לפני שמונה חודשים, כשהם נישאים על גלי המחאה החברתית, החליטו כמה סטודנטים ירושלמים להקים את קואופרטיב "בשותף" מעין סופרמרקט שיתופי שרוכש מוצרים ישירות מהיצרנים ומספק לחבריו סל קניות מוזל. מאז ועד היום נפגשים 100 חברים אחת לשבוע בכיתה קטנה בבית הספר הניסויי בירושלים וקונים בזול ממבחר של 150 מוצרים: אורז, פסטה, קטניות, עדשים, ירקות, מוצרי חלב ואפילו חמאת שיאה לטיפוח הגוף. המחירים נמוכים באחוזים אחדים עד עשרות אחוזים מהמחירים במרבית הסופרים הרגילים. מדי חודש, החיסכון מצטבר למאות שקלים.
יוזמי הרעיון היו עידו אבידן וטל אלסטר, סטודנטים במסלול היוקרתי פכ"ם (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) באוניברסיטה העברית, שביקשו למצוא דרך קהילתית להתמודד עם יוקר המחייה. השניים הקימו גרעין חברים מצומצם ובתוך חצי שנה יצרו רשת ספקים, ניסחו מודל פיננסי ותוכנית לטווח ארוך. הגרעין הראשוני מנה עשרה בני אדם, אך עד מהרה פשטה השמועה בין הקמפוסים בבירה ובמהרה נוצרה קבוצה של 100 איש בעיקר סטודנטים ולצדם גם כמה סבתות - שלא מפספסת את ערבי השופינג השבועיים.
"היינו עשרה חברים שנפגשו אחת לשבועיים, ופיתחנו את הרעיון למשהו מעשי בשטח", משחזרים חן אלפרן וטל-אל ויסמן, מיוזמי הקבוצה וחברי הגרעין הראשון. "לאחר חצי שנה התחלנו את המכירה בערב חגיגי. הקואופרטיב מתנהל בזהירות כדי שנוכל ללמוד נכון כיצד לנהל אותו, תוך כדי אחריות כלכלית. עד כה לא פרסמנו אותו והסטודנטים הגיעו מפה לאוזן".
יש תוכניות להרחיב את הקואופרטיב או ליצור קואופרטיבים נוספים?
"כשהתחלנו לחשוב על הקואופרטיב ראינו כמה שנים קדימה. כרגע אנו נמצאים בשלב ביניים. היום אנו במגעים עם קבוצות אחרות בעיר ובארץ כדי ליצור שיתוף פעולה ולהשיג יתרון גודל שכרגע אנו רחוקים ממנו".
קונים מניה ב-300 שקל
קואופרטיב הוא חברה הרשומה כאגודה שיתופית ומתפקדת כגוף כלכלי ללא אפשרות לקצור רווחים. גוף כזה דורש ניהול נכון וזהירות בחלוקת תקציבים. קואופרטיבים רבים בארץ נקלעו לקשיים כלכליים ולהליכי פירוק בגלל ניהול כושל. לא כך הם פני הדברים בקואופרטיב "בשותף", המנוהל בזהירות ובקשיחות. על כל חבר לקנות מניה ב-300 שקלים - תשלום חד-פעמי שמוחזר עם ביטול החברות. מוצרים מתכלים כמו ירקות מוזמנים על ידי החברים מראש, וכך נמנע בזבוז. כל חבר מתחייב להקדיש שלוש שעות בשבוע לניהול הקואופרטיב. לחלק מהחברים תפקיד מוגדר - הנהלת חשבונות, קשר עם הספקים ועוד והיתר מאיישים את הקופה או דואגים להובלה.
"רוב הכסף הולך על המלאי", מסביר ויסמן. "אנו קונים ישירות מהיצרנים ואת הפעילות אנחנו עושים בעצמנו, מדלגים על עמלת המוכר וההובלה, לא משלמים שכירות, כך שזה מוזיל את העלויות. הקואופרטיב גדל לאט אבל אנחנו מסתכלים על הטווח הרחוק".
מעבר למטרה הראשונית לאפשר למשקי בית להצטייד בלי לקחת משכנתא יוזמי הקואופרטיב מונעים מאידיאולוגיה ומנסים להיאבק בקפיטליסטים שעושקים את מעמד הביניים. הקואופרטיב מקפיד לרכוש מוצרים ללא מיתוג של תאגידי ענק וחברות גדולות ותומכים בעסקים קטנים ובינוניים בעיר. "כאשר אנו קונים פסטה, חשוב לנו לדעת שהיא טעימה, בריאה ואם זה אפשרי, גם שגודלה על ידי חקלאים מאושרים ובנזק אקולוגי קטן ככל שנוכל. לכל אלה ולמילה Perfecto המתנוססת על אריזת פסטה מתוצרת אסם, אין שום דבר במשותף", אומרים בקואופרטיב. "כאשר אנחנו קונים מותג זה או אחר, ללא קשר אמיתי לאיכותו או לדרך בה הוא יוצר, אנחנו מממנים את תעשיית הפרסום ואת התאגידים ומרוקנים את כיסנו. כך קורה שהפסטה שאנו מוכרים זולה ב-50% מהמקבילה שניתן למצוא בחנויות המזון השונות".
בין המוצרים הנמכרים בקואופרטיב לא תוכלו למצוא מוצרים של אוסם, אבל את "אריזות ירושלים", "גידי מזרחי" וספקים קטנים ובינוניים נוספים - תוכלו גם תוכלו. גם הירקות שנמכרים לחברים מגיעים ממגדלים קטנים שלא מנפחים אותם בהורמונים כדי שייראו טוב יותר. באופן טבעי, טעמם משופר ומחירם זול באופן משמעותי. מעבר לכך, החלטות לגבי רכישת מוצרים וכל צעד ניהולי גדול מתקבלים באופן דמוקרטי באסיפת חברים. שיתוף פעולה בין החברים יוצר קשרים חברתיים, ומדובר למעשה גם במעין קהילה.
רטרו לקיבוץ
רעיון הקואופרטיב לא הומצא בקיץ הקודם - בתנועה הקיבוצית עשו את זה קודם. אף על פי כן, איציק ספורטה, פעיל חברתי ומרצה באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי לא מדובר בצעד אחורה: "אני רואה את זה כהליכה קדימה. זה ארגון כלכלי שנותן שירות טוב, בבעלות הלקוחות. זה דבר נפלא".
אתה באמת חושב שקבוצה בת 100 איש, אמביציוזית ככל שתהיה, יכולה לכופף חברות ענק או שזו טיפה בים?
"בשלב זה מדובר בטיפה בים, אך השאלה היא לאן זה יתפתח. קו-אופים פועלים גם בארצות הברית ובספרד בצורה הרבה יותר גדולה ומשפיעה. מדינת ישראל הייתה פעם אלופת הקואופרטיבים. היו כאן מעל 600 קואופרטיבים ובמידה מסוימת, עד היום אגד זה סוג של קואופרטיב על אף שהיא רוצה להיות כבר חברה. היום חוזרים לרעיונות הישנים, לקבוצות שרוצות לתת שירות והן בבעלות הצרכנים, לא מנסות לקצור עוד ועוד רווחים. זה עשוי לעבוד, אבל הציבור הוא זה שיבחר".
עדיין לא רמי לוי
בני הזוג אלעד ולילי אור מגיעים לקואופרטיב כל שבוע, מאז שהוקם. לצד החיסכון ותחושת הקהילתיות הם מספרים כי הרעיון עדיין בחיתוליו - מוצרים רבים עדיין חסרים ואין מנוס מ"השלמות": "ישנם הרבה מוצרים שאין עדיין בקואופרטיב והם מאוד יקרים, כמו אבקת כביסה. אבל זה עדיין שווה. אין ספק שהקואופרטיב זול באופן משמעותי מרוב הסופרים, בשורה של מוצרים. אבל אם היינו הולכים לרמי לוי, החיסכון היה מצטמצם לכמה עשרות שקלים".
לדברי בני הזוג אור, הכל תלוי בהתפתחות העתידית של "בשותף". "התקווה היא שכמה שיותר אנשים יצטרפו לקואופרטיב", הם אומרים. "ככל שהוא יהיה גדול יותר, כוח הקנייה שלו ישתפר. כרגע אנו עדיין לא יכולים להתחרות בכוח הקנייה של רמי לוי. אני מקווה שכמה שיותר אנשים, לא רק סטודנטים, יצטרפו ויחזקו את הרעיון. אי-אפשר לנתק את זה מתנועת המחאה של הקיץ האחרון מבחינת הרעיון והמחשבה. המחירים מתייקרים כל הזמן ואנו כאנשים צעירים צריכים לחשוב על דרכים להתמודד עם התאגידים הגדולים שמנצלים אותנו. קואופרטיב הוא לאו דווקא רק סופר. הייתי שמח להצטרף לקואופרטיבים שעושים כל מיני דברים - מהשכרת רכב ועד שיפוצים לבית".
קואופרטיב "בשותף" מעוניין לגדול ולהוסיף עוד חברים שמאסו בתשלום מוגזם על מוצרי יסוד ורוצים לקרוא תיגר על הקפיטליזם. כל מי שרוצה להפוך את חיי כולנו לזולים יותר יכול לבקר באתר הקואופרטיב.
תנועת 'רוח חדשה' פרשה את חסותה על הקואופרטיב, סיפקה לו ייעוץ מקצועי ותמכה בו לאורך הדרך. התנועה, שהייתה ממובילות מאהל המחאה הירושלמי בקיץ 2011, אף יזמה בחודשים האחרונים קורס מיוחד לפיתוח עסקים חברתיים, אשר שם דגש על הנחת מצע רעיוני וחזון בתחום העסקים החברתיים והקהילתיים, לצד מתן כלים וכיווני פעולה.
לפנייה לכתב יאיר אלטמן:
talk2yaira@walla.co.il
לקריאה נוספת:
הקבוצה שהפיחה תקווה בקצרין התפרקה: "הייאוש גבר"
משרד הרווחה ישתף פעולה עם עמותות חלוקת המזון
בלי אש: חרדים ופלסטינים מתנדבים בכבאות ירושלים