לא פחות מארבעה ניצבים בדימוס הושבעו בשבוע שעבר כחברי הכנסת החדשה - מספר שיא בתולדות המדינה. את הפיקוד הבכיר של המשטרה ייצגו בכנסת, לצד השר לבטחון-פנים וסגן המפכ"ל לשעבר יצחק אהרונוביץ' (הליכוד ביתנו), הממשיך לכהונה נוספת במשכן, גם שלושה חדשים: ראש אגף החקירות לשעבר משה מזרחי (העבודה), מפקד מחוז ירושלים לשעבר מיקי לוי (יש עתיד) ומפקד מחוז תל אביב לשעבר דוד צור (התנועה). בכך ה משתווים למצבת הרמטכ"לים והאלופים במיל' בכנסת הנוכחית, המדולדלת למדי ביחס למה שהורגלנו: משה יעלון (הליכוד ביתנו), שאול מופז (קדימה), אלעזר שטרן ועמרם מצנע (שניהם מהתנועה).
מתעוררת השאלה, האם הציבור הישראלי, שבמשך שנים ראה בצה"ל כור היתוך למנהיגות העתידית, "שובר כיוון" ורואה גם את המשטרה כחממה לגידול מנהיגות - או שמא לפנינו תופעה חולפת, מקרית, שאין ללמוד ממנה ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת.
בהעדר תשתית מחקרית מדעית, יהיה נכון להשיב על שאלה בסיסית אחרת: מדוע ביקשו כמעט כל הרשימות הגדולות להתקשט בניצב בדימוס ברשימותיהן. המענה האינואיטיבי הראשוני ימצא תשובה בסקרים העוסקים בנטיות ליבו של הציבור: נושא הביטחון האישי חוזר ומופיע כמעט בכל סקר כזה.
איזה שינוי מבקש הציבור? ממה הוא מוטרד? איזה איום משפיע יותר מכל על הבוחר הפוטנציאלי? מה הם הנושאים העיקריים שהציבור מצפה לקבל מענה לגביהם, ודורש שיטפלו בהם ללא דיחוי? הביטחון האישי הוא צורך בסיסי לכל אזרח. זהו צורך קיומי המשפיע על איכות החיים באופן מיידי וישיר. ככל שהציבור משווע ליותר ביטחון אישי, על פי הסקרים שערכו המפלגות, כך גוברת הכמיהה לדמויות שיכולות - לפחות תדמיתית - לספק את החסר; לכן בחרו כמעט כל המפלגות להציב ברשימותהן ניצבים בדימוס.
קצת חשיבה מחוץ לקופסה
דילול כמות האלופים בכנסת הנוכחית בהשוואה לכנסות קודמות מבהירה כי "קסם האלופים" הועם ופחת, והבחירה כיום מסתמכת יותר על בסיס אישי של יכולות ומצוינות - כלומר, הכישורים והאיכות האישית הם הקובעים. לא די להיות אלוף - חובת ההוכחה היא אישית, ודרגות האלוף כשלעצמן אינן עוד קרש קפיצה בטוח לחיים הפוליטיים.
האם חברי הכנסת הטריים, הניצבים בדימוס, יצליחו להבטיח מספסלי הכנסת יותר ביטחון אישי לציבור? תלוי בדפוס עבודתם. מידת מחויבותם המעשית לנושא תימדד בין היתר ביכולתם לאגד כוחות באופן ממוקד וחוצה מחנות פוליטיים, ולהתמקד לא בסימפטיה ובחקיקת חוק נוסף, אלא בעשייה, שעיקרה - כסף, תקציב ושוב כסף.
יכולתם של שליחי הביטחון האישי לקדם אותו תימדד גם בחשיבה לא קונבנציונלית, מחוץ לקופסה. רעיונות שבעבר היו מוקצים והס מלהזכירם ראויים כעת לבחינה מחודשת - החל מביזור השיטור לרשויות; עבור דרך עידוד זכות ההתארגנות המקצועית בכיבוי האש, בפרקליטות ועוד - ואין כל פסול בוועד (ללא זכות שביתה)המנהל מו"מ כספי; דרך הפרטת שירותים רבים, ומאידך גביית תשלום עבור שירותים. מדוע, למשל, על פעולות רישוי עסקים ואבטחה אין גובים אגרות רישוי? לא ברור.
דרך עבודתם חייבת להיות שונה מנציגים סקטוריאליים שקידמו נקודתית נושאים ספצפיים. פעולתם חייבת לעסוק בשכנוע מערכתי ורוחבי של חברי הבית לגבי חשיבות הנושא כמו גם לגבי כדאיותו האלקטורלית - כלומר, להבין שנוכחותם בכנסת נובעת בעיקר מכך שהציבור משווע לפתרונות ממשיים בתחום הביטחון האישי וביטחון הפנים, באיכות דומה לביטחון החוץ.
הציבור מאותת לנבחריו בפנסים ברורים: הבו לנו שינוי בסדרי העדיפות, ראו את ביטחוננו האישי כנושא מרכזי. אם המפלגות יקלטו את כניסת ארבעת הניצבים לכנסת כמסר ישיר, נהיה עדים לתהליכים דמוקרטיים בריאים שעשויים להימשך תקופה ארוכה. אבל אם והח"כים הטריים ישמשו כניצבים בהצגה לא להם, הציבור יגיב - ויחפש מזור לתחלואיו באפיק אחר.
ניצב בדימוס יעקב בורובסקי היה מפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה