העליון: פיצויים מופחתים לנאשם באונס ששוטרים התעללו בו

בית המשפט העליון קיבל היום (שלישי) באופן חלקי את ערעור המדינה על גובה הפיצויים שנפסקו לטובת רגב שוובר, תושב נתניה כבן 40 שהואשם באונס שלא ביצע ועבר התעללות מצד חוקרי משטרת נתניה. בדעת רוב קבעו השופטים כי שוובר אכן סבל מאיומים וגילויי אלימות מצד השוטרים, והורו לפצותו בכ-250 אלף שקלים, במקום 1.8 מיליון שקלים שפסק לו בית המשפט המחוזי.

מדובר בפרשה שהחלה באפריל 1999, אז נאנסה ילדה כבת עשר בנתניה, בעת שחזרה בשעת ערב מבית חברתה לביתה. אדם זר ניגש אליה, סתם את פיה, וגרר אותה לחצר בניין, שם ביצע בה את זממו. הילדה נחקרה במשטרה ומסרה פרטים אודות האנס, בין היתר על גובהו, מבנה גופו, שיערו, בגדיו, כובעו, ומשקפי השמש שהרכיב בזמן האונס.

כחודשיים לאחר מכן זיהה אביה של הילדה את שוובר, כאדם שמראהו תאם לקלסתרון. הוא הביא את בתו לסופרמרקט שבו הבחין בשוובר, על מנת שתנסה לזהותו. הילדה לא זיהתה אותו כאנס, אולם האב פנה למשטרה וטען כי בתו זיהתה את האנס. שוובר נעצר ונחקר בחשד שביצע בקטינה מעשים מגונים ומעשה סדום. הוא הואשם באונס ושהה 88 יום במעצר עד שכתב האישום נגדו בוטל.

ב-2006 הגיש שוובר תביעה נגד המדינה, ובפסק הדין שנקבע ב-2010 נקבעו לטובתו פיצויים בגובה 1.8 מיליון שקלים. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גנות, קבעה בהחלטתה כי המשטרה התרשלה בהתנהלותה וכי השוטרים התעללו בשוובר. שהוכרח לאונן בפניהם. "הרושם הקשה הוא שהתובע סומן כמטרה כבר מרגע מעצרו, ומאותו רגע ואילך פעלו כוחות המשטרה כדי להצדיק את תחושתם, שהתובע הוא הפושע המבוקש", ציינה השופטת בפסק הדין.

הפרקליטות ערערה על ההחלטה בבית המשפט העליון, והיום התקבל הערעור ברוב קולות, כאשר השופטים יצחק עמית ועדנה ארבל קיבלו את עמדת המדינה, בעוד השופט ניל הנדל סבר שיש להעניק לשוובר פיצוי גבוה. השופט עמית דחה את הטענה שמעצרו של שוובר, במשך כשלושה חודשים, נבע מרשלנות של המשטרה. "בפני בתי המשפט שדנו במעצרו של המשיב עמד קורפוס שלם של ראיות-לכאורה, וכי למרות התנהלות לקויה של המשטרה ופגמים שנפלו בה - לא אלה הביאו למעצרו של המשיב", כתב בפסק הדין. לכן, קבע, אין מקום לפצות את שוובר בגין המעצר. עם זאת, הוא המליץ למדינה לפצות את שוובר על המעצר, בסכום שמגיע לכמה עשרות אפי שקלים.

באשר לטענות בגין התעללות, ובראשן הטענה של שוובר שאולץ לאונן מול החוקרים, קבע השופט עמית כי טענה זו הושמעה לראשונה רק בתביעה האזרחית שהגיש שוובר, ולא במהלך הדיונים בהארכות המעצר או החקירות, וגם לא בתביעת פיצויים קודמת שהגיש. "קשה להלום כי בכל הליכי המעצר, בהם העלה המשיב טענות כי הוכה על ידי החוקרים, הוא נמנע מלהעלות את הטענה החמורה ביותר כי אולץ לאונן בפני חוקריו", כתב בפסק הדין.

עם זאת, הוא קבע כי כבר בעת מעצרו סיפר שוובר למדובב על אלימות שחווה מצד השוטרים. שוובר אמר למדובב, ששאל אותו אם הוכה, כי: "קצת, לא רציני... אחד נתן לי איזה ... על העין, וכמה מכות בחזה. לא משהו רציני". כמו כן, הוא ציין שנפלו פגמים בהתנהלות החקירה, אולם לא באופן משמעותי כפי שקבע בית המשפט המחוזי. "המסקנה העולה מחומר הראיות מאירה חלק מהתנהלות המשטרה באור שלילי למדי", קבע. "יש לקבל דברי המשיב שנאמרו למדובבים בזמן אמת, ומהם עולה כי ננקטה נגדו אלימות ואיומים מצד השוטרים. התנהלות זו חומרתה רבה, ויש להוקיעה מכל וכל. תהא מלאכתם של החוקרים קשה ככל שתהא, אין להשלים עם מצב בו שוטרים מכים חשוד או מאיימים עליו בנקיטת אלימות, ואין צורך לעמוד על ההשלכות העלולות לנבוע מהתנהלות שכזו בכל הקשור לחשיפת האמת ולהפללת חפים מפשע. המקרה שבפנינו מדגים לאן יכולה להוביל להיטות יתר של חוקרים בפענוח פרשיה, קשה ככל שתהא, ויש לקוות כי הלקחים הופקו ויופקו על ידי העוסקים במלאכה".

לקריאה נוספת:
אסיר לשעבר שזוכה מעבירות מין תובע את המדינה