בית המשפט העליון הורה השבוע לבית המשפט המחוזי לדון מחדש בעונש שנגזר על אם ישראלית, אשר מסרבת להשיב את בנה בן ה-13, אשר "נעלם" לפני כחמש שנים, לידי אביו המתגורר בבלגיה. זאת, לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, והרשיע את האם בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית ועבירה של הוצאת קטין ממשמורת. בית המשפט המחוזי הרשיע בשעתו את האם רק בעבירה אחת של הפרת הוראה חוקית וגזר עליה שנת מאסר, שביצועה עוכב עד לאחר ההחלטה בערעור. עד היום לא ידוע מקומו של הילד.
לאחר מתן פסק הדין ביקשה הפרקליטות להחמיר בתנאי הפיקוח של האם, לשלוח אותה למעצר בית עם איזוק אלקטרוני, וזאת מחשש שתנסה להימלט מהארץ. בכוונת הפרקליטות לבקש מבית המשפט המחוזי לגזור על האם עונש מאסר של "שנים אחדות". פרקליטה של האם, עו"ד ציון אמיר, אמר כי "מדובר בטרגדיה של ממש מכל היבט אפשרי". הוא הוסיף כי האם טוענת עד היום שהיא לא יודעת היכן הילד.
האם, אזרחית ישראל, הכירה את האב, אזרח בלגיה, בעת שעבדה שם בשנות ה-90. השניים נישאו, וכעבור כשנה נולד בנם. כאשר היה הילד בן שלוש, השניים התגרשו. בתחילה קבע בית משפט בבלגיה כי הבן יוחזק במשמורת האם, שעברה להתגורר עמו בצרפת, אולם, מאוחר יותר, הפך בית משפט לערעורים את ההחלטה, וקבע שהילד יתגורר עם אביו. האם טענה אז כי אחיו של האב, העובד במשרד המשפטים הבלגי, השפיע על ההחלטה. היא הגישה תביעת משמורת בצרפת, ולפני כשש שנים עזבה עם בנה לישראל. זמן קצר לאחר מכן, דחה בית המשפט בצרפת את תביעת האם.
"התופעה של חטיפת ילדים היא רעה חולה"
האב הגיש תביעה בישראל, על פי אמנת האג, המחייבת השבת ילדים "שנחטפו" מההורה שקיבל משמורת. התביעה נידונה בכל הערכאות המשפטיות בישראל, עד שב-2008 קבע בית המשפט העליון כי יש להשיב את הילד לאביו. בין השאר, השופטים דחו את הטענה שיש חשש שהאם לא תזכה למשפט הוגן בבלגיה. כמו כן, קבעו השופטים כי העובדה שהילד לומד בחינוך החרדי ואימץ אורח חיים דתי, בעוד שאביו נוצרי אדוק, יוצרת אמנם מורכבות מיוחדת - אולם אינה מצדיקה את "חטיפת" הבן. הם עוד הבהירו שלאחר שובו של הילד לבלגיה, בתי המשפט שם יוכלו לדון מחדש בנושא המשמורת.
עקבותיו של הילד נעלמו ביום החלטת בית המשפט העליון. נגד האם הוגש כתב אישום בגין הוצאת הילד ממשמורת, ממנו היא זוכתה, אך עם זאת, היא נידונה לשנת מאסר, מכיוון שהפרה את החלטת העליון להשיב את בנה לאביו. האם ערערה לעליון, וטענה כי לא הוכחה מעורבותה בהיעלמותו של בנה, וכי ייתכן כי אנשים אחרים שהיו מעורבים בפרשה אחראים להיעלמות הבן. מנגד, הפרקליטות טענה כי האם מעורבת בחטיפה וכי יש להחמיר בעונשה. במקביל הגיש האב תלונה על ביזיון בית המשפט, מכיוון שהאם לא השיבה את בנו. לפני כשנתיים קבע בית המשפט העליון כי האם תשלם 700 שקלים עבור כל יום נוסף שבו לא יקוים פסק הדין. האם לא שילמה את הקנס, ולאחר שחובה עמד על יותר מ-130 אלף שקלים, ביקש האב להטיל סנקציות חמורות יותר. לפני כשנה גזרו השופטים על האם 30 ימי מעצר מכיוון שלא שיתפה פעולה עם המדינה.
שלשום דחה בית המשפט העליון את ערעור האם, קיבל את ערעור המדינה, והרשיע את האם בשתי עבירות מהן זוכתה במחוזי. "התופעה של חטיפת ילדים היא רעה חולה שהקהילה הבינלאומית כולה, ובכללה מדינת ישראל, נרתמה להילחם בה", כתבה השופטת דפנה ברק-ארז בפסק הדין. היא הוסיפה כי "הגענו אל סופה של הדרך המשפטית בענייננו, אך לא לסיומה של פרשה כאובה זו: 'הילד איננו' (בראשית ל"ז, 30). הוא עודנו גדל כיתום או אסופי רחוק מחיק אביו ומחיק אמו גם יחד". השופט אורי שהם הוסיף כי "האמרה 'גם לי גם לך לא יהיה', המיוחסת במשפט שלמה למי שאינה אמו הביולוגית של הילד, אינה בבחינת גזירת גורל, בענייננו. הנני משוכנע כי יש בידי המערערת כדי לתרום, עדיין, לביצוע צווי בתי המשפט בארץ ובחו"ל בעניינו של הילד, על מנת שהוא לא יגדל ויתבגר ללא אמו, וגם ללא אביו".