נציב קבילות החיילים: "יש מפקדים בלי קווים אדומים בפייסבוק"

"קצינה פרסמה בפייסבוק תמונה של חיילת שלה וכתבה 'מי שרוצה זיון בשקל יש לכם את הבחורה'. החיילת ראתה, התלוננה בפניה על המעשה ופנתה למפקדים בכירים. מה הקצינה עושה לדעתך? מעלה עוד הודעה - 'החיילת נעלבה, ועכשיו זה יעלה לכם 20 שקל'. אני מתחיל לבדוק, והצבא לא יודע איך להתמודד עם זה. הקצינה טוענת 'אתם לא תגידו לי מה לעשות באזרחות'. היא לא מבינה שלהיות אדם ערכי ונורמטיבי זה לא שני עולמות. בצבא אני ערכית, ובאזרחות זה הפייסבוק שלי - זו התפישה שלה. אני אומר שאדם שגונב באזרחות יגנוב גם בצבא. ערך זה ערך. לצערי הרב גם המפקדים שלה לא ידעו איך להתמודד עם זה ונתנו לה נזיפה, כי זה דבר חדש. אמרתי להם, חבר'ה, התבלבלתם. אם כך היא מתנהגת לאנשים בבית ככה היא תתנהג לחיילים. אני המלצתי שהיא לא תשרת יותר בצה"ל וקיבלו את המלצתי".

כך מתאר נציב קבילות החיילים במשרד הביטחון, האלוף (מיל') יצחק בריק את אחת התופעות החדשות שהוא נתקל בהן בעבודתו בשנה האחרונה. בריק, בעל עיטור העוז, נולד בקיבוץ גלאון והתגייס לחיל השריון. הוא התקדם בסולם הדרגות ונהפך למפקד. במלחמת יום הכיפורים נכווה בפניו בקרב עם יחידת קומנדו מצרית, אך למרות זאת המשיך להילחם ופיקד על חייליו. באחד הקרבות הכושלים, חזר להסתער על גדוד טנקים מצרי, ובקרב שנלמד עד היום בקורסי הפיקוד הוא הצליח לפגוע בעשרות טנקים ועצר את התקדמות המצרים, תוך שהוא מחליף שבעה טנקים שנפגעו בזה אחר בזה בלחימה. לאחר מכן מילא תפקידי פיקוד שונים ולסוף מונה למפקד המכללות הצבאיות ולמפקד הגיס הדרומי. ב-1999 השתחרר מצה"ל והצטרף לתעשיין סטף ורטהיימר בפיתוח הנגב והגליל. ב-2008 נענה לקריאת שר הביטחון אהוד ברק, והתמנה לנציב קבילות החיילים.

"ראיתי בתפקיד אתגר אדיר. משך אותי העיסוק בערכים ובנורמות של חיילים ומפקדים", אומר בריק. "הבנתי מיד שאם נתעסק רק עם הקבילות של החיילים נגד המפקדים אז לא נגיע לשום מקום ויהיו עוד קבילות. לכן החלטתי לעסוק בשאלה מה הביא את החייל לקבול על מפקדו. הסיבה המרכזית שמצאתי היא אובדן אמון במפקד. כשחייל מאבד אמון במפקדו, המוטיבציה יורדת. אבל חמור מכך, חייל שאיבד אמון במפקדו זה חייל שלא ילך אחריו במצבים של סיכון ממשי. חיילים לא מסכנים את חייהם בגלל ציונות. חיילים מסכנים את חייהם בגלל שני דברים: חברים ואמון במפקד".

בריק החליט לערוך ביקורים ביחידות השונות ולהנחיל את התובנות שלו למפקדים. בארבע השנים האחרונות, הוא ביקר ב-450 יחידות, בזרועות היבשה, האוויר והים – שלושה ביקורים בשבוע. בכל ביקור, שאורך כחמש שעות, בריק מרכז את המפקדים ומדבר איתם על פיקוד ומנהיגות, דוגמה אישית, נחישות ואמינות.

מה אתה מגלה כשאתה יורד לשטח?

