ"ו שמספרו 1800-393904