ישראל, טורקיה וירדן מודאגות מכל שינוי במצבו של הנשק הכימי בסוריה. לעומת ירדן וטורקיה, הדאגה הישראלית מכוונת לאפשרות שהנשק הזה "יזלוג" לידי חיזבאללה או לידי פעילי איסלם קיצוניים התומכים ברעיון הג'יהאד העולמי בקרב כוחות האופוזיציה. ישראל פחות תהיה מודאגת אם אנשי אסד יורו לכוחותיו הנאמנים להשתמש בנשק זה כאמצעי אחרון לשרוד בשלטון. ההערכה היא שדווקא אם יעשה שימוש כזה, אסד יביא במו ידיו לקץ שלטונו משום שהקהילה הבינלאומית בכלל, וארצות הברית בפרט, יגיבו.
אך ישראל וירדן אינן המדינות היחידות העוקבות מקרוב וחוששות מהידרדרות במלחמת האזרחים בסוריה. טורקיה, שהיא חברה בנאט"ו, חוששת לא פחות - ואולי אף יותר. יתר על כן, ארצות הברית כבר הבהירה כמה פעמים כי היא מודאגת מהשימוש בנשק הכימי או מנפילתו לידיים עוינות ורמזה כי תנקוט בצעדים של ממש ולא תסתפק בהכרזות. מה גם שארצות הברית, במסגרת ברית נאט"ו, מחויבת לביטחונה והגנתה של טורקיה.
ברית אסטרטגית שתחזק המוסד
לעומת זאת, ישראל אינה זקוקה לירדן כדי לטוס, או במקרה של תרחיש חירום לתקוף, את אתרי הנשק הכימי בסוריה. היא יכולה לעשות זאת כפי שהוכיחה, על פי פרסומים זרים, גם בספטמבר 2007 בתקיפה של הכור הגרעיני בסוריה, בטיסה ישירה. אכן בין ישראל לירדן מתקיימת זה יותר מ-50 שנה ברית אסטרטגית דה פקטו, שמי שתחזק אותה בעבר על פי פרסומים קודמים הוא המוסד באמצעות תבל, האגף האחראי על קיום קשרים חשאיים עם מדינות וארגונים שאינם מקיימים יחסים רשמיים עם ישראל או שמעדיפים שיחסים כאלה לא יתקיימו בערוצים הדיפלומטיים הרגילים של משרד החוץ.
מתוקף זאת, ארגן המוסד את המפגשים הסודיים בין מנהיגי ישראל לחוסיין מלך ירדן, אביו של המלך עבדאללה השולט בממלכה. טפח מקשרים אלה נחשף גם ב-1996 בעקבות ניסיון ההתנקשות הכושל של המוסד בראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, ברחובות עמאן. צעד נוסף ששדרג כמובן את היחסים בין שתי המדינות הוא הסכם השלום שנחתם ביניהן ב-1994. ולכן, אך סביר שישראל וירדן יקיימו שיחות ויחליפו הערכות מצב על הנעשה בסוריה, כפי שפורסם היום ב"אטלנטיק".
החשש הירדני נובע במיוחד משום שהמלחמה בסוריה "זולגת" לשטח הממלכה ומשפיעה עליה יותר מאשר על ישראל, שלשטחה - כמו גם לשטח טורקיה, נורו, כנראה בטעות, כמה פצצות מרגמה ברמת הגולן. לירדן נמלטים מדי יום פליטים סורים והוקמו בה, בקרבת הגבול המשותף עם סוריה, מחנות פליטים לצורך קליטתם. במחנות אלה מתקיימת פעילות ערה של כוחות האופוזיציה ופועלים בהם אנשי ביון, לא רק ירדנים אלא גם אנשי ה-CIA האמריקאי ואנשי ביון של ערב הסעודית וקטאר שמממנים ומחמשים את כוחות הצבא הסורי החופשי.
בכל מקרה, תקיפת אתרי הנשק הכימי בסוריה ויש לה כמה עשרות אתרים כאלה היא האופציה האחרונה של כל הכוחות המעורבים במלחמה. היא תעשה רק במקרה שיתעורר חשש ממשי לכך שמשטר אסד מתכנן להעבירם לידי חיזבאללה או לעשות בהם שימוש נגד המורדים, או במקרה שהיסודות הג'יהאדיסטיים מקרב כוחות האופוזיציה יניחו את ידם עליהם.
בכל אחד משלושת התרחישים האלה, האפשרות שתהיה תקיפה אמריקאית גבוהה יותר מהאפשרות של תקיפה ישראלית. אפשרות כזו מועדפת על ירדן, על טורקיה, על ערב הסעודית וגם כמובן, ובראש ובראשונה, על ארצות הברית שמבקשת לשמר את נכסיה האסטרטגיים ויחסיה המיוחדים עם בנות בריתה באזור. פעולה צבאית ישראלית יכולה רק לסבך את המצב אף שאין לשלול אותה במקרה שיהיה ברור כי הנשק יגיע לידי חיזבאללה.