פוליטיקה לחוד: הגיבורים הפלסטינים של איחוד הצלה

לפני קצת יותר משש שנים, הפוליטיקה האלימה של ירושלים נהפכה לטרגדיה האישית של מוחמד עסלי, תושב שכונת אבו טור בירושלים. "בשעה 19:00 אמי התקשרה אלי ואמרה לי שאבא שלי התמוטט בבית", מספר עסלי. "התקשרתי למד"א, מסרתי להם את הכתובת ונסעתי לשם. גיסי, רופא מרדים, התחיל החייאה יחד עם שכנה יהודייה שעובדת כאחות, בזמן שהאמבולנס עמד בכביש הראשי וחיכה לליווי". במשך שעה ורבע התחננו בני משפחת עסלי שהאמבולנס יבוא - שעה ורבע שחרצו את גורלו של זיאד, אבי המשפחה. "כשהגיעו זה כבר היה מאוחר מדי. איבדתי את אבא שלי בגלל שטויות של פוליטיקה".

אתה משוכנע שניתן היה להצילו?

"בתור טכנאי רנטגן ואיש צוות רפואי אני יכול לומר שהחייאה מוצלחת, כפי שהייתה לנו, יכולה להחזיק אדם בחיים חצי שעה, עד להגעת צוות רפואי מתקדם. למרות שהאמבולנס היה בכניסה לשכונה תוך שלוש דקות, את החצי שעה הזו איבדנו. אני לא מדבר על כמה דקות איחור אלא על שעה ורבע. זה מה שגרם לי לעבור קורס חובשים ולהתנדב. אמרתי, אם שילמתי מחיר כזה בגלל פוליטיקה, לפחות שאחרים לא יצטרכו לעבור מה שאני עברתי".

גם באקר עביד, תושב עיסוויא, החליט להתחיל להתנדב לאחר שעבר חוויה דומה: "היום שבו החלטתי להיות חובש ביחידה היה היום בו הייתי מעורב בתאונת דרכים. אחי נפצע קשה, ולא יכולתי לסייע כי נפצעתי גם. אני זוכר שלאמבולנס לקח הרבה זמן להגיע, אני זוכר את הדקות שחלפו ואת חוסר האונים, ואני גם זוכר את הכוננים שהגיעו פתאום משום מקום עם האפודים של 'איחוד הצלה', נכנסו לכפר והצילו אותנו. באותו היום, באותם הרגעים בדרך לבית החולים, הבטחתי לעצמי שגם אני אהיה אחד מהם".

מגן דוד אדום, שאמור לסייע לכל אדם שנזקק לשירותי הצלה, לא נכנס לשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים אלא בליווי משטרתי, משום שבעבר קרה שהאמבולנסים נרגמו באבנים על ידי תושבים. במשך שנים, המצב המתוח הזה העמיד בסכנת חיים את אלו שנזקקו לטיפול רפואי דחוף, פלסטינים ויהודים כאחד.

בשנתיים האחרונות חל שינוי לטובה, לאחר שבעיר החלה לפעול יחידה של חובשים ומתנדבים בארגון "איחוד הצלה", שחבריה הם פלסטינים. חלק מהמתנדבים באים מהשכונות המתוחות ביותר, שהתפרסמו בשל החיכוכים בין תושביהן לכוחות הביטחון – עיסאוויה, סילוואן, אבו טור, שועפט ועוד.

השכונות המזרחיות, שנבנו במשך עשרות ומאות שנים, מעולם לא תוכננו בצורה מסודרת. רבים מהרחובות נטולי שמות, ואמבולנסים מתקשים לעבור בסמטאות הצרות ולמצוא את המקום שאליו נקראו לעזרה. כאן בולט יתרונם של אנשי יחידת מזרח העיר בהכרת השטח והאנשים, וניכר גם יתרון לכלי התחבורה המועדף על "איחוד הצלה" - האופנוע. במרוץ בין אמבולנס לאופנוע, לפחות בסמטאות הצרות של מזרח העיר, האופנוע מנצח בגדול. "בשכונות שלנו אין כתובת", אומר עסלי, המשמש כיום סגן סניף מזרח ירושלים ב"איחוד הצלה". "אנו, שגרים בתוך השכונה, מגיעים בתוך דקות לכל רחוב וכל אדם. זה עושה לי הרגשה מאוד טובה. בשכונה כבר מכירים אותי ואם מישהו במצוקה יודעים להתקשר אלי ישירות".

