לקראת הבחירות שהתקיימו בשנת 1992, הניף הליכוד את דגל ההתנגדות למדינה פלסטינית. ממשלת שמיר, שכיהנה עד לאותן בחירות, התאפיינה בקפיאה על השמרים מן הבחינה המדינית. שמיר וממשלתו התנגדו לכל סממן של הכרה באש"ף כנציג העם הפלסטיני. האינתיפאדה (שלימים תיקרא "האינתיפאדה הראשונה") הטביעה את חותמה בקרב הישראלים. מימין סברו שהיא מוכיחה כי החשיבה על פתרון מדיני היא אשליה, ומשמאל סברו שאין דרך לפתור את הבעיה הישראלית-פלסטינית באמצעים צבאיים ובדרכים כוחניות.
הוויכוח התנהל בטונים גבוהים על רק פיגועי סכינאות שהתרחשו ברחבי הארץ, וגם נוכח ההכרה הגוברת בעולם באש"ף בהנהגת יאסר ערפאת כנציג הבלעדי של התנועה הלאומית הפלסטינית. הכרזה שלפנינו, באדום בוהק, מזהירה מפני האפשרות שאכן תקום מדינה פלסטינית. המסר של הכרזה ברור: מדינה פלסטינית פירושה שינוי בסטאטוס של ירושלים. במצב כזה, מתריעה הכרזה, פלסטינים אזרחי המדינה הפלסטינית העצמאית, יוכלו להיכנס בחופשיות לשכונות היהודיות במזרח ירושלים, שכן מזרח ירושלים תהיה בירת פלסטין. ומתי עלולה לקום פלסטין? אם הליכוד יפסיד בבחירות ובמקומו תעלה מפלגת העבודה.
המדור "מהבוידעם של הקלפי" נערך בשיתוף הספרייה הלאומית בירושלים, והפריטים המופיעים בו לקוחים מאתר האוסף "אסיפת בחירות" שמפעילה הספרייה.