פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקלות הבלתי נסבלת של השחיתות בפריימריז

      שוב נחשפת בקלונה שיטת הבחירות המקדימות, המעניקה כוח עצום לספסרי קולות ושמה ללעג את רצון הבוחרים. יעקב בורובסקי מסביר כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה באמצעות שינוי השיטה

      שיטת הבחירות המקדימות במפלגות ("פריימריז"), כמו כל מערכת בחירות שבה לגוף קטן ומאורגן יש יכולת להשתלט על מוקדי כוח, מהווה מעצם טיבה חממה לשחיתות - כפי שאנו למדים שוב, משערוריות קניית הקולות האחרונות בבית היהודי ובמפלגת העבודה. הסיבות לכך ברורות: בעלי אמצעים כמו גם בעלי עניין, יכולים, בהשקעה לגמרי לא גבוהה, לקנות - פשוטו כמשמעו - את מבוקשם. וגם השיטה ידועה: ספסרי קולות מספקים את הסחורה לכל המרבה במחיר.

      היכולת להתמודד עם מעשי שחיתות כאלו נגזרת מהאופן שבו המדינה מגדירה את השחיתות השלטונית. במערכת אכיפה המגדירה את השחיתות הציבורית כשחיתות מובנית, נערכות הרשויות מבעוד מועד להתמודד עם האפשרות הברורה שהבחירות המקדימות ילוו במעשי שחיתות. בין היתר, נערכים צעדים מניעתיים, כגון מסע הסברה נרחב לגבי שחיתות והצבעה אסורה, ובעיקר היערכות אכיפתית הכוללת מערכות מידע גלויות וסמויות, כולל הפעלת עדים וסוכנים, המיועדים לסכל כל פעולת שחיתות אפשרית. לצורך כ זאת, עורכים תכנון מדוקדק ומקצים משאבים מראש.

      לעומת זאת, במערכת המגדירה את השחיתות השלטונית כאקראית או ספוראדית, כזו שמעולם לא שמעה על האפשרות שהבחירות המקדימות (או הכלליות) ילוו במעשי שחיתות, ממתינים לימות המשיח או לסכסוך עסיסי - כדי שיואילו ויתלוננו. או אז, חייבת המערכת לפעול. זוהי גישה תגובתית: מודיעים לנו שקיימת שחיתות, מספרים לנו שישנה בעיה, ובאופן זה מאלצים את מערכות האכיפה לפעול - לא על פי יוזמה, לא מתוך ההכרה בצורך לבער את הרע מקרבנו, אלא באילוץ ובלית ברירה, אחרי שהמפלגה בעצמה כבר הפעילה חוקרים פרטיים, אספה ראיות והעבירה את החומר לטיפול הרשויות.

      לאיזו דוגמה מתאים יותר המצב בישראל? כמעט מיותר לשאול - והדוגמאות האחרונות ממחישות זאת היטב: יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט היה זה שחשף את החשדות לקניית קולות במפלגתו, באמצעות התקשורת. כך היה גם במפלגת העבודה, ככשלי יחימוביץ' הטיחה בפומבי האשמות בעמיר פרץ. רק בעקבות זאת, החל הדיון על חקירה.

      חוק המספרים הגדולים

      האם - וכיצד - ניתן לשנות את המצב בישראל, כך שהמערכת תתחיל להתמודד באופן יזום ושיטתי עם הבעיה? כדי לענות על כך, יש לרדת לשורש הבעיה. מדוע, בעצם, הבחירות המקדימות מזמינות שחיתות? כי הפיתוי הוא עצום - והסיכון הוא מועט. שיטת בחירות שבה לכל משתתף יש השפעה ניכרת, עקב מיעוט המשתתפים בהן, מעניקה כוח ל"ספסרי מתפקדים" - בין אם מדובר בהצבעה של שבט, חמולה, ועד עובדים במפעל, חסידות, או כל "יודעי החן" למיניהם שהצליחו לגייס את כל מקבצי הדיור במקום מגוריהם. האבסורדים שהשיטה יוצרת גלויים לעין. כך, לדוגמה, בכפרי הדרוזים ברכס הכרמל התפקדו יותר חברים למפלגת קדימה בבחירות המקדימות האחרונות מכל מתפקדי המפלגה בתל-אביב רבתי.

      העיוות הזה ידוע לכול. משקלם של המתפקדים הסקטוריאליים בבחירות המקדימות הוא עצום, ורשויות האכיפה מחרישות. מישהו צריך להניף את דגל השינוי - ואין מתאים לכך ממוסד מבקר המדינה, שאמון בהוראת שעה על הפיקוח בבחירות המקדימות. מן הראוי שמבקר המדינה יהיה זה שיצביע באופן מפורש על כשלי השיטה, ויהיה המצפן שיוליך את המחוקק אל השינוי הנדרש.

      ומהו אותו שינוי מתבקש? ישנן מגוון הצעות, ולאחרונה נשמעים שוב הקולות הקוראים לחזור לשיטה הוותיקה של "ועדה מסדרת", וכבר מתחולל הוויכוח - מה דמוקרטי יותר? כאילו הבחירות המקדימות הן רע בל יגונה, שחלופתו הבלעדית היא ועדה מסדרת. אך האמת היא שיש דרכים נוספות.

      הבחירות המקדימות הנהוגות בישראל הן יצור כלאיים שהתפתח כמעין פשרה גרועה בין שוחרי הדמוקרטיה לאלה שביקשו לשמור את הכוח במנגנונים המפלגתיים, וכך נוצרה מראית עין של דמוקרטיה. בעולם הרחב, קיימות שיטות שונות ומגוונות, שהמכנה המשותף לכולן הוא "חוק המספרים הגדולים": ככל שמספר המשתתפים בהליך בחירות גדול יותר, כך הולך ופוחת פוטנציאל ההשפעה של ספסרי קולות - והדמוקרטיה מתקיימת הלכה למעשה. לכן, שיטה של פריימריז פתוחים, בה לכל אזרח התומך במפלגה - ללא צורך בתנאי מקדים כגון תשלום דמי חבר למפלגה זו או אחרת - תינתן הזכות להצביע למוסדותיה, תבטיח הליך דמוקרטי משתף וחף ככל הניתן משחיתויות.

      ישנו כלל אחד שהכרחי כאן: כל אזרח יוכל להצביע למוסדותיה של מפלגה אחת בלבד. פתרון יעיל לוודא זאת יכול להיות איחוד של יום הפריימריז ויום הבחירות הכלליות - כך שכל אדם יוכל להצביע למפלגה, ובאותה נשימה לבחור את חבריה. ואם בהזדמנות הזו יבקש המחוקק לתקן עיוותים נוספים, ניתן ללכת צעד אחד קדימה ולפעול לשינוי שיטת הבחירות כולה לשיטה אזוריות-אישית - וכך אפשר יהיה לחסוך את הבחירות המקדימות ולאפשר לאזרח לבחור את נציגיו או את חלקם הגדול באופן ישיר, ללא תיווך המנגנונים. לכשנגיע לתובנות הללו, נדע שהפכנו למדינה המכירה בבעיותיה ומחפשת דרכים לתקנן.

      ניצב בדימוס יעקב בורובסקי היה מפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה. כמו כן עמד בראש צוות למאבק בשחיתות שלטונית במשרד מבקר המדינה