באחת הסצינות בסרט "גבעת חלפון אינה עונה", מחליט מפקד בכיר לבדוק אישית את מוכנותו של איש המילואים ויקטור חסון, הלא הוא דמותו הבלתי-נשכחת של שייקה לוי. "מה אתה עושה, אם המצרים מתקרבים אל המוצב?", הוא שואל את חסון, אך זה אינו מתרגש במיוחד מנוכחותו של הגנרל, ושולף: "מה שעשינו ב-56'". "ומה עשיתם ב-56'?", מקשה הקצין. "מה שעשינו ב-48', אין יותר טוב מזה", עונה חסון. בשלב הזה המפקד כבר מאבד סבלנות: "ומה עשיתם ב-48'?", הוא דורש לדעת, רק כדי לראות את ידו של חסון השאנן מונפת מעלה בביטול: "שלושים שנה, לך תזכור". לשמחתו של חסון הוא אינו רץ לכנסת ה-19, אחרת כבר היה מי שידאג להזכיר לו נשכחות.
כל הדיווחים, הניתוחים והדעות - בוואלה! בחירות 2013
הציבור בישראל למד בימים האחרונים כי בעשור שבו צולם סרט הפולחן, אי שם בשנות השבעים, התרחש (לכאורה) אירוע חמור: מפקד גדוד בצה"ל עשה (לכאורה, שבים ומדגישים הכתבים) מעשים לא ראויים (לכאורה. שיהיה, ליתר ביטחון) בחיילת. שלושים ותשע שנים חלפו, והקצין, אלוף במילואים אורי שגיא, הודיע על כוונתו להתמודד לכנסת מטעם מפלגת העבודה. רק אז נזכרה להתלונן החיילת, שכעת היא, כפי שפורסם, "דמות בכירה, מוערכת ומוכרת בעולם העסקי (במלים אחרות, צופים יקרים: הסירו ספקות מלבכם, אפשר וצריך להאמין לה).
חשש כבד לסחטנות
אולי מכיוון שמבחינה משפטית חלה התיישנות על העבירה, לא פנתה האישה אל המשטרה, אלא גוללה את הסיפור בפני שלי יחימוביץ', יושבת ראש מפלגתו של שגיא. המסלול הזה, התברר, הוכח כיעיל מאין כמוהו: יחימוביץ' נפגשה עם שגיא, שמיהר מצדו להודיע על פרישתו מהמירוץ לכנסת. יום אחר כך פורסם כי אישה נוספת התלוננה על מעשים דומים. למתלוננת האלמונית הראשונה, על פי פרסום בערוץ 2, הוקל. "המשימה בוצעה", אמרה, "הצדק נעשה, ושגיא לא יהיה חבר כנסת". כמה קל, כמה אלגנטי. צדק נוסח העולם התחתון.
במהלך כינוס נשות מפלגתה בסוף השבוע אמרה יחימוביץ' ש"אסור להפנות עורף לקורבן", וכך במשתמע הפכה את אורי שגיא לצד השני: לעבריין. אלא שנדמה כי בסיפור הזה התהפכו היוצרות: הקורבן כעת הוא שגיא, שנפל טרף למשפט שדה מהיר וחד, מבלי שהוצגו בפניו כל ראיות או הוכחות (בעניין גזר הדין, לעומת זאת, שגיא צריך לבוא בטענות רק לעצמו: החלטתו הפזיזה להסיר את מועמדותו הייתה מיותרת ורק הגבירה את החשד שאכן יש ממש בטענות נגדו). ההתיישנות שחלה במישור המשפטי, צריכה לחול גם במישור הציבורי. טענות על מעשים פליליים נגד אדם, שמגיחות מן האוב אחרי ארבעים שנה מתוך נקמנות ורצון לחסום את דרכו, צריכות להידחות, אפילו אם המתלוננים הם אנשים "בכירים, מוכרים ומוערכים. שתיקה שנמשכת עשרות שנים מעלה חשש כבד לסחטנות.
אין לבקש מאורי שגיא להפריך את הטענות נגדו: יש לדרוש מהנשים המתלוננות להוכיח את טענותיהן. הנזקים שנגרמו לשמו ולתדמיתו בעקבות הדברים הבלתי מבוססים, שקיבלו הד תקשורתי נרחב, סוללים בפניו את הדרך לתביעת לשון הרע. ל"חיסול הממוקד" בשטחים ול"חיסול הפלילי" ברחובות הערים, יש אח חורג: "חיסול תקשורתי". לא צריך נשק. יספיקו רק זיכרון טוב, או דמיון חופשי.
הכותב רן בנימיני הוא כתב בקול ישראל.
לקריאה נוספת:
שגיא תוקף את יחימוביץ': "עושה הון תקשורתי על גבי"
יחימוביץ': "אסור להפנות עורף לקורבן תקיפה מינית"
שגיא: באתי לנסות לתקן ומוצא עצמי שוחה בביצה