הלוחמים דרשו: בירה בהר הבית, "מוות לאויבים"

לקראת הבחירות לכנסת הראשונה ב-1949, התארגנו חלק מיוצאי מחתרת לח"י במפלגה בשם "רשימת הלוחמים".

הבחירות הראשונות עמדו לקבוע את דמותה של מדינת ישראל, המדינה שקמה בעקבות הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, ועל רקע החלטת החלוקה של האו"ם מה-29 בנובמבר 1947. החלטת האו"ם הייתה פשרה כואבת, שבחוגי הימין התנגדו לה בחריפות. הרעיון של הקמת מדינה ליהודים רק על חלק מארץ-ישראל ההיסטורית תוך ויתור על חבלי ארץ כגון יהודה ושומרון, רוב הגליל וגם עבר הירדן המזרחי, נגד לחלוטין את עמדת אנשי הימין, ובוודאי את עמדתו של הלח"י. יתרה מכך, תכנית החלוקה קבעה שירושלים תהיה עיר בינלאומית, לא בידי המדינה היהודית. הלח"י פעל במילים ובמעשים נגד תכנית החלוקה ונגד השלכותיה, גם בכוח - בין היתר כשרצח את המתווך מטעם האו"ם, הרוזן השבדי פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948.

עוד השבוע מהבוידעם של הקלפי -
נשים דורשות שוויון: לעשות קניות ולטפל בילדים
גאווה לאומית: כשז'בוטינסקי היה מותג

בתעמולת הבחירות, קוראת רשימת הלוחמים לאנשי ירושלים לתמוך בה וממקדת את מאמציה במצביעים בעיר המחלוקת. בדרישותיה: הר הבית כבירת ישראל, מולדת שלמה חופשית ומשגשגת, וגם "מוות לאויבי העצמאות הזרים" ו"יצירת עובדות מדיניות בכוח הנשק".

בבחירות זכתה הרשימה ב-5,363 קולות שהם 1.2% מכלל הקולות, וזכתה במנדט אחד - שאויש על ידי מנהיג המפלגה, נתן ילין מור. הבאים אחריו ברשימה, שלא זכו אז להיכנס לכנסת היו שניים מהאישים הבולטים בתולדות הימין הישראלי: יצחק שמיר, לימים ראש הממשלה; וישראל (שייב) אלדד, הנחשב לאחד מהוגי הדעות הבולטים בתולדות הימין הישראלי (ואביו של ח"כ אריה אלדד).

אלדד עזב את הרשימה אחרי הבחירות לכנסת יחד עם תומכיו, והביא בסופו של דבר לפירוק המפלגה לפני שהשלימה קדנציה אחת.

מדור "מהבוידעם של הקלפי" נערך בשיתוף הספרייה הלאומית בירושלים, והפריטים המופיעים בו לקוחים מאתר האוסף "אסיפת בחירות" שמפעילה הספרייה.