המתח הבין-עדתי לא נולד עם קום המדינה. הוא קדם לציונות ורחש בה בצורות שונות בכל השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל. בבחירות לאסיפה המכוננת, בשנת 1949, היו שתי התארגנויות פוליטיות עדתיות: האחת הייתה המפלגה של התאחדות התימנים בארץ-ישראל, והשנייה הייתה מפלגת האיחוד הארצי של הספרדים ובני עדות המזרח.
התארגנותם של הספרדים ובני עדות המזרח הייתה תחת הסיסמה "אם אין אני לי, מי לי". הם חשו מקופחים, לאחר שבשנות המנדט הבריטי רבים מהם מילאו תפקידים בפקידות ובממשל המנדטורי, בבנקים ובמוסדות הציבור השונים. כעת, עם קום המדינה, הייתה זאת מפא"י ששלטה במינויים. לכן דרשו הספרדים "ביטול זכויות היתר לחברי המפלגות השליטות" ו"שיתוף ציבורנו בכל מערכות החיים הכלכליים והמדיניים בארץ".
על רקע הנסיבות של סוף שנות הארבעים, הייתה נתונה דאגתה של המפלגה לנושאי השעה הדוחקים, כגון טיפול בחיילים משוחררים וגם "הצלת המיליון של אחינו המעונים הלכודים בפח של גלות ישמעאל", כשהכוונה ליהודים בארצות ערב שמצאו את עצמם נרדפים בארצותיהם ובסכנה ממשית עם הקמת המדינה.
המדור "מהבוידעם של הקלפי" נערך בשיתוף הספרייה הלאומית בירושלים, והפריטים המופיעים בו לקוחים מאתר האוסף "אסיפת בחירות" שמפעילה הספרייה.
כרזות קודמות:
"תנו פ?ו?ש לפש": היהודי הנרדף שמצא מקלט בכנסת
נשים דורשות שוויון: לעשות קניות ולטפל בילדים
הלוחמים דרשו: בירה בהר הבית, "מוות לאויבים"
איש הלח"י שדרש מדינה פלסטינית כבר ב-1969
גאווה לאומית: כשז'בוטינסקי היה מותג