הפשרת קרחוני הים באוקיינוס הארקטי, המשתרע על פני חלקו הצפוני ביותר של כדור הארץ, נהפכה בשנים האחרונות לאחד הסממנים הידועים ביותר ואולי אף המדאיגים ביותר של תהליך ההתחממות הגלובלית. מדענים צופים כי בשלב כלשהו עד 2100 המרחבים הלבנים המרהיבים, המזוהים עם הקוטב הצפוני, יהפכו למחזה עונתי בלבד ומעטה הקרח על פני האוקיינוס ייעלם לחלוטין מדי קיץ. ולאחר שהשנה הפשרת הקרח באוקיינוס שברה שיא, מסתבר שהגיע הזמן להתחיל לדאוג גם לשלג שעל פני האדמה: במאמר שפורסם החודש מצביעים חוקרים קנדים על תהליך קיצוני אף יותר של הצטמצמות גם במעטה השלג היבשתי באזור הארקטי.
ב-16 בספטמבר 2012 נמדד שיא עונתי שלילי חדש בשטח מעטה הקרח באוקיינוס הארקטי 3.41 מיליון קילומטר רבוע וזאת מאז החלו המדידות באמצעות לוויין ב-1979. השיא החדש נמוך ב-18% מהשיא השלילי הקודם, שנקבע רק ב-2007, וב-49% מהממוצע בתקופה זו של השנה, בשנים 1979-2000.
חוקרי המרכז הלאומי לנתוני שלג וקרח בארצות הברית (National Snow and Ice Data Center) מציינים כי ב-2007 תנאי מזג האוויר היו קיצוניים יותר מאשר ב-2012: הטמפרטורות שנמדדו השנה באזור הארקטי היו גבוהות מהממוצע, אך נמוכות מאלו שנמדדו לפני חמש שנים. הם סבורים כי הגורם המיידי לתוצאה הנמוכה השנה היה סערה עזה שהתרגשה מעל האוקיינוס הארקטי בתחילת אוגוסט והחישה את שבירת הקרח, שממילא נעשה דק יותר ויותר בתהליך רב-שנתי, ואת הפשרתו.
השלג מחזיר את הקרינה
הפשרת הקרחונים מגיעה לשיא באמצע ספטמבר, היות שהחל מתקופה זו, מעטה הקרח שב ומתרחב הודות להתקררות שמביא עמו הסתיו הארקטי. כשבוחנים את הפשרת השלגים על פני היבשות המקיפות את האוקיינוס אירואסיה וצפון אמריקה - התקופה המשמעותית היא חודשי האביב, מאי ויוני.
במאמר שהתפרסם בכתב העת Geophysical Research Letters, מציגים כריס דרקסן ורוס בראון, ממשרד הסביבה הקנדי, תוצאות שדרקסן עצמו הגדיר כמעט מזעזעות: שיעור הצטמצמות מעטה השלג היבשתי ביוני, בין השנים 1979-2011, היה 17.8% לעשור, וזאת לעומת צמצום של 10.6% לעשור במעטה הקרח הימי בספטמבר, בתקופה זו. קצב היעלמות השלגים מקושר באופן ישיר לעליית הטמפרטורות באזור בשנים האחרונות.
החוקרים, שנסמכים על נתוני מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית, מצביעים על האצה מיוחדת בהפשרת השלגים בחודשי האביב החל מראשית שנות ה-2000: בכל אחת מחמש השנים האחרונות נמדד שיא שלילי חדש בהיקף מעטה השלג ביוני באירואסיה. בצפון אמריקה נמדד שיא שלילי ביוני בארבע מתוך חמש השנים האחרונות. השנה נקבע שיא שלילי בשתי היבשות, וכאשר לוקחים אותו בחשבון, שיעור הצטמצמות מעטה השלג היבשתי מזנק ל-21.5% לעשור.
החוקרים מציינים כי השינוי בהפשרת השלגים משפיע על הצמחייה ועל אוכלוסית בעלי החיים באזור. בראיון לרדיו הציבורי בארהב קובע דרקסן כי "אובדן השלג באזור הארקטי הוא עניין רציני בדיוק כמו אובדן הקרח הימי".
אחת ההשפעות של הפשרת השלגים, הוא מסביר, היא התחממות הקרקע: "כאשר מורידים את מעטה השלג מעל פני הקרקע, כפי שקורה כשמורידים את הקרח הימי מהאוקיינוס, נשארים בלי המשטח הבהיר שמחזיר את הקרינה וחושפים את האדמה העירומה שמתחת, שבולעת הרבה יותר אנרגיה סולרית".
לדברי דרקסן, היעלמותו של השלג הארקטי מהירה יותר מהתחזיות. "אנו מאבדים את השלג הארקט בקצב מהיר יותר משהמודלים חוזים", הוא אומר. וזה מעלה את השאלה מה יהיה המצב בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה מעכשיו".