"יש מפקדים שלא מבינים שהם צריכים לטפח את החיילים, לגבש אותם, לבנות מוטיבציה ואמון. יש מפקדים שלא עוסקים בזה בכלל. יש כאלה שכן. כשחייל בא אליך עם בעיות ואתה אומר לו 'אתה הגעת הנה להילחם. את הבעיות תשאיר לאחר כך', הוא מאבד בך אמון מיד. חייל שלא מקשיבים לו ומאבד אמון יאבד מיד מוטיבציה - לא רוצה להיות ביחידה.
"אנחנו גם אלופים בלמתוח ביקורת. אבל מה עם מילה טובה? זה משפר את רמתו של החייל. גם אנשי המנהלה צריכים לדעת שבלעדיהם המערכת החזקה הזו לא תנצח. לא מכיר יחידה שיכולה להתקדם בקרב בלי מזון ודלק. תן לחייל להרגיש ככה. תעשה ראיונות חתך לחיילים, תשאל: מה שלומך? מה קורה בבית? חייל רוצה להרגיש שהוא חשוב. חיילים כאלה ילכו אחריך בכל מחיר. ככל שלחייל יש יותר מוטיבציה, כך הוא קובל פחות".

בראשית כהונתו, החליט בריק לשנות את שיטת הטיפול בקבילות. אם בעבר הנציבות הייתה משלימה בעצמה את התחקיר כולו, מגישה אותו למפקד ודורשת התייחסות, כיום בריק עורך בירור - ומעביר את האחריות על התחקיר ליחידה, כשהוא משאיר לעצמו את הסמכות לוודא שהוא נעשה כשורה.

"נציב קבילות החיילים במשרד הביטחון מטפל מדי שנה בממוצע ב-6,500 קבילות של חיילים בשירות סדיר ובמילואים. אם אני מקבל קבילה קשה מאוד אני אוסף נתונים ועדויות ומעביר את זה למג"ד או למח"ט, שיעשו תחקיר יסודי. פתאום הם מזמנים את החייל שעד לאותו רגע לא התייחסו אליו ברצינות. יש לא מעט חיילים שמבטלים את הקבילה בזכות היחס והטיפול. כשהמפקד מטפל בקבילה הוא מבין מה קורה אצלו ביחידה".

איך אתה יודע שלא מטייחים את המקרה?

"אני בקשר עם כל הגורמים שמתחקרים, אני בקשר עם החייל שעובר תחקיר, מדבר עם העדים. אני מדבר עם החיילים לפני התחקיר ויודע את האמת מראש. אם אני מוצא שהתחקיר מגיע לאמת ושהמפקד מקבל החלטה ראויה אני לא מתקרב, אבל אם זה לא קורה אני נכנס במקומו. אם המפקד מעל באמון שנתתי בו הבעיה שלו מאוד קשה. יש מפקדים שקיבלו ממני אחריות לחקור ולבדוק וניסו לטייח, להסתיר או לסבן. מעט מאוד מפקדים, לשמחתי. הרוב עושים זאת בצורה ראויה. היה מח"ט בסדיר שבגלל ניסיון לטייח לא התייחס לתחקיר כמו שצריך. הערתי לרמטכ"ל, והוא לא התקדם. זה המצב. אני נותן אחריות אבל לא נותן לברוח מאחריות".

יש קבילות שמעידות על בעיות מערכתיות בצבא?

"בהחלט. בעבר קיבלתי קבילות קשות מאוד מהתצפיתניות. המערך היה בקריסה. הבנות לא רצו לשרת במקצוע. לא אכלו, לא שתו, לא יצאו הביתה. לא היה מי שיחליף אותן במשמרת והן נותרו דבוקות לכיסא. לא היו מזגנים, אוכל לא בא בזמן, והרופא הגדודי לא התייחס כמו שצריך. עברתי את כל המוצבים, בדקתי ונדהמתי. הלכתי לפורום מטכ"ל ואמרתי: תראו איך נראה מערך התצפיתניות. לא יעלה על הדעת שדבר כזה קורה. העברתי מסמך מסכם קשה, וכתוצאה מכך הצבא התחיל תהליך מדהים. סגן הרמטכ"ל לקח את הדברים לידיים. תבקר עכשיו? תראה עולם אחר. מוטיבציה בשמיים".

