אתמול הבאנו כאן את כרזת התעמולה של מפלגת "הלוחמים" של הלח"י, שהציגה בבחירות הראשונות ב-1949 מצע ימני קיצוני שתבע בין היתר להקים את עיר הבירה בהר הבית וקרא ל"מוות לאויבים". כעבור שני עשורים, התמודדה במערכת הבחירות לכנסת השביעית ב-1969 מפלגה אחרת, מהקצה ההפוך של המפה הפוליטית - "רשימת שלום". המשותף לשתי המפלגות: בין המנהיגים של שתיהן נמנה אדם אחד, נתן ילין מור, שנכנס לכנסת הראשונה מטעם "הלוחמים" - אך עבר מהפך אידאולוגי ב-20 השנים שחלפו בין שתי מערכות הבחירות.
אווירת האופוריה ותחושת הכוח ששטפו את המדינה בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים ב-1967 כבשו את רוב שדרות הציבור הישראלי - אך לא את כולן. הרחק מהתחושה שמדינת ישראל הפכה למעצמה ושהניצחון מעמיד אותה בעמדת כוח מדינית מול אויביה-שכניה הערבים, היו גם מעטים שחשבו אחרת - ובהן ילין מור ו"רשימת שלום".
עוד השבוע מהבוידעם של הקלפי -
נשים דורשות שוויון: לעשות קניות ולטפל בילדים
גאווה לאומית: כשז'בוטינסקי היה מותג
הלוחמים דרשו: בירה בהר הבית, "מוות לאויבים"
כרזות התעמולה של המפלגה הזהירו מפני המשך האחיזה בשטחים שנכבשו ב-1967. "מדיניות הסיפוח וההתנחלות", טענה המפלגה, "מסכנים את אופיה הדמוקראטי של המדינה....". ארץ ישראל, על פי המודעה ומצע המפלגה, היא מולדתם ההיסטורית של שני עמים, העם היהודי והעם הפלסטיני. עוד טענה המפלגה כי שעל תנועת התחייה הלאומית היהודית להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. בחומרי התעמולה של "רשימת שלום" מובעת התנגדות לסיפוח השטחים, להתנחלות ולהפקעת קרקעות. הרשימה קראה לנסיגה מהשטחים במסגרת הסכם שלום.
רשימת "שלום" זכתה במעט יותר מ-5,000 קולות - דומה למניין הקולות שצברה "רשימת הלוחמים" של ילין מור בבחירות לכנסת הראשונה. אלא שבינתיים המדינה גדלה, ומה שהספיק למנדט אחד ב-1949 היווה רק כ-0.4% מסך הקולות הכשרים ב-1969, הרחק מאחוז החסימה - והרשימה נותרה מחוץ לכנסת.
מאז חלפו כבר 43 שנים נוספות, ובמהלכן, התקבלו בהדרגה לפחות חלק מהעמדות שהציגה "רשימת שלום", בצורה זו או אחרת, על ידי רוב המפלגות בישראל - כולל הליכוד שלאחר נאום בר אילן של בנימין נתניהו. ב-1969, הם היוו קול בודד ונדיר.
המדור "מהבוידעם של הקלפי" נערך בשיתוף הספרייה הלאומית בירושלים, והפריטים המופיעים בו לקוחים מאתר האוסף "אסיפת בחירות" שמפעילה הספרייה.