כלפי חוץ, מתקיים בישראל דיון סוער. "אין עם מי לדבר" מול "אבו מאזן הוא פרטנר", "אסור להפוך ליוון וספרד" נגד "מעמד הביניים הפך לכספומט", "להעיף את חנין זועבי מהכנסת" לעומת "חופש ביטוי לכל". בפועל, אין באמת דיון, והעובדות נקבעות בשטח. פיטוריו בימים האחרונים של החוקר ד"ר גלעד נתן ממרכז המידע והמחקר של הכנסת בשל מאמרי הדעה שפרסם הם החוליה האחרונה בשרשרת של סיכולים ממוקדים בשירות הציבורי נגד מי שמעז לחרוג מהקו הממשלתי.
נתן פוטר לא משום שמישהו הטיל ספק במקצועיות וביושרה שלו ההפך הוא הנכון. מחקריו בנושאי הגירה זכו לשבחים ולהערכה. גם מאמרי הדעה שפרסם ללא קשר לתפקידו המחקרי נכתבו, לטענת נתן, בידיעת הממונים עליו ובאישורם. החטא שבגינו הואשם נתן היה "הטיה פוליטית" מכבסת מלים שמאחוריה חוסר נחת מהרוח הביקורתית שעלתה ממחקריו ומכך שדעותיו האישיות לא נשאו חן בעיני המבקשים לשאת חן.
לפני נתן היה זה הסטטיסטיקאי הממשלתי הראשי, פרופ' שלמה יצחקי, שפוטר בהודעת דואר אלקטרוני אחרי שתקף את הנתונים שפרסם משרד האוצר ואת הפרטת החסכונות של הציבור, שאותה הגדיר "שוד הפנסיה הגדול". והנה, מייל זריז, אייטם וחצי בחדשות, ראש הממשלה שמתנצל על הדרך אך לא על ההחלטה לפטר, והעניין מאחורינו. פחות חתרן אחד בקרבנו.
ולפני יצחקי המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, אדר כהן, שפוטר בדיוק כמו גלעד נתן על רקע "הטיה פוליטית". תחת ידו של כהן עברו רחמנא ליצלן חומרים עם גוון ביקורתי, תכנים שעסקו בדמוקרטיה פלורליסטית, בזכויות אדם ובשוויון. לא בבית ספרנו. למרות העצומות והכתבות בעיתון, מצא את עצמו עוד שליח מוקרב על מזבח הנאמנות לשלטון. המפקח הבא על לימודי האזרחות כבר הפנים קרוב לוודאי את המסר.
זהו גם המסר שקיבלו לאחרונה השגרירים המייצגים את ישראל בעולם, בפגישתם עם היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור. שאלות לגיטימיות שהעלו חלק מהשגרירים לגבי התבונה שבמהלכיה המדיניים של ישראל כולל תמיהה שהעלה השגריר באו"ם, רון פושאור, לגבי ההכרזה על בנייה ב-E1 נתקלו באמירתו של עמידרור: "מי שלא מסכים עם מדיניות הממשלה שיתפטר או שיילך לפוליטיקה". בעגה בלתי דיפלומטית קוראים לזה סתימת פיות.
רוח המפקד, הנושבת בימים אלה במסדרונות הממשלה, עושה אפוא את שלה. השלטון הנוכחי אינו סובל ביקורת ולא מקבל חריגה מהקו הרשמי אם מתוקף מחקר (נתן), נתונים (יצחקי), תוכן (כהן) או הסברה (השגרירים). המסר הברור הוא שעל כולם לדבר בקול אחד, "פטריוטי" ונאמן, ומי שמעז ללכת עם האמת המקצועית שלו עד הסוף, נדון להדחה.
וכאילו אין די בכך, תרבות הנקמה בשליח היא חלק מנורמה רחבה יותר ומדאיגה לאין שיעור. הדרישה לצייתנות גמורה בקרב הדרג המקצועי אינה אלא חלק מהסחף האנטי-דמוקרטי, הלאומני ולעתים אף הגזעני, המשתלט על השיח הציבורי בחסות פוליטיקאים קיצוניים ועיתונאים שתקנים. פיטוריו של נתן הזכירו לנו עד כמה שברירית הדמוקרטיה הישראלית ועד כמה האיומים עליה הולכים ומתקרבים לכל מי שחשב עד כה שהוא מוגן. הנה מחשבה שאפשר ללכת איתה לקלפי ב-22 בינואר.
הכותבת היא מנכ"לית הקרן החדשה לישראל