"כשיש בעיות תשתיות כבדות, קל להסתתר מאחורי המילה קיצוץ. חיילות בקרקל הגיעו לאימון בנבי מוסא ומצאו כלבים משוטטים בתוך המחנה, פגרי כלבים, גמלים שדוחפים את הראש לתוך האוהלים, מקלחות לא תקינות, שירותים לא מתפקדים, מטבח מזוהם, והמוטיבציה בתחתית. הן פנו ליחידת האם ונענו במילה אחת: קיצוץ. מה הקשר לכסף? תוך שבועיים הנושא טופל".

איך אתה מסביר את העובדה שלמרות העיסוק התקשורתי וטיפול המפקדים, נמשכים הטרטורים והזובורים?

"יש ירידה דרסטית בזובורים. לפני ארבע שנים זו הייתה מסורת. מפקדים ידעו ושתקו. בתהליך שמעורבים בו הרמטכ"ל והמפקדים בכל הרמות, וגם אני, הושגה ירידה משמעותית. הזובורים היום הם במינון קטן מאוד. פעם היו המון ולא יצא כמעט כלום, והיום יש מעט ויוצא כאילו אלה הם פני הדברים. זה לא נכון. יש ירידה כתוצאה מהטיפול של המפקדים בנושאים הערכיים. יש ירידה בקבילות החמורות. בעבר היו שומרים על מפקדים שעושים את זה והיום הם מודחים משירות צבאי".

מפקדי גדודים פנו למפקד זרוע היבשה, האלוף סמי תורג'מן, בבקשה להחזיר את הטרטורים. מה דעתך?

"דיברתי על כך עם מפקד הזרוע אחרי שנפגשתי עם מג"דים בשטח. תיארתי לו את התמונה והוא קיים אתם שיחה. ישנו פנקס המענה הפיקודי שלא מתיר טרטורים, אבל יש בו כדי לאפשר למפקד להתמודד עם חייל לא ממושמע. כל מיני פעולות ברמה סבירה שלא נחשבות לעלבון, למשל: 'רד ל-12 שכיבות שמיכה'. יום אחד החליטו המשפטנים שזה לא חוקי. המפקדים עמדו בפני שוקת שבורה. מה לעשות? לכן הם יזמו את הפנייה. אני חושב שתורג'מן חושב כמוני שיש להחזיר חלק מפנקס המענה הפיקודי. אני מסכים שיש מפקדים חסרי ניסיון שצריכים את זה".

יש לנו חיילים מפונקים?

"יש לנו חיילים מצוינים עם מוטיבציה גבוהה מאוד, שהולכים לקורסי פיקוד ורוצים לנצח. אני חוזר הביתה מביקורים ואומר לאשתי הגר 'יש לנו על מי לסמוך. ארץ ישראל היפה'. הם מצוינים. אבל בניגוד לעבר הם שואלים גם את השאלה 'איך אני עושה לעצמי'. שנית, הם מדברים בשפת הפייסבוק. הכל בצ'אטים ובמסרונים. מפקד צריך לדבר עם הפקודים שלו בגובה עיניים ולא במסרונים. זה מושרש בהם. אני אומר להם 'השתגעתם? מסרון מחליף שיחה פנים מול פנים? תביטו לפקודים שלכם בעיניים'. אני מכיר מפקד שלא יוצא מהמאהל שלו כי הוא מעביר הכול במסרונים. יש נוסחה מאוד פשוטה. תן לחייל כבוד ותראה לו שאתה אוהב אותו, והוא יעשה הכול בשבילך".

היום לכל חייל יש מכשיר סלולרי עם מצלמה ומכשיר הקלטה. אתה מקבל יותר קבילות עם צילומים או הקלטות?

"קבילות מוגשות בכתב. האם הם מביאים האזנות סתר? אני לא אוהב את זה. אני לא משטרה. אני יכול להתייחס גם בלי שיקליטו, למרות שהם מקליטים. אני כמעט לא מקבל עדויות כאלה".

אתה מודאג מהשימוש ברשתות החברתיות בקרב חיילי צה"ל?

