"החוסן שלנו לא יחזיק מעמד!", אמרה אישה בפתח הצדדי של ביתה, זה שנפער באופן פתאומי בקיר חדר השינה. קסאם התפוצץ מתחת לרצפת המיטה ממנה היא קמה דקה אחת קודם לכן, להתמתח בדרך לשירותים, אחרי שנת לילה טרופה עמוסת אזעקות וקפיצות למחסה מאולתר. "החוסן שלנו יורד מיום ליום", אמר עובד השדה שנאלץ לנטוש את התלמים. מהר מהר הוא קפץ מהטרקטור שהפך להיות מטרה ורץ בין הפצצות אל רכב שבא להבריח אותו, כדי שהוא לא ייפגע מרסיסים. הטרקטור נשאר בשטח. מטרה גלויה. אך מזל היה שהוא לא נפגע.
"אנחנו מאבדים את החוסן שלנו!", אמר פוליטיקאי מקומי, איש בעל תפקיד בכיר מאוד, האחראי במעמדו על רבבות אנשים, שאין בידיו לתת להם קורת ביטחון והוא רואה כל יום כיצד הם מסכנים את נפשם בשנייה שבה יצאו מבית. את נפשם ואת חיי ילדיהם. "מי דואג לחוסן שלנו?", שאל פוליטיקאי מקומי אחר, שגם הוא בעל תפקיד בכיר ובאחריותו אלפי אנשים.
"אין לנו יותר חוסן!", קבעה נחרצות אם אחת, בישוב שהגדר שלו נושק לגדר של הגבול ואין ביכולתה של גדר זו לעצור את קולות המלחמה בדרך אל תוך בתי התושבים, אזני הילדים, הצעירים, המתבגרים, הבוגרים והמבוגרים, והם מרעידים את מיתרי נפשם בכל פעם שמטען כלשהו מתפוצץ בסביבתם. "אכן, אין לנו יותר חוסן ואין לנו יותר כוח שכנוע", אמר המורה שנשאר עם רבע מתלמידיו בכיתה והוא צריך להסביר להם למה הם חייבים לשבת על ספסל הלימודים בעת שקולות האזעקות נשמעים תדיר והחלונות השקופים לא עוצרים את הפחד והחרדה.
אין דבר כזה "אין נפגעים"
מלחמת ההתשה בת 13 השנים פוררה ושחקה לחלוטין את החוסן האישי, הפנימי והציבורי של התושבים בקיבוצים, בערים ובמושבים הסמוכים לגדר הגבול עם רצועת עזה ואיתו גם את האמון במי שאמור להבטיח את החיים בכל מקום בישראל. המתגוררים קרוב לגבול חיים במבצרים המתויגים רע מאוד תחת השם "ממ"ד". המרוחקים יותר חיים תחת איום שאינו מתויג בשום צורה, כולל לא זאת עם השם חסר התכלית "הכי מוגן שיש". את המלחמה עם המחבלים הפלסטינים הם משאירים לצה"ל.
להם יש מלחמה מסוג אחר, שבה רבים ההפסדים בקרבות המשנה אך יש פה ושם הצלחות. המלחמה היא עם הממשלה, שעד עתה לא עשתה שום דבר מעשי לטובת ההפסקה של האיום מכיוון רצועת עזה. האיום נשאר ואפילו גדל והתרחב. הקרב האחרון בו נחלו תושבי עוטף עזה ניצחון הוא על הגדרת קו איום חדש לצורך הקמת מרחבים מוגנים. ההגדרה הטובה ביותר של ההצלחה הזאת היא "עוד ניצחון כזה ואבדנו". גם כשאחרון התושבים יחיה בסביבה מוגנת, עדיין האיום יישאר נחלתו.
הקרב הנוכחי הוא כלפי התקשורת. זאת שעמה יש לתושבים יחסים חמים מאוד, אך רק על דבר אחד קשה להם לסלוח לשדרים, לכתבים ולכותבים: על הביטוי "אין נפגעים". "אין פעם אחת שאין כאן נפגעים" אמר יוסי, חבר קיבוץ ליד הגבול. "יש בום יש פגיעה. קטנה, אבל יש. זה כמו התנחלות. מתחיל בקטן וגדל עם כל בום". וזהו תיאור מדויק של שחיקת החוסן: בכל פעם שנורית רקטה או פצצת מרגמה יש נפגעים. כל פיצוץ מסיר עוד רסיס מהחוסן הפנימי. עוד חלקיק נפשי של תחושת הביטחון. כל כך הרבה פצצות ורקטות התפוצצו באזור הזה, ללמד על כך שהרבה חלקיקי פחד ורסיסי חוסן נשרו וחשפו את הלב והנפש לכל פגיעה. "החוסן שלנו נגמר, אם אני לא יכולה להבטיח ביטחון לילדים שלי", אמרה האם הנסערת, כשסילקה רסיסי פצצה, רסיסי בטון ושברי חוסן מהמיטה של ילדתה. "אני עפה מכאן".
