חולשת דרעי: כיצד חזר לש"ס האיש שקרא לפרקה?

בבית הרב עובדיה יוסף אוהבים להתפאר ביכולות הלימוד המופלאות של הרב, שלא נמצא להן אח ורע בשני הדורות האחרונים. איש לא מעז לבחון אותו ולהיחשד בזלזול - אך כשמוצגת בפניו שאלה הלכתית, נוהג הרב להציג בעל-פה מגוון פרשנויות, בשלל דרגות העמקה, ואף להבהיר באיזה ספר, פרק ושורה ניתן למצוא את הציטוט על מדפי ביתו, שאיש לא מבין איך עוד לא קרסו תחת הנטל. גדולתו מיוחסת יותר מכל לכך שידע להקל על הציבור בפסיקותיו, ודוגמה לכך ניתנה בהתרת עגונות מלחמת יום הכיפורים. בפסיקה מחמירה אין כל חידוש, אך כשהרב מקל, ובמקביל זוכה לאהדה גם בציבור הליטאי המחמיר, מובן שצלח משימה שאיש לא עמד בה לפניו.

בשנים האחרונות הוא זוכה מדי כמה חודשים לגינוי - מובן ומוצדק לעתים - בעקבות עוד התבטאות שאינה נוחה לאוזן חילונית. אך לזכותו, ויש שיאמרו לחובתו, יובהר כי הוא עומד מאחורי כל מילה שיוצאת מפיו, וכל מילה כזאת נמדדה ונשקלה היטב.

כך יש להתייחס גם לדרשתו השבועית האחרונה. "החוט המשולש לא במהרה יינתק", הגדיר הרב את הנהגת ש"ס החדשה. לפי הפשט המובן לכל, רצה הרב לומר שכל אחד מהשלושה - דרעי, ישי ואטיאס - חלש לבדו, ויעדיף את עוצמת האיחוד. אלא שהשלושה יודעים שלרב יש את הדרך שלו לרמוז על כוונותיו, ומבינים את המסר שרצה להעביר. המשפט שנאמר, הם מבינים, הוא רק סופו של הפסוק מספר קהלת: "ואם יתקפו האחד - השניים יעמדו נגדו, והחוט המשולש לא במהרה יינתק". קרי: מי שיחשוב לשבור את האיחוד, לוקח בחשבון את ההשלכות - שני האחרים יפעלו להדחתו, והוא לא יזכה גם לחסדי הרב, ששילם בבריאותו על המגעים להבשלת המהלך.

בכל הקשור לאלי ישי, ברורה כוונת הרב להיחלשות במעמדו. כמנהיג ש"ס לא שמרה מפלגתו על הציבור שומר המסורת ואיבדה מנדטים רבים, וגם השריפה בכרמל לא תרמה, בלשון המעטה, לדימויו הציבורי כשר. מעבר לזה, ברור לו שדרעי אהוד ממנו, והפעילים לא היו סולחים לו אם היה נשאר בהנהגת המפלגה ודוחק את הבן האובד לרשימה עצמאית.

גם אריאל אטיאס חלש לבדו. אף שמדובר, כנראה, באיש החזק בש"ס בשנים האחרונות, זה שאחראי למו"מ הקואליציוני על הכניסה לממשלת נתניהו השנייה, הוא עדיין לא בשל להנהיג לבדו את המפלגה. לא היום. ההווה שייך לאריה דרעי, ואטיאס יקווה לרשת אותו. ניסיון לבוא על חשבונו ימנע ממנו גם את ההווה וגם את העתיד.

אבל גם דרעי - אולי תמוה, אבל נכון - חלש לבדו. הוא זוכה לאהדה, יש לו מוניטין, ולהבדיל ממורשעים אחרים שפוזלים חזרה לעבר העולם הפוליטי - אצלו אין שאלה לגבי מבחן הציבור. הרשעתו לוותה בקמפיין אגרסיבי נגד מערכת המשפט, ובראשה נשיא העליון דאז, אהרן ברק, שדחה את ערעורו של דרעי ביולי 2000. בסרט "אני מאשים", נערכה השוואה שהציגה את ביתו של דרעי לעומת זה המפואר, יחסית, בו מתגורר ברק. הרמיזה להטיית משפט, לקיפוח על רקע גזעני ולמעשה על הסיבות בגינן קמה ש"ס, הובילו את המפלגה להישג חסר תקדים בדמות 17 מנדטים. "הוא זכאי", הצביעו רבבות בקלפי, ואם היה כזה אז, הרי שדבר לא השתנה.

ועם זאת, הוא חלש. בראיון שהעניק לניר חפץ וגדי בלום, בספרם "ישראל לאן" (הוצאת ידיעות ספרים) שיצא בשנת ה-60 למדינה, קרא דרעי לפירוק המפלגות החרדיות והדתיות. "ההתערבות של הדתיים בפוליטיקה היתה נכונה, אולי, ב-60 השנים הראשונות לקום המדינה", הסביר. "אבל כיום, אחרי 60 שנה, הציבור הדתי והמסורתי, ברוך השם, גדל מאוד - הן האשכנזים והן הספרדים - והגיע הזמן להוציא את הפוליטיקה הדתית. אם היו שואלים את דעתי, הייתי אומר שהמפלגות הדתיות לא צריכות לרוץ לכנסת".

דרעי הבין, בעקבות הצלחת "שינוי" בעשור הקודם, שחלק לא קטן מהציבור החילוני חש מיאוס כלפי הדת. הבעיה לא בדת ולא בציבור, הם הלכו יחד שנים לפניו, מכאן שיש לחשוד בגורם שהפך למקשר בכוח. "אם אדם דתי רוצה לרוץ לכנסת, שירוץ במסגרת המפלגות הגדולות", הסביר. "ככה אף אחד כבר לא יוכל לטעון שהדתיים לוקחים את הדת וכביכול ממסחרים אותה למען הפוליטיקה".

בהמשך הראיון, הסביר דרעי מדוע הפרדת הדת מהפוליטיקה "תעשה טוב לכל עם ישראל", והביע התנגדות חריפה לחקיקה דתית. כשטווה את שובו לפוליטיקה, ייתכן שבאמת התכוון - ולא רק איים - לרוץ ברשימה עצמאית. מדובר, אחרי הכול, באדם ששכנע את הרב עובדיה להכשיר את הסכם אוסלו. כשהוא רואה מהצד את ש"ס שלו, זו שטיפח בשתי ידיו, הולכת ימינה בראשות ישי, ולצד כל שאמר בראיון, כנראה הרגיש שהבית שלו כבר מזמן אינו שלו.

אלא שעקרונות לחוד ומציאות לחוד. בסופו של יום, אריה דרעי חוזר לפוליטיקה - והוא עושה זאת בראש רשימה חרדית, שמגשימה את הרעיון לו התנגד. הסיבה לכך פשוטה: דרעי, מה לעשות, הוא אדם חרדי הרבה לפני שהוא פוליטיקאי. אם הרב עובדיה לא יכשיר את הרשימה שלך, שתגזול מכוחה של ש"ס, אתה פשוט לא תרוץ לבד. והוא, כמו אטיאס וישי, לא יכול לבדו, בעיקר כי ש"ס הראתה למנהיגה הרוחני שהיא לא יכולה לבדה.

אם כן, צודק הרב עובדיה בהערכתו את חולשת השלושה לבדם, והעדפתם, בלית ברירה, את החיבור המלאכותי שרקם בהנהגה. אלא שייתכן שמעז ייצא מתוק, לכל מנהיגי ש"ס: אם תיכשל תקופת ההרצה של השידוך, יוכל דרעי לבוא לרבו ולומר לו, בכנות, "ניסיתי, לא הצליח". או אז, עשוי הרב להניח לו לרוץ בנפרד. אהבה גדולה יש ביניהם, ודרעי כבר ידע בעבר להתאים את רצון הרב לרצונו. בהתחשב בעובדה שהוא מוקף כעת בזה שהדיח ובזה שמעוניין לרשת אותו, לא ברור מאיפה ישאבו השלושה רצון לשקם את היחסים לאחר המשבר הראשון.

ואולם, בין אם מאחורי ההסכמה העיוורת לרצונו של הרב ניצב תסכול של ממש או רק אי-נוחות מהליהוק לחופה הקתולית, על דרעי לזכור שליברל הלכתי כמו רבו כבר ידע להתיר עגונות ולאפשר להן להמשיך הלאה, כשהבין שזה הדבר הנכון לעשות.