"בוודאי. היה לי מקרה לפני כמה חודשים של חובש בגדוד חי"ר. מפקד מחלקה וסמל מחלקה הטילו משימה על החובש, שמיהר והשאיר את המכשיר הסלולרי שלו במשרד. הקצין והסמל נכנסו לחשבון הפייסבוק שלו ושינו לו את תמונת הפרופיל לתמונה פורנוגרפית שדומה לו כשהוא עירום ועושה תנועה מגונה. הם העלו את התמונה וכתבו בעמוד 'איך אני נראה?'. החובש התחיל לקבל טלפונים ונדהם מהתגובות. הוא נכנס למצב נפשי מאוד לא פשוט. הוא הגיש קבילה והסוגיה טופלה על ידי המג"ד. הקצין הודח מצה"ל והסמל הודח מתפקידי פיקוד. אני נתקל היום בתופעות של מפקדים שלא יודעים מה הגבול. מה הקו האדום. גם אם זה כלי אזרחי שלך, אתה לא יכול להשתמש בזה נגד חיילים שלך. אם אתה חייל הנורמות חלות עליך בכל מקום".

איך אתה רואה את מערכת היחסים בין המפקדים לפקודים שלהם בעידן האינטרנט?

"יש פקודות שאין עליהן בקרה ומעקב. מפקדים בכירים מורידים פקודות דרך האינטרנט. בעבר זה היה יורד בצורה מסודרת. היום המח"ט או המג"ד מעבירים את הפקודה הלאה, למטה, מבלי לעיין בה. יש כאלה שבכלל לא קוראים אותה. אתה שואל את המג"ד למה, והוא עונה לך 'אני עמוס. אין זמן'. אתה אומר לו 'אתה לא מפקד'. אתה נראה כמו צינור להעברת מידע ולא כמו מפקד. 'מאיפה יש לי זמן לבצע מעקב ובקרה', הוא אומר. זה חמור ואסור שיקרה".

יש קבילות נגד דרגות בכירות?

"יש קבילות על תא"לים או של תא"לים. לא הרבה. בארבע השנים היו קבילות. למשל של חיילת שמסיימת קורס קצינים והיא עומדת בפני ועדה ובראשה תא"ל שמתייחס אליה בצורה מאוד מעליבה ולא מכובדת. אפשר לבקר את הקצינה אבל לא להתייחס אליה כאל סמרטוט בפומבי. קבילה נוספת, על סוגיה ערכית, הוגשה נגד תא"ל שכבר השתחרר".

מתייחסים להמלצות שלך ברצינות?

"אני לא כפוף לשר או לרמטכ"ל אלא לחוק. ההמלצה שלי מחייבת. רק הרמטכ"ל יכול להתערב. אם אני מחליט שמפקד חרג מהכללים הערכיים והנורמטיביים הוא יעזוב את היחידה. עשרות מפקדים גמרו את תפקידם בעקבות המלצה שלי. אם אני מחליט שמפקד עשה מעשה מאוד חמור אבל אני לא רוצה להדיח אותו אני מצרף לתיק האישי שלו אינדיקציה שתלווה אותו בכל דיון בעניינו ובכל דיון שיבוצים, ואז הסיכוי שהוא יתקדם קטן".

איך אתה מסכם התנהלותו של צה"ל בשנה האחרונה?

"יש לנו צבא טוב מאוד ומקצועי. אני סומך עליו. זה צבא שינצח אבל יש נושאים שצריך לטפל בהם. אם לא נטפל בהם נמצא את עצמנו בשחיקה לאורך זמן. אחד מהם הוא ההכשרה לפיקוד ולמנהיגות, בעיקר של הדור הצעיר שיש לו הכי פחות ניסיון לכן חייבת להיות חניכה והכשרה. חייבים לתת להם כלים איך להיות מפקדים, איך עומדים מול חייל, איך יוצרים אצלו מוטיבציה ומעוררים אמון".

לפנייה לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com

לקריאה נוספת:
מהפכה ברפואה הקרבית בצה"ל: "נציל עוד חיים"
האתיופים מתגייסים יותר מאחרים - ונתקלים בקשיים
חיילים יתרגלו דילמות ערכיות בעזרת תיאטרון