פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חוזרים להיאבק על חוף פלמחים

      שנתיים לאחר שהממשלה הצהירה כי לא תבנה בפלמחים, מתברר כי התכנית חוזרת לוועדה המחוזית. עו"ד ליאל אבן-זוהר סבורה כי יש לחזור ולהיאבק על פיסת הטבע ששייכת לציבור

      כשאתם חושבים על חוף פלמחים, נכון שבין תמונת חוף יפה עם סלעים וצדפים, חולפות בראשכם גם תמונות של עדי לוסטיג, עם הרסטות? או, אולי, המודעה של ביבי על הצלת חוף פלמחים כחלק מהישגי הממשלה? ואולי ראיון שראיתם עם השר גלעד ארדן? מתברר שהמאבק הצליח - אבל הנושא לא הסתיים. הממשלה אמנם הכריזה על ביטול תכנית הבנייה בחוף, אבל על אף שחלפו למעלה משנתיים, היזמים לא פוצו, התכניות הנוגעות לבינוי על החוף עדיין לא שונו, והחוף שוב מצוי בסיכון להילקח מהציבור.

      לפני כמה שנים קיבלתי פניה לסיוע מהעמותה "להצלת חוף פלמחים". ערכתי בירורים וקראתי מידע רב. נודע לי שהשמאי המחוזי חשב שאין כדאיות כלכלית למכירת החוף לצרכי נופש; ששמאי פרטי העריך עבור מנהל מקרקעי ישראל את מחיר החוף ב-17 מיליון שקלים ושמכרו אותו בחצי מחיר; שיזמים רכשו את השטח על רצועת החוף מהיפות בישראל, בסך הכל בשמונה מיליון שקלים (כן, קראתם נכון).

      בהמשך באתי לבקר בחוף. קבוצה של צעירים יפים ונחושים, מלאים תמימות שובת לב, עם מרבד, גיטרה וכלב, שהחליטו להיות שם ככל שיידרש כדי שלא יהרסו להם, וגם לנו, את החוף, ישבו מתחת לאוהל לבן. הם אמרו שהם מאמינים שאי אפשר לתת לאנשים עם הכסף לנצח את האנשים עם הרוח. אני מודה. באתי לאוהל הזה כמו שבאים לסוכת אבלים. חשבתי שזה סופו של החוף הפתוח. יותר מבוגרת, הרבה פחות תמימה ועם הרבה פחות אמון בצדק הציבורי, לא האמנתי שנוכל להשיב את הגלגל לאחור באמצעים משפטיים בלבד. אז עשיתי מה שיכולתי. רכשתי חולצות "הצילו את פלמחים", חילקתי מדבקות, וסייעתי בארגון מסע אופניים לקידום המודעות.

      הצורך להיאבק נגד הבנייה בחוף חזר

      המאבק המצולם של הנוער, בשילוב דו"ח מבקר המדינה שהוצא בנושא, עבד. ממשלת ישראל כינסה ישיבה והוציאה, תחת לחץ פוליטי של השר להגנת הסביבה ושל עוד הרבה אנשים טובים, הצהרה מאירת עיניים על ביטול התכנית. עדי, שקיבלה את אות "הגלובוס הירוק", סיפרה שהיא אף פעם לא הפסיקה להאמין.

      אך אבוי - לפני 24 שעות קיבלתי מסר משרון כדורי, פעילת מאבק נמרצת: "לא מאמינה שזה שוב חוזר! בבקשה, דחוף, תשתפו". מה שחוזר, מתברר, הוא הצורך להיאבק מחדש על משהו שכבר חשבנו שהסתיים. הצלת חוף פלמחים מבינוי. שכן הממשלה הייתה אמורה לסיים את הפרשה הזו, לתת ליזמים שטח חליפי או פיצוי כלכלי ולשנות את התב"ע החלה על החוף באופן שלא ניתן יהיה לבנות עליו במרחק קטן מ-500 מטרים לפחות מהים. זהו. פשוט וקל.

      אבל משום ששנתיים לא נעשה דבר, אף אחד לא הגיש תכנית אלטרנטיבית והרשויות ממשיכות לריב מאיזה כיס לתת פיצוי ליזמים. באופן פורמלי, התכנית אמורה לחזור לוועדה המחוזית (וזה עלול להיות ענין של ימים) והיזמים יוכלו לשוב ולהגיש תכנית בינוי לשטח, שהוא לא סתם שטח, אלא החוף של כולנו.

      אז אני משתפת, ומבקשת: בחייכם, זה הרי ייקח דקה. תכנסו לפייסבוק, או תכתבו מייל לנתניהו. כי למרות ההתחייבויות, ולמרות הזמן שחלף, לא הושלמו הצעדים האופרטיביים שימנעו בנייה ויחזירו לנו את החוף. אז בואו נלחץ כולנו "לייק". כדי להזכיר לממשלה מה אנחנו, כלומר, העם, רוצים. כדי שהיזמים יפוצו על השקעתם. כדי שהתכניות יבוטלו סופית, כדי שהחוף יוותר פתוח ונגיש לציבור. וכדי שהאנשים הצעירים הללו, עם הרוח הגדולה כל כך, ימשיכו להילחם ולהאמין, עבור כולנו.

      הכותבת היא חברת מועצת העיר ראשון לציון, אם לארבעה, עורכת דין אקטיביסטית ופעילה בנושאי סביבה, נשים וחינוך.

      לפני שנתיים: בוטלה תוכנית כפר הנופש בפלמחים