רמזי בטאש מבית צפאפא מספר שאצלו ההתנדבות ב"ארגון ההצלה" כבר הפכה להתמכרות: "בכל יום מהרגע שאני מסיים את עבודתי ועולה על המדים והאופנוע, מתחילה המשמרת השנייה שלי וזה לא מוגבל בזמן. שלוש בלילה, ערב, בוקר, כשצריכים אותי – אני שם".

אתם לבושים באפודים של "איחוד הצלה" שנראים מרחוק. יש אזורים מסוימים במזרח ירושלים שאתה חושש להיכנס אליהם עם הסמל הזה?

"האמת היא שאני נכנס לאזורים בעיתיים רבים ועד היום לא נתקלתי בשום קושי. כשרואים שאתה בא לעזור הפוליטיקה נשארת בצד. אחד השכנים שלי בכפר הוא מתנחל, ובמקרה הוא חובש מתנדב באיחוד הצלה גם כן. לפעמים אנחנו יוצאים לאירועים ביחד, הכיפה שלו נראית מרחוק ואף אחד לא חשב אף פעם שיש עם זה בעיה".

חאלד רשק, תושב העיר העתיקה שמתנדב גם במוקד הארגון, מסביר שהיחסים עם הקולגות היהודים לא יכולים היו להיות טובים יותר: "ישנו כבוד רב בין הצדדים. אנו מתנדבים יחד, יהודים וערבים ונותנים סיוע רפואי לכולם. מסתכלים על כל אדם כאדם".

מרבית המתנדבים הפלסטינים כבר הספיקו לסייע בטיפול בישראלים שנפצעו בפיגועים. "הייתי הראשון שהעניק החייאה לחייל שנורה בשועפט", מספר עסלי. "גם בפיגוע האחרון בבנייני האומה, לפני שנה, במקרה הייתי הראשון. מכוון שאני עובד בהדסה עין כרם, מרבית האירועים שלי הם דווקא במערב העיר".

ממוקד החירום של "איחוד הצלה", מרעיף מנכ"ל הארגון, יוני גדג', תשבחות על היחידה הפלסטינית. "מדובר בחבר'ה מקצוענים עם המון מוטיבציה. אנחנו מעבירים אותם קורס חובשים, מכשירים אותם והם מסייעים בידנו בכל הדרוש למתן סיוע רפואי ראשוני לקהילה שלהם. זה בדיוק המוטו של הארגון - אנו פועלים מתוך הקהילה למען הקהילה על ידי בני הקהילה והמודל הזה נכון גם למזרח ירושלים".

לדברי גדג', באחרונה היחידה הכפילה את כוחה. "כיום אנו עומדים על 50 מתנדבים ולשמחתי אנו הולכים ומתרחבים". הוא מתפלא על השאלה כיצד פלסטינים מסתדרים עם חרדים באותו ארגון. "אין הבחנה כזו. יש יחסי שכנות מעולים. המטרה של כולנו ביחד זו הצלת חיים וכמה שיותר וכשאתה שם את המטרה הזו נגד העיניים אז ממש לא משנה מה הגזע, מה הדת או הלאום. יש לנו את מוקד החירום שלנו, וכל אחד יכול להתקשר ל-1221 והכוננים שלנו יגיעו לכל מקום שנדרש ללא עלות. אנו לא גובים אפילו לא אגורה אחת מהמטופלים. אנו בעד הצלת חיים, נקודה".

גם עסלי וחבריו מכחישים שהתנדבות בארגון שחרת על דגלו את ערך החיים כרוכה בקשיים פוליטיים משמעותיים. אך למרות ההכחשות, ידעו המתנדבים מכשולים. מעבר לחששות הראשוניים של החובשים, מקצת מתושבי השכונות הפלסטיניות לא ראו בעין יפה את התנדבותם בארגון הצלה ישראלי. כמה חובשים אחרים ביחידה הסכימו להודות בעילום שם שיש מי שקיבל איומים. וגם הפוליטיקה הפנימית הערימה קשיים - התחרות שהפכה למלחמה גלויה, בין מד"א לאיחוד הצלה. למרות כל זאת, היחידה גדלה ככל שעובר הזמן ומעניקה טיפול רפואי לא רק לתושבי מזרח העיר, אלא גם למערבה. אפשר רק לקוות שבמקום שבו חיי יהודים וערבים שלובים זה בזה, יותר ויותר תושבים יתגברו על הדעות הקדומות וילמדו.

לפנייה לכתב: talk2yaira@walla.co.il

חרדים ופלסטינים מתנדבים יחד בשירותי הכיבוי בירושלים
צוותי מד"א חוששים להיכנס לרהט: "זו סכנת חיים"