כשהוצאתי אוהל לרוטשילד לפני שנתיים וחצי, לא ידעתי שהאוהל הזה יהפוך למחאה החברתית. לא הייתי פעילה פוליטית לפני כן, השתייכתי לשבט של "למה לי פוליטיקה עכשיו". מהר מאוד הכריזו עליי שאני שמאל קיצוני, שאני אנרכיסטית, שאני וחבריי אוכלי סושי ומעשני נרגילות. שוב ושוב ניסו להדביק לי תגיות. בינתיים אני וחברי המשכנו להיאבק על חברה צודקת יותר, להתעלם מניסיונות השיוך הגסים שהופנו אלינו. הרי אנחנו יודעים מי אנחנו, ולא משנה מה יגידו מסביב.
בקיץ 2012 הוצאנו שוב אוהלים. הפעם לא ניסו למתג, פשוט התחיל לעצור אותנו. באלימות. מעולם לא נעצרתי לפני כן, וחודשים חלפו עד שהבנתי שלא הייתי אמורה לעבור חיפוש בהפשטה; חודשים עברו עד ששיחת טלפון הפתיעה אותי ודרשה ממני להופיע בבית משפט. עכשיו ניסו לתת לי שם חדש - "הנאשמת". והנה, עוד מעט חודש אפריל יגיע, ושוב אצטרך להגיע לבית המשפט, לשבת ולטעון לחפותי אל מול מערכת שלמה, ממומנת, שלעולם לא תודה בטעות.
בינתיים, מתחילות להופיע כותרות, כמו למשל אתמול (שני) בעיתון "הארץ", החושפות את המעקב ההדוק שהתנהל אחרינו בזמן המאבק החברתי. מתברר שאנשים קיבלו משכורת בשביל לשבת ולהוציא פלט מחשבונות הפייסבוק, לדאוג שיהיה מעקב רציף אחרי הפעילות.
וממש באותו הזמן, בשירות החוק, מצאו אנשים אחרים, בעלי עוצמה, דרכים לשלם פחות מס - ושליחי ציבור המשיכו לרוץ למשרות ציבוריות למרות שמתנהלות לגביהם חקירות פליליות.
מלחמת התשה פסיכולוגית
אנשים ניגשים אליי בימים אלו במבטים מלאי חמלה, ושואלים אותי מה שלומי, מה קורה עם המשפט. ואני מחייכת אליהם ומספרת להם את העובדות היבשות, מבינה שיותר מהכול אני במערכה שהיא כולה לוחמה פסיכולוגית. המאבק הוא לא רק בבית המשפט, מדובר כאן במלחמת התשה. מתאריך אחד לאחר, משימוע לשימוע, כאילו מחכים שאתעייף, שאאמץ את הכותרת החדשה, "הנאשמת". בעוד אני מתמודדת עם היום-יום המורכב כמו רוב האנשים במדינה, יושבים אנשים בשכר ומוציאים מכתבים בשצף, איומים מעורכי דין, זימונים לבתי משפט, עיקולים מהוצאה לפעול - ומה שלוקח מספר רגעים מתוך משרד ממשלתי מתוקצב, לוקח אנרגיה וזמן ושעות עבודה מכל השאר, מאיתנו.
יש רגעים של תשישות, בוודאי, אבל הם מעטים, הם ממש לא מביאים לאימוץ ההאשמות הריקות שמוטחות בפניי. לוחמה פסיכולוגית לא תנצח אותי, לא משנה כמה גילויים חדשים יהיו על מעקבים. אני כותבת את המילים האלו בשביל לחלוק תחושה אישית, אבל יותר מכך - בשביל לחזק את אלו מכם שמתמודדים עם המערכת הדורסנית הזו ומתעייפים אט-אט מהדרך. מי שהצדק איתו, לא צריך לעבוד כל כך קשה במעקבים על דפי פייסבוק ולשלם לשכירי חרב שימתגו אותי כפושע מסוכן. עכשיו רק נותר להקשיב לקול האישי שלנו ולזכור מי אנחנו, ולדעת שבידינו האפשרות להשפיע גם כן על המציאות, כל עוד שלא נתקפל.
ולכל מי שעקב אחרי פרופיל הפייסבוק שלי מטעם המשטרה - יש לי שאלה: איך לא הצטרפתם להפגנות? הרי גם אתם חיים כאן, גם לכם לא פשוט, לכם אסור להתאגד, הילדים שלכם גדלים לחברה שעושקת את האזרחים. כולי תקווה שבפעם הבאה, תהיו שם איתנו ברחובות, ברגע שתתחילו להקשיב לקול האישי שלכם כאזרחים, כבני